ארכיון: לימוד תורה בישיבה
ארכיון: לימוד תורה בישיבה Yonatan Sindel/Flash90

הישיבות הן 'בית היוצר לנשמת האומה' אמר ביאליק. ניסוחו הקולע היטיב לבאר את הערך העצום והכבוד הרב אותם רוחש עם ישראל למוסדות שהן עמודי התווך של קיומו הרוחני.

ניתן לראות בחוש כיצד לאורך הדורות לימוד התורה בישיבות היה והינו עצם הלוז של אומתנו. בכל מקום בו קמו ישיבות, הזהות הרוחנית הייתה תוססת ופורחת ומסורת התורה נמשכה. בעלי בתים ספגו באוויר את אהבת התורה, צעירי הצאן נשאו עיניהם אל בחורי הישיבה השוקדים על לימודם, ומיטב הנוער גדל והתפתח בידיעת והבנת התורה. מתוך הישיבות צמחו גם הרבנים של הדור הבא. רבני הקהילות, הדיינים, ראשי הישיבות ושאר כלי הקודש התפתחו מתוך עמל רב שנים בין כתלי הישיבות. לעומת זאת, במקומות ובתקופות בהם לא השכילו להקים ישיבות, חלה התרופפות רוחנית והזהות היהודית נדחקה לפינה.

ידוע מאמר חז"ל (קהלת רבה) על כך שתלמידים מתפתחים בבית המדרש באופן שונה. חז"ל מתארים בית מדרש דמיוני אליו נכנסים אלף תלמידים חדשים. מה יעלה בגורלם של אותם תלמידים? כמה מהם יצאו תלמידי חכמים שיוכלו להעביר את התורה לדור הבא? אומרים חז"ל שבאופן סטטיסטי מאה מתוכם יצאו תלמידי חכמים הבקיאים בתנ"ך, אלו שמסוגלים להרוות את צימאון הדור בענייני אמונה ומוסר. מוסיפים חז"ל ואומרים שרק עשרה מתוך האלף יצאו בקיאים בהלכה מעשית, אלו רבני הקהילות היודעים להנחות את הציבור כיצד לנהוג בשאלות המצויות. כמה מהם יצאו כאלו שיכולים לדון ולהורות בהלכות שאינן מצויות? כמה מהם ידעו להעמיק חקר בשאלות חדשות שאין בהם פסקי הלכה ברורים, ולדמות דבר לדבר כדי להסיק הלכה ברורה? אחד, רק אחד.

אם נשאל מהן הסיבות שיצרו את ההבדל בין התלמידים? יש ודאי כמה תשובות, חלקן תלויות בכישרון, חלקן תלויות בהתמדה ובשקידה, חלקן ודאי קשורות לתמיכה הסביבתית. אך פשוט וברור שחלק משמעותי תלוי במספר השנים בהם התלמיד מצליח להתמיד בלימודו.

כראש כולל דיינות אני זוכה כבר שנים רבות ללוות אברכים יקרים בהתעלותם והתפתחותם. אני יכול להעיד בצורה ברורה שכשרון והתמדה לא חסרים, תמיד משמח לראות כיצד מיטב צעירינו מחליטים להשקיע את מרצם וזמנם בלימוד התורה. השאלה הקריטית היא האם אנחנו כציבור יודעים לתת להם את הסביבה התומכת, האם אנחנו עושים את מיטב יכולתנו לאפשר להם להמשיך לשקוד על תלמודם מספר רב של שנים.

שנים אלו הן שנים מורכבות מבחינה כלכלית שכן ההכנסה זעומה וההוצאה בגידול הילדים הקטנים היא גדולה. האברכים ונשותיהן הגיבורות מוכנים לחיות חיי דחק עבור לימוד התורה, אך השאלה היא האם אנחנו עושים הכל כדי לסייע להם? האם אנחנו עושים הכל כדי להצמיח את תלמידי החכמים, הרבנים, הרמי"ם, הדיינים וראשי הישיבות של הילדים שלנו?

עד השנה המדינה הכירה בלימוד התורה כערך חשוב, ולימוד תורה נחשב כמיצוי כושר השתכרות, וממילא האברכים קיבלו הנחות עבור ילדיהם במעונות. השנה החליט שר האוצר להפלות בין לומדי תורה ובין הלומדים באקדמיה. סטודנט למדעי הרוח מכל סוג שהוא זכאי להנחה במעונות אך אברך השוקד על התורה אינו זכאי. כולנו היינו בטוחים שאפליה כה ברורה, ושנאה כה שקופה ללומדי התורה לא תצא אל הפועל, אך לצערנו בימים אלו הדבר יוצא אל הפועל. אברכים רבים לא יוכלו לעמוד במעמסה הגדולה של תשלומי אלפי שקלים מדי חודש למעונות, ויאלצו לפרוש מלימודם.

יש לומר בצורה ברורה, החלטה אומללה זו תגרום לצמצום משמעותי בעתודת תלמידי החכמים של הדור הבא והיא נזק שלא ישוער. זה לא המאבק האישי של האברכים, כולנו חייבים לפעול, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הינו ראש כולל הדיינות שדרות