להגיד שהשבועות הללו חוללו ומחוללים סערה ציבורית ונפשית תהיה בוודאי לשון המעטה. כאשר אירוע בסדר גודל כזה מתרחש, וגורר בעקבותיו עוד פיצוצי משנה, הגיוני שכולנו נרגיש טלטלה ובלבול ושיתעוררו בנו סימני שאלה גדולים.
אחת השאלות העצומות שמתעוררת בקרב רבים ולפעמים אפילו מתקשים להעלות אותה על דל שפתינו, נשאלה על ידי העיתונאית הוותיקה אסתי פרז, בראיון שערכה עם הרב שמואל אליהו שליט"א. להלן מובאים דבריה כמעט בלשונם המדויקת:
"אני נזכרת בפרשיות (ציבוריות) קודמות ואני רוצה לשאול אותך, הרב אליהו, אני, אישה לא צעירה, חילונית, איך זה יכול להיות שאנשי תורה, אנשים שהם לא רק דתיים, אלא הם פורצי דרך, ראשי קהילות, שאנשים נותנים בהם אמון, הם עבריינים... וסוחטים ומשתיקים ואני מרשה לעצמי להגיד שאם הם נחשפו יש עוד רבים שלא נחשפו. איך יכול להיות שבקהילות האלה, שאמורות בכל זאת להיות יותר נקיות על פי התורה, קורים הדברים האיומים האלה?"
השאלה הנוקבת הזאת זכתה לתשובה נוקבת לא פחות מהרב אליהו. נוקבת בכנותה ובפשטותה, וכך ענה לה הרב: "גם אני שואל את השאלה. קודם כל את צודקת, השאלה צריכה להישאל ולהישאר עם סימן שאלה. לא צריכה להיות לזה תשובה..."
הרב שמואל לא בחר להמעיט בגודל התופעה. הוא לא בחר להגיד שמדובר במיעוט זניח ושרוב בני האדם טובים וישרים (מה שנכון, אבל...). הוא בחר לכאוב את הכאב אותו ביטאה השואלת ולהיוותר עם השאלה הנוקבת הזאת מהדהדת בחלל האוויר.
בדברי להלן אבקש לנסות להתייחס לשאלה הזאת מזווית ייחודית.
ניסויים בבני אדם
לפני כחמישים שנה (קיץ תשל"א - 1971), נערך באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית אחד הניסויים הפסיכולוגיים המפורסמים בהיסטוריה. במהלך הניסוי הזה, השתמש הפסיכולוג פרופ' פיליפ זימברדו בקומה שלמה מבניין האוניברסיטה והפך אותה ל"בית הכלא המחוזי של סטנפורד". מטרת הניסוי היתה להבין את התהליכים הפסיכולוגיים שאסירים וסוהרים עוברים במתקני כליאה.
הניסוי, שהיה אמור להימשך שבועיים, נקטע אחרי שישה ימים בלבד בעקבות סדרה של מעשי אלימות והתעללות של ה"סוהרים" ב"אסירים". הניסוי של זימברדו הפך לעדות אפילה לכך שגם אנשים נורמטיביים לחלוטין עשויים להפוך לאלימים ואכזריים בהינתן תנאים מסוימים.
האם מסקנת הניסוי הזה והדומים לו היא שבני האדם רעים מיסודם? לא בהכרח. ובכלל, ניסויים פסיכולוגיים לא לוקחים בחשבון את נשמת ישראל ואת ההבדל בין ישראל לעמים, כך שתמיד כדאי לקחת אותם בעירבון מוגבל. אבל ניתן בכל זאת ללמוד מניסויים כאלה שתנאים סביבתיים מסוימים עלולים לגרום לאנשים רבים (גם אם לא לכולם!) לאבד את חוש הכיוון המוסרי ולהתנהג בצורה בלתי מוסרית ואף מושחתת ואכזרית.
הגרעין הפנימי הטוב והטהור שבאדם, נשמת א-לוה שבקרבו, מבקש את הטוב וחפץ בו. וכך אכן רוב בני האדם, ובוודאי אנשי תורה צדיקים, שיראתם קודמת לחוכמתם, פועלים ונוהגים בדרך כלל. אלא שכאשר אדם זוכה לכוח רב הנובע מכבוד, מעמד ושררה, כסף או כל אמצעי אחר שמעמיד אותו כביכול מעל אחרים, הוא עלול, אם לא ישמור על עצמו ויקפיד שבעתיים על יושרו ומוסריותו, ליפול בצורה חמורה.
וכך כתב בעקבות פרשייה זו חבר המשמש כקרימינולוג:
"פגיעה תמיד תהיה במקום בו (קיים) פער יחסי בין הכוחות. זה יכול להיות (פער) פיזי, אבל בהרבה מאוד מקרים הפער הוא של סטטוס חברתי – למשל רב מול תלמיד. התלמיד חזק יותר פיזית אבל לרב יש מעמד הרבה יותר משמעותי..."
המעמד הציבורי, הכוח והכסף אינם הבעיה אלא הם עלולים להוביל לבעיה ללא תשומת לב וטיפול נכון. כלומר, החשבתו של אדם על ידי החברה כמחנך דגול ואף 'צדיק', לצד העובדה שלא טיפל בעצמו, ביצריו ובדחפיו, הקנו לו תחושת גאווה שהובילה לנפילתו. וכפי שכתב לי פסיכולוג בעקבות פרשייה אחרת: "מסתבר שלפחות בחלק מהמקרים יש סבירות גבוהה למחשבה שהמעמד של אותו אדם כ'צדיק' היא שאפשרה לו לעשות מעשים מסוימים ולהמשיך לחשוב על עצמו כצדיק גמור". ואיך כתב שלמה בחוכמתו: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן".
טיפול שורש
בשבוע שעבר נשאלתי על ידי תלמידת אולפנה: "איך נוכל להיזהר יותר כדי למנוע פגיעות דומות בעתיד?"
תשובתי היתה פשוטה אבל יש בה כדי ללמד כמה "פקודי ה' ישרים". ראשית כל, שמירה על גדרי יחוד. כדברי הרמב"ם: "ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד" (איסורי ביאה כב, יט-כ).
גדולי החכמים היו מזהירים את תלמידיהם ולא מתביישים להודות בפניהם שגם הם עלולים ליפול. כאן גם המקום להדגיש שגם נשים צריכות להקפיד על כך ולהיזהר בהלכות יחוד, לא פחות מגברים. ובחברה מעורבת הדברים נכונים שבעתיים.
הנקודה השניה שהדגשתי וגם היא חשובה וחיונית, לצעירים ומבוגרים כאחד: להקשיב ללב ולגוף. לזהות בזמן התנהגות לא מתאימה; קרבה פיזית שאיננה במקום, הודעות והתכתבויות בעלות גוון בלתי הולם, וכן הצעות כספיות 'נדיבות' להשתקת התנהגות כזאת וכדו'. לא לשמור בבטן אלא לשתף דמות קרובה בפרטי הדברים. כמו שתנאים שונים עלולים לגרום לפגיעה כך גם אותם תנאים עלולים לגרום לנפגעים לא להגיב. בגלל העמדה בה הם נמצאים או כל סיבה חיצונית אחרת.
כשם שחברה בריאה מבערת את הרע מקרבה, מוקיעה ומקיאה מתוכה עבריינים ופושעים, כמו שזכינו לכך כעת בזכות גיבורי כח צדיקים וישרים, כך גם ברמה האישית – עלינו לפתח חושים בריאים לזהות התנהגות פוגענית, לא לשתוק ולהשתיק אותה אלא לפעול לטיפול בה.
טיפול שורש מציל חיים.