הרב אריאל וידר
הרב אריאל וידר צילום: מוטי לוריא, מכון פוע"ה

לפני כחצי שנה פנה אליי אדם הנשמע מיואש וסובל. שמעתי את קולו המהוסס וידעתי שזו לא שאלה שגרתית. והוא סיפר  על הסבל, סיפר על הייסורים. ואת מה שלא סיפר- ניתן היה לשמוע בין השורות. שמעתי את הפחד מפני הבאות מפני אובדן השליטה. הפחד מפני אובדן הכשירות.

וכשסיים לספר הוא הטיל את הפצצה "אז לסיום הרב, תגיד לי, האם אני יכול לסוע לשוויץ ולסיים את הסיפור? להפרד מהגוף הבוגד הזה שאני חי בו?" ואני מסרב להאמין שהשואל שמתפלל שלוש תפילות ביום, שלומד את הדף היומי, מוכן ליטול את חייו?  מוכן בכלל להעלות את השאלה על דל שפתיו...מעולם לא קיבלתי תשובה על השאלה הזו  ואני כלל לא שופט את בעלי היסורין. אנחנו מלווים ומכוונים את החולים ומשפחותיהם בדרך הארוכה והכואבת. עוסקים בשאלות כיצד לא מאריכים סבל אך גם לא מקצרים חלילה חיים.

השבוע נזכרתי באותה שיחה כואבת. אתרי החדשות נמלאו בהוגי דעות ובמאמרים, הללו אוסרים והללו מתירים, הללו זורקים את הספרים ואחרים מתירים להמשיך ולקרוא ואני כמעט ולא שומע את הצעקה הכואבת – האמנם קם אדם והעז ליטול את חייו?

אחד האיסורים החמורים שבתורה . לא תרצח משמעו לא תתרצח [פסיקתא] ואין נפשו של האדם ברשותו שהוא יכול לקחתה שנאמר "הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה" [יחזקאל,יח]

אבל משהו השתנהבשנים האחרונות. נעשינו  מחוספסים.. התרגלנו לשמוע חדשים לבקרים על אנשים שבחרו "לסיים את חייהם" ולבחור בגרוע מכל. והתעשייה הפורחת בעולם כולו מאפשרת יותר ויותר ואין דין ואין דיין וזה גם הגיע אלינו. אל ציבור שומרי התורה אל מי שאומר כל בוקר עוד מהגן "ואתה עתיד ליטלה ממני"

ואם לא נקום ונזעק . ואם לא נזדעזע זה ימשיך עוד ועוד. כי אנחנו נשחקים.

אז נכון, הפוסקים מפאת כבודה של המשפחה מחפשים ללמד זכות על מנת שנזכור את מעשיו הטובים. על מנת לאפשר למשפחה לבנות את עצמם מתוך השבר. והתירו להספיד ולקבור בבית העלמין. אבל האם זה אומר שלא צריך לעצור ולצעוק? לחנך ולהסביר את חומרת העניין. ובתוך כל הסדנאות על מוגנות שאנו שומעים חייבים להכניס גם את המסר שלא משנה מה הסיבה והקושי יש קו אדום שלא חוצים. לעניין זה -הגוף איננו שלנו.

לפני מספר שנים קיבלתי שיחת טלפון בערב שבת בעניין אישה צעירה יראת שמים שבשל התמודדות אישית קשה וכואבת מדברת ברצינות על סוף החיים. נחרדתי. ביקשתי שהשואל יעביר לה את דברי החפץ חיים בהלכות יום הכיפורים , ביום הקדוש ביותר לעם ישראל בשעת בין הערביים אנו קוראים את ספר יונה, ו"שער הציון" במקום מביא את הסיבה לקריאה זו:

"כי האדם חושב כמה פעמים לייאש את עצמו שאין יכול לתקן בשום אופן ועל כן יתנהג תמיד באופן א', ואם יגזור עליו הקדוש ברוך הוא למות ימות. אבל טעות הוא, שסוף דבר יהיה, כל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן מוכרח הוא לתקן, ויבא עוד פעם ופעמים לעולם הזה ובעל כרחו יוכרח לתקן, ואם כן למה לו כל העמל למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות ולחזור עוד הפעם, וראיה מיונה, שהקב"ה רצה מאתו שילך וינבא, והוא מיאן בזה ונס לים, מקום שלא ישרה עליו עוד השכינה לנבאות כידוע, וראינו שנטבע בים ונבלע בדג והיה שם במעיו כמה ימים, ולפי הנראה בודאי לא יכול להתקיים דברי ה' יתברך, ומכל מקום ראינו שסוף דבר היה שרצון ה' יתברך נתקיים וילך וינבא, כן הוא האדם בעניניו. וזהו שאמרו באבות, ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כרחו אתה נוצר וכו': [שער הציון תרכב,ו]

ולא זו בלבד שאדם נוטל את חייו, למרבה הצער כל מעשה כזה מייצר גלים ותהודה ונותן לגיטימציה לאחרים שחששו עד היום. בכל אלפי שיעורי החינוך שיתקיימו בחודש הקרוב ויעסקו במוגנות, אני מבקש לעורר את תשומת הלב גם לעיסוק בקדושתם של החיים, כי יש קוים אדומים שלא חוצים.

*הרב אריאל וידר הוא מראשי אגף 'קדושת החיים' במכון פוע"ה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו