למרות שחלף יותר משבוע מפגישתם של שר הביטחון בני גנץ ויושב ראש הרשות הפלשתינית אבו־מאזן, המפגש הזה ממשיך לעורר סערה, בעיקר בתוך ממשלתו של נפתלי בנט.
הוא עצמו נדרש באחת ממסיבות העיתונאים שערך לשאלת המפגש יוצא הדופן שנערך בביתו של שר הביטחון בראש העין, ונתן גיבוי מלא לפגישה הזאת כולל הסבר מדויק מדוע לדעתו היא נדרשת.
"הפגישה של שר הביטחון נעשתה באישורי המלא, גם לגבי המיקום. שר הביטחון דיבר איתי מראש ולא ראיתי מקום לאסור זאת", הצהיר ראש הממשלה. לטענתו, "יש עמדות שונות בממשלה מעורבת של שמאל וימין וזה חלק מהחיים", אמר בנט. "שר הביטחון אחראי על מתן ביטחון ביהודה ושומרון ויש סל כלים, וחלק לגיטימי מהם זו פגישה כזו. הפגישה דנה בתוך גבולות השיח הביטחוני והכלכלי ולא המדיני".
בנט נשאל על ידי אחד הכתבים אם הוא עצמו היה מוכן להיפגש עם אבו־מאזן. "באופן אישי אין לי כוונה לפגוש את אבו־מאזן משלל סיבות שאמרתי בעבר", טען ראש הממשלה.
בעוד במרצ ובעבודה שיבחו והיללו את הפגישה, בתקווה חדשה יצאו נגדה. השר גדעון סער היה הראשון שאמר כי "הפגישה של גנץ ואבו־מאזן הייתה מיותרת בעיניי אבל היא לא מאוד חשובה. אני במקום שר הביטחון לא הייתי נפגש, אבל המשמעות של זה היא כל כך מוגבלת ושולית".
עמיתו למפלגה השר יועז הנדל נטה שלא להפחית מחשיבות הפגישה כמו סער. "אני מסתכל על אבו־מאזן ואני רואה מכחיש שואה, אדם שמדבר בשפה כפולה. אני רואה את התמונות של אלו שנפגשו עם ערפאת ומתמלא עוד יותר בתחושה של חוסר נוחות. אני לא הייתי נפגש איתו גם אם הייתי שר הביטחון".
"האינטרס שלנו, של מדינת ישראל, הוא שהרשות הפלשתינית לא תקרוס. אנחנו לא רוצים לפנות שם זבל ולא להיות אחראים על החינוך. אנחנו כן רוצים להיכנס מדי כמה לילות ולעצור מחבלים כי אין ברירה אחרת", הוסיף הנדל.
אבל מי שהפתיע אולי בביקורתו ותיאר את המצב בצורה קרה אך מאוד מותאמת למציאות הוא שר החוץ יאיר לפיד. בתדרוך שערך השבוע לפיד לכתבים מדיניים הוא הקצה דקות ארוכות כדי להתייחס לסוגיה הפלשתינית. "הממשלה הזאת הוקמה בהצהרה ברורה שמצד אחד לא יהיה בה משא ומתן מדיני ומצד שני היא לא תעשה שום צעד שיפריע לאפשרות עתידית שיהיה משא ומתן כזה ואנחנו עומדים בשני התנאים", הסביר לפיד.
לדבריו, "כשאתה מרכיב ממשלה, האילוצים הפוליטיים ברורים. כל הדרך מאלקין ואיילת שקד עד למנסור עבאס. בתוך זה, מדובר בממשלה שפועלת לחיזוק הרשות הפלשתינית. היו שתי פגישות של שר הביטחון עם אבו־מאזן, יש סיוע כספי. מטרתנו לאפשר לאזרחי הרשות חיים טובים יותר ולשמר את אופציית המשא ומתן".
הוא עצמו אינו מתכוון להיפגש עם אבו־מאזן בטווח הזמן הנראה לעין, אך בלי קשר לסיבותיו של ראש הממשלה, אלא כי פשוט מדובר כהגדרתו באשליה. "זה לא נמצא בכלל על סדר היום. אני לא פוסל פגישה איתו, אבל אין סיבה למפגש כזה כרגע. אם תהיה הצדקה מדינית אין לי בעיה להיפגש איתו, אבל אין הצדקה כזו".
"אני מקיים קשר עם גורמים ברשות הפלשתינית בענייני עבודה. מדינת ישראל מקדמת איתם שיתוף פעולה מצוין ברמה הביטחונית והאזרחית. זה הכי הרבה שאני יודע להשיג עם הקואליציה הנוכחית והעולם מקבל את זה", מציין לפיד. "הפלשתינים משמיעים קולות של שוחרי שלום אבל רצים לגופים הבינלאומיים ומנסים לפגוע בנו. אין טעם שאני אשלה את העולם שיש כאן משהו, שלא יכול להתקיים בממשלה הזאת. אנחנו רוצים לשמור על האמון שהוא נכס ברמה המדינית".
לשאלה האם לאחר קיום הרוטציה, כשיעמוד הוא בראשות הממשלה, יאפשר המצב התקדמות מדינית השיב שר החוץ: "גם באוגוסט 2023 כשתתקיים הרוטציה, הרכב הממשלה יישאר זהה וההסכמים יישארו כך. אני מתכוון לכבד אותם".
גנץ עצמו לא נשאר חייב למבקריו. "התאכזבתי משרים בממשלה שהעדיפו לדבר מפוזיציה פוליטית על חשבון הצרכים הביטחוניים. בחדרי חדרים גם הם נשמעים אחרת. מבחינתי, בכל מקום שבו האינטרס הפוליטי מתנגש עם הביטחון – הביטחון חייב לגבור תמיד", אמר.
הוא אף ניסה להצטדק ולהסדיר את הפגישה. "כשר הביטחון, תפקידי לדאוג שצה"ל מוכן למלחמה או לקרב. כמדינאי, תפקידי הוא לפעול כדי למנוע את המלחמה. הצורך בשמירה על ביטחון אזרחי ישראל והלחימה בחמאס הם הסיבה המרכזית שבגינה נפגשתי בשבוע שעבר עם יו"ר הרשות הפלשתינית, וזו הסיבה שאמשיך להיפגש גם איתו וגם עם גורמים נוספים באזור שהשיח איתם מסייע ליציבות, לביטחון ולאינטרסים שלנו. שמעתי את הביקורות ואני חוזר ואומר – מי שאחראי לשלוח חיילים לקרב הוא זה שאחראי לעשות הכול כדי למנוע אותו".
100 מיליון שקלים וכניסה חופשית לבכירים
גנץ שכח לספר על מחיר הפגישה, שורת מחוות נוספת על אלה שניתנו אחרי המפגש הקודם שלו עם אבו־מאזן לפני כמה חודשים. ראשית, ניתנה התחייבות להקדים תשלומי מיסים לפלשתינים בהיקף של 100 מיליון שקלים. לצד זאת הודיע שר הביטחון על אישור פעימה נוספת לעדכון 6,000 תושבים במרשם האוכלוסין הפלשתיני ביו"ש על רקע הומניטרי ומתן אישור לעדכון של 3,500 תושבים על רקע הומניטרי השוהים ברצועת עזה.
אבל זה עוד לא הכול. גנץ נתן גם 600 היתרים חדשים לאנשי עסקים פלשתינים בכירים, תוספת של 500 בעלי היתר המורשים להיכנס עם רכב לישראל ועשרות היתרי VIP חדשים לבכירים ברשות הפלשתינית, בעיה ביטחונית לכשעצמה שמטרידה את מערכת הביטחון לאורך השנים. כל זה לצד מה שכבר ניתן לפלשתינים: הקדמת העברת כספי מיסים בשווי חצי מיליארד שקלים, עדכון במרשם האוכלוסין הפלשתיני לחסרי תיעוד על רקע הומניטרי, הרחבת מכסת הפועלים הנכנסים לישראל, מתן תו תקן ישראלי למפעלים פלשתיניים ביהודה ושומרון ואישור שש תוכניות מתאר פלשתיניות.
יו"ר סיעת הציונות הדתית, חברת הכנסת אורית סטרוק, שומעת את הביקורת מתוך הממשלה וחושבת שמדובר בקול ענות חלושה שלא באמת נשמעת. לדעתה, הבעיה עמוקה ושורשית הרבה יותר מעצם המפגש בין שר הביטחון ליו"ר הרשות הפלשתינית. "בעיניי השאלה היא לא הפגישה. זה אומנם שיא נוסף של השפלה ישראלית מול מי שמממן טרור נגדנו, מוביל תביעות נגדנו בהאג, גונב את הארץ שלנו מתחת לרגליים בפרויקט ההשתלטות שלו על שטחי C ועוד. השאלה היא מדיניות הממשלה של נפתלי בנט", אומרת סטרוק ל'בשבע'.
בנט אמר שלו היה מדובר בו, הוא לא היה הולך לפגישה עם אבו־מאזן.
"האמירה של בנט שהוא לא היה נפגש עם אבו־מאזן היא לעג לרש. כאילו אנחנו לא מבינים שהממשלה בראשות בנט פועלת יד ביד עם אבו־מאזן כדי להשיג את היעדים שלו – ולא חשוב אם יש או אין פגישות. "הרי אבו־מאזן מממן טרור והממשלה בכוח חוק איסור מימון טרור מקזזת כל שנה את כספי משכורות המחבלים. בני גנץ בונה דלת מסתובבת שמחזירה לאבו־מאזן את כל הכספים שקיזזנו ממנו. הוא מוודא שהמשכורות של המחבלים ימשיכו להיות משולמות מכספי משלם המיסים הישראלי. הוא דואג שרוצחיו של יהודה דימנטמן הי"ד יקבלו משכורות והכסף לא ייגרע מכספי המיסים.
"אבו־מאזן גוזל מאיתנו את הקרקעות שלנו יום יום ושעה ושעה במסגרת פרויקט ההשתלטות שלו על השטח ובני גנץ במקום להילחם את המלחמה בשטח נלחם לטובת הצד השני. הוא מלבין ומסדיר את המאחזים של אבו־מאזן ובמקביל יש דאגה לנסיגה מהשטח, בלי שום צורך בסיכומים והסדרים מדיניים".
בעצם את מפנה את האצבע המאשימה כלפי שר הביטחון בני גנץ?
"כששר הביטחון שלנו, רמטכ"ל לשעבר, לוחץ יד לארכי טרוריסט כזה שמממן טרור נגדנו זו השפלה לאומית. נפתלי בנט הבטיח שבממשלה הזאת לא יהיו נסיגות וגם לא תהיה החלת ריבונות. אבל יש נסיגות כל הזמן בחסות בני גנץ, על בסיס ההסכם הקואליציוני. צריך להזכיר שגם בנט, גם זאב אלקין, גם איילת שקד, הם לאורך שנים כחברי קבינט דאגו למנוע נסיגות מהסוג הזה. עכשיו כולם נאלמו דום. הם לא זוכרים ששר הביטחון לא יכול להחליט לבד והוא יוצר נסיגה בשטח.
"האירוע של חומש מייצג נסיגה והשלמה של הצעד הדרמטי ששרון עשה בהתנתקות. גנץ נחוש לפנות את הישיבה בחומש ושום דבר לא נעשה כדי לעצור את זה. ברמת התכל'ס בני גנץ עושה כל אשר לאל ידו כדי לייצר נסיגות ביהודה ושומרון. זה קורה גם בחומש, גם במאחזים הפלשתיניים שהוא מלבין וגם בכספי טרור שהוא מעביר להם, והשתיקה המוזרה הזאת של חבריו לקואליציה היא בלתי נסבלת".
ראש הממשלה בפועל
אל״מ (מיל') רונן איציק, חבר תנועת 'הביטחוניסטים', דווקא חושב שעצם המפגש ומיקומו משמעותיים מאוד בהרבה פרמטרים. "לפגישה הזאת יש משמעות גדולה. היא התרחשה בביתו של שר הביטחון הישראלי, מה שמגדיל את משמעותה. למישהו גם היה חשוב למסגר את זה נכון ולכן זה הוצא לתקשורת באופן מסוים".
איציק מעריך שהזירה המדינית בעניין הפלשתיני מושפעת מאוד מהמצב הפוליטי בישראל, אבל לא מיחסי הימין והשמאל כמו מיחסי הכוחות בתוך הממשלה. "אני חושב שצריך להסתכל על הפגישה הזאת תחת ההיבט הכולל של תהליכים שאנחנו חווים כאן בחברה הישראלית. ראש הממשלה חלש ובני גנץ בעצם מנסה למקסם את הרווח הפוליטי של הפגישה הזאת: פעם אחת בראייה האופרטיבית הוא טוען שבאמצעות התיאום עם אבו־מאזן הוא מרגיע את השטח ביהודה ושומרון שנמצא תחת הסלמה, ובפעם השנייה הוא אומר 'אני בני גנץ עומד בפועל בראש המערכת הישראלית גם מול הפלשתינים וגם מול האמריקנים – אני המבוגר האחראי של הממשלה וזה שמשפיע וקובע את המדיניות'. גנץ ממצב את עצמו לא רק מול בנט אלא מול יאיר לפיד כמתחרה שלו על קולות".
אז הכול בעצם נובע מפוליטיקה קטנה?
"גנץ חותר להיות מנהיג המרכז־שמאל בחברה הישראלית. חלק מהמחנה הזה רואה בפלשתינים שותפים ואת אופציית הוויתור על שטחים בשבילם כדי שיהיה שקט. בני גנץ רואה הזדמנות. הוא לא עושה את זה מפוליטיקה צינית אלא הוא מאמין בעניין הזה וזה סט הערכים שלו. הוא רואה את עצמו כממשיכו של יצחק רבין ובגלל זה הוא מעז להגיד את מה שנאמר בתחילת שנות ה־90 - שצריך לתת צ'אנס לצד השני כדי להגיע להסדר שלום תוך תשלום מחירים על כך. לרבים מאיתנו יש דה ז'ה וו עם אוסלו ובני גנץ מוביל את התהליך הזה".
ומה עם הזירה המדינית? הרי מישהו מבחוץ מסתכל ועלול לחשוב שישראל מתחילה להניע מהלך כשגורמים בכירים נפגשים עם יושב ראש הרשות?
"יש כאן משמעות מדינית אדירה. שר ביטחון ישראלי מזמין לביתו את המנהיג הפלשתיני ועצם הפגישה הזאת מרמזת על כך שמדובר בפרטנר, שותף. אני תוהה איך אפשר לראות בגוף שמממן משפחות מחבלים, מעודד טרור ומחנך את הדור הבא שלו לטרור שותף? הרי כשאתה נותן מעמד שותף לאדם שמנסה לערער את מעמדך בזירה הבינלאומית, מה ההבדל בין זה ובין מה שנעשה בהסכמי אוסלו?
"לקחו את האיש הזה, אבו־מאזן, שהוא מכחיש שואה, מוביל רשות מושחתת ומממנת טרור, מוביל ניסיון לפגוע בבכירים ישראלים בהאג, ומיצבו אותו כשותף. זו אמירה מדינית ברורה, מובהקת ומרחיקת לכת. לא משנה על מה הם דיברו בארבע עיניים, הבעיה היא קודם כול המיצוב. הדבר הזה יוצר מציאות מדינית שהיא בעייתית לישראל".
ומה לגבי המחוות שנתן גנץ לאבו־מאזן, הן סיבה לדאגה?
"אצל הפלשתינים הדברים עובדים באופן מאוד פשוט. ברגע שתושיט את היד עם איזו מחווה מדינית, תקבל בחזרה דרישות גבוהות ובמקביל לכך איומים והתגברות של גלי הטרור. זה גם מה שקורה בימים אלה. אבו־מאזן צפוי בקרוב לרדת מעל במת ההיסטוריה. הסבירות שהרשות תמשיך להתקיים אחריו אינה גבוהה, וכיום צומחת מנהיגות מקומית שמבוססת על החמולות שקצו בשחיתות ובטרור של הרשות. טוב תעשה הממשלה אם תנטוש את הספינה השוקעת הזאת ותפנה לאפיקים יותר פרודוקטיביים שלא מעודדים טרור ולא משדרים חולשה ואובדן צדקת דרך".
אם נחבר את דבריו של שר החוץ יאיר לפיד, שתיאר את האקלים המדיני שבו פגישות מסוג זו שנערכה בין אבו־מאזן לגנץ עלולות לגרום לאשליה בעולם, לדברי חברת הכנסת סטרוק על נסיגות ולדברי אל"מ איציק שמדבר על חזרה לקודים של אוסלו, נקבל מצב שגורמים בכירים במערכת המדינית מודאגים ממנו כבר חודשים ארוכים. "האמריקנים מבינים שאין היתכנות כרגע להתקדמות מול הפלשתינים. זה נכון שהם לוחצים למחוות, אבל פגישות כאלה ומסרים סותרים מהממשלה לגבי המפגשים מעבירים לזירה הבינלאומית תמונת מצב שאולי יש סיכוי ואולי עם עוד דחיפה התהליך ינוע. אנחנו רחוקים משם והמסר הנכון להעביר הוא שבגלל המציאות המורכבת מתקיים שיח קבוע עם הרשות, אבל שיח בדרגים גבוהים עלול להזיק לנו בטווח הארוך. הממשלה בעיקר צריכה להתוות קו אחיד וברור, מה שקשה במיוחד בהרכב הנוכחי", מסכם הגורם המדיני.