כשהיה ילד בן שבע וחצי קיבל יורם טהרלב מתנה מהוריו: מחברת יפה עם קישוטים על כריכתה. היה זה כאשר הראה להם את השיר הראשון שכתב, הראשון מבין אינספור שירים שכעבור עשרות שנים עיצבו את ההיסטוריה המזומרת של מדינת ישראל.
באותה מחברת שקיבל מהוריו, כתב טהרלב את שיריו הראשונים כילד בקיבוץ יגור. המחברת נשמרה במגירה בתוך הארון בחדר השינה של הוריו.
בשבת אחת של 1946, לפנות בוקר, נשמע צלצול פעמון האזעקה בקיבוץ. המטפלות הגיעו לבית הילדים, העירו אותם, וסיפרו כי במשך הלילה הקיפו חיילים אנגלים את הקיבוץ וכנראה ינסו לכבוש אותו במשך שעות היום.
כשניתן האות הם פרצו אל תוך הישוב בחסות שיריוניות וגז מדמיע. חברי הקיבוץ ניסו להתנגד בעזרת כלים חקלאיים, אך החזיקו מעמד רק עד שעות הצהריים.
האנגלים החמושים אסרו את כל מי שהתנגד להם והחלו לחפש נשק בכל הקיבוץ. חפרו ברצפות הבתים, בחדרי מדרגות ובגינות, וגילו את מחסני הנשק הסודיים שהיו ביגור. חיפושי הנשק נמשכו שבוע ימים, ובסיומו העמיסו את הנשק על משאיות, פירקו את גדרות התיל ועזבו את הקיבוץ.
הילדים הורשו לצאת מבית הילדים, ויורם טהרלב הקטן רץ אל חדר המגורים של הוריו. ''כשבאתי ראיתי מראה לא ייאמן של הרס. הדלת היתה פרוצה, המרצפות נעקרו מהריצפה, והמון דברים שהיו בחדר פשוט נעלמו", תיאר. ''הארון של הורי היה הפוך על פניו באמצע החדר ואני זחלתי למטה לחפש את מחברת השירים שלי. אבל לא מצאתי אותה שם.
''יצאתי למרפסת ובתוך כל המהומה ששררה במרפסת חיפשתי את המחברת, אבל גם שם לא מצאתי אותה. ואני זוכר שעוד שבוע ימים הייתי רץ אחרי כל דף נייר שהיה מתעופף ברוח, בתקווה שאמצא לפחות חלק מהמחברת. אבל האמת היא שעד היום לא מצאתי את המחברת ולא הצלחתי לשחזר לעצמי את השיר הראשון שכתבתי''.
טהרלב היה אז ילד בן שמונה, "נשבעתי לעצמי שמהיום והלאה, כל שיר שאני כותב, אני גם אעתיק אותו לתוך מחברת, אבל גם אלמד אותו בעל פה, שאף אחד לא יוכל לקחת אותו ממני''.
מאז כתב טהרלב קרוב לאלף שירים, ואת כולם למד בעל פה. שיריו הולחנו ובוצעו על ידי טובי היוצרים והמבצעים, ונחשבים להיסטוריה המזומרת של ההווי הישראלי.
בין שיריו אפשר למצוא שירי אהבה, שירי מולדת, שירי טבע, שירי רעות, שירי הומור ושירי ילדים: "גבעת התחמושת", "היֵה לי חבר היֵה לי אח", "הבלדה על יואל משה סלומון", "על כפיו יביא", "ההר הירוק תמיד", "ארבע אחר הצהריים", "בפרדס ליד השוקת", "צל ומי באר" ועוד שירים רבים וטובים שכולם ידועים לכל יהודי-ישראלי, צעיר ומבוגר.
טהרלב יצר בשתי ידיו את הפסקול של כולנו, ומותו בגיל 84 זו אבידה גדולה למדינה שהמנגינה היא חלק ממשי ממנה. הלב נחמץ עם לכתו של ענק השירה הישראלית שהארץ זרמה בעורקיו. את פועלו העצום צריך לזכור, להזכיר ולהנציח, כדי ששיריו ומילותיו ימשיכו ללוות אותנו לעולמי עד.