הרב ד"ר יואל בן נון
הרב ד"ר יואל בן נון צילום: חזקי ברוך

זקנים ואלופים יוצאים ל'מאבק נחוש' על שמירת צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית באמצעות הגנה על הרבנות הראשית לישראל ועל מערכת הכשרות שלה – בעוד רובם ככולם מעולם לא סמכו על כשרות הרבנות הראשית לישראל, ולא בא אל פיהם מזון המושגח רק על ידה... 

11 ארגוני כשרות חרדיים פועלים בארץ במקביל לרבנות הראשית, וזה ממש 'הולם' את דמותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי המפולג תדיר לשבטיו ולמגזריו – רק ארגון כשרות של צֹהר הוא המזעזע את כולם, עד כדי כך, שזקני הסומכים רק על כשרות חרדית שוללת רבנות, נאבקים כעת 'למען הרבנות הראשית' כשומרת 'חומת הדת' מול רבני צֹהר ודומיהם – בדיחה עצובה.  

והנה מצאו רבנים ופוסקים 'יסוד הלכתי מוצק' נגד סדרי הכשרות החדשים שמוביל השר מתן כהנא בנחישות ובאחריות (עם מבט מפוקח על הבעיות החמורות שהצטברו במערכת הכשרות בשנים האחרונות) – 'הסגת גבול' ופגיעה בסמכויות רבני ערים, על ידי רבני יישובים שמקימים מערכת כשרות כלל ארצית – הרי ידוע ומפורש בדברי הפוסקים בדורות האחרונים, שרב עיר הוא האחראי הבלעדי על הכשרות בעירו, ואסור לרב עיר אחר לתת תעודות כשרות למלון או למסעדה בעיר, שהרב שלה לא מכיר בסמכות ארגון הכשרות החדש – 

אכן, הציטוטים מגדולי הפוסקים נכונים ומדויקים, אלא שהם שייכים למציאות ששררה עד לפני דור, כאשר הרב המקומי היה האחראי הבלעדי על השוחטים בעירו ועל האטליז, כמו גם על המחלבה, שמהם אכלו אנשי העיר – כיום, יהודים שומרי כשרות בעיר אינם אוכלים בשר שנשחט בעיר בהשגחת הרב המקומי, ואינם שותים חלב שנחלב בעיר! גם ארגוני הכשרות החרדים פרצו מזמן את החומות והסיגו את הגבולות, והפכו לארגוני כשרות ארציים, שחסידיהם נמצאים בערים רבות וביישובים רבים – הקשר בין הרב המקומי לבין הכשרות בשוק של עירו נותק ונעלם, וכמובן, המזון שמגיע למלונות ולמסעדות נתון גם הוא לפיקוח כשרות ארצי. 

מה נותר לרבני עיר בפיקוח על כשרות בעירם? 

לתת תעודות כשרות לבתי מלון הפתוחים בשבת, בעוד חלקם הגדול מחללים שבת בקבלה באופן קבוע, ולאפשר בהם אירועים ומפגשים של רבנים, כאשר עבודות ורישום במטבחים ובחדרי האוכל נעשים לרוב על ידי עובדים שאינם יהודים – 

ולמנוע, באותו הזמן ובאותה סמכות, תעודות כשרות ממסעדות הפתוחות בשבת, אפילו אם הן מוכנות לקבל את התנאים של המטבחים וחדרי האוכל בבתי המלון (כמו גביית תשלום על ידי עובד שאינו יהודי, או תשלום מוסכם אחרי השבת). 

כתוצאה ברורה ממצב זה, רוב המסעדות בארץ פתוחות בשבת ואינן נחשבות כשרות, גם אם האוכל כשר – רבות מהן התייאשו לגמרי מן הכשרות ומובילות במפורש את 'חגיגות הטרֵפות', וזאת אכן פרצה גדולה בחומת הכשרות במדינת ישראל היהודית. 

אם יבוא כעת (לפי התקנות החדשות), ארגון הכשרות של צֹהר, וייתן תעודות כשרות למסעדות גם אם הן פתוחות בשבת, לפי התנאים שיקבע הרב דוד סתיו ראש רבני צֹהר, יתפרש הדבר כ'הסגת גבול' מצד רב היישוב שוהם, בתחומי סמכותו של רב העיר נשר (שניסח את הפסק בהשראת רבותיו), אם מסעדה בנשר תבקש ותקבל תעודה שחתום עליה הרב משוהם...  

זהו הפלפול ההלכתי החדש, והוא כבר מופיע במודעות עם חתימות של זקנים ואלופים, שמעולם לא טעמו מזון בהכשר 'רבנות'!  זו כביכול לדבריהם 'פרצה חמורה בחומת הדת', ו'הרס מסוכן' של צביון הדת במדינה היהודית – 

האמת היא הפוכה לגמרי: המסעדות הפתוחות בשבת (בנשר כמו בכל מקום) מורדות בגלוי בסמכות הרב המקומי ובכל מה שהוא מייצג, ואינן כלולות בשום פנים בגבולות סמכותו, כי הן מצפצפות עליו ועל סמכותו בכל שבת בפרהסיה! 

אם יצליחו רבני צֹהר לאפשר כשרות לחלק מהמסעדות (בתנאים דומים לאלה של בתי המלון), דווקא הם יבנו מחדש חומת כשרות פרוצה, כדי שגם ציבור יהודי שאינו שומר שבת כראוי (לצערנו), יוכל לשמור כשרות בסיסית אם ירצה בכך! 

רבנים זקנים ופוסקים, אל תַטעו את עצמכם, ואל תַטעו את הציבור –  התקנות החדשות עשויות דווקא לחזק את חומת הכשרות במדינת ישראל.  

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו