יאיר לפיד
יאיר לפידצילום: Yonatan Sindel/Flash90

לפני עשר שנים, ינואר 2012, ישבתי בבית בסלון בערב, עם ליהיא ויואב, ואמרתי להם: "ביום ראשון אני מתפטר מהעבודה ומודיע שאני מקים מפלגה חדשה." שמתי מולם את כל הקושי. את כל מה שאנחנו הולכים לעבור. אמרתי להם: "מהרגע שאנחנו יוצאים לדרך, לא עוצרים. הולכים עד הסוף."

ליהיא היתה בעד מהרגע הראשון. יואבי לא היה בטוח, היו לו הרבה שאלות. בבוקר ה-8 בינואר - בדיוק היום לפני עשר שנים – יש עתיד מנתה רק חבר אחד, תומכת אחת, ומתלבט... ותראו אותנו עכשיו!

עשר שנים מיום הקמתה, ליש עתיד 133 מטות מקומיים, עשרה מטות רוחביים, 18 קהילות-נושא, אלפי פעילים, מאות אלפי מצביעים, עשרות אלפי פעילויות בשנה, כולן לטובת החברה הישראלית. עשר שנים אחר כך, יש עתיד היא מפלגת השלטון הישראלית. המפלגה הכי גדולה בממשלה. מרכז הכובד של השלטון במדינה. הכלכלה הישראלית, הבטחון הישראלי, החברה הישראלית, הכל עובר דרכנו.

השתנינו בעשר השנים האלה. למדנו הרבה, ולפעמים למדנו בדרך הקשה. בעשר השנים האלה הייתי בקבינטים ששלחו לוחמים לקרב. זה עושה לך משהו. אתה אחראי על חייהם של לוחמים צעירים, בגיל של הילדים שלך. השיער הלבן זה מהלילות האלה. בעשר השנים האלה הייתי צריך לנהל את הכלכלה הישראלית ולהוציא אותה ממשבר. בזמן אמיתי אנשים לא קלטו, היום הם מבינים. עשינו את כל ההחלטות הקשות שאף אחד לא רצה לעשות והצלנו את הכלכלה.

היתה לי הזכות בעשר השנים האלה לייצג את ישראל בבית הלבן, בקונגרס, בקרמלין, בדאונינג סטריט 10, בארמון האליזה בפריז, במרוקו, במדינות המפרץ, במצרים, באיחוד האירופי. במפגשים האלה לא היו רק טקסים ותזמורות. היו גם משאים ומתנים, חלקם קשים, חלקם חשאיים, והיינו צריכים להגן על האינטרסים של מדינת ישראל גם כשלא הסכימו אתנו.

למדנו בעשר שנים האלה לעשות פוליטיקה. לרדת למחילות ולחזור משם עם תוצאה. נפלתי לא פעם, טעיתי לא פעם, אבל תמיד ידענו לחזור ומכל נפילה למדנו עוד משהו. לא הגענו לרגע הזה בזכות ההצלחות, הגענו בזכות הכשלונות. זה המבחן שלנו. מה אתה עושה אחרי שחטפת. האם אתה נשאר על הרצפה, או שאתה מספיק קשוח בשביל לקום ולהתחיל מהתחלה. יש עתיד היא היום המפלגה השניה בגודלה בישראל. אנחנו לא נעצור עד שהיא תהיה המפלגה הגדולה בישראל.

עשר שנים אחרי הקמתה יש עתיד אומרת לאזרחי ישראל - אנחנו פה בשבילכם, אבל כולנו צריכים לבחור. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מה מחזק אותנו ומה מחליש אותנו? קידמה טכנולוגית מחזקת אותנו, כפיה דתית מחלישה אותנו. חופש הביטוי מחזק אותנו, הסתה ופילוג ופייק ניוז וגסות רוח מחלישים אותנו. שלטון החוק מחזק אותנו, שחיתות מחלישה אותנו. לאהוב את ישראל מחזק אותנו, לשנוא ערבים ושמאלנים ולהט"בים ורפורמים וקונסרבטיבים וצעירים שאכפת להם מאיכות הסביבה, מחליש אותנו. אי אפשר לאהוב את המדינה ולשנוא את האזרחים שחיים בה.

אנחנו לא ניתן לשנאה ולאלימות לנצח אותנו. יותר מכל דבר אחר בזה יש עתיד עוסקת: לעצור את השנאה. לבנות חיבורים. לבנות שיתופי פעולה. לאהוב את המסורת ואת הקהילה, בלי לוותר על העתיד ועל הקידמה. הוכחנו שאנחנו יכולים לבחור את העתיד שלנו במו ידינו, שאנחנו יודעים להוביל את המדינה בדרך הנכונה, אזרחי ישראל נתנו בנו את אמונם ויש עתיד היא זו שתוביל אותם בשנים הקרובות. אנחנו נעשה את זה מפני שיש דבר אחד שאף פעם לא ברחנו ממנו. יש שתי מילים בעברית שהן הבסיס לכל העמדות שלנו בבטחון, במשפט, בדת ומדינה, בחברה וכלכלה, ושתי המילים האלה הן: לקחת אחריות.

אנחנו האנשים שלוקחים אחריות. שלעולם לא בורחים מאחריות. כשאנשים אחרים התייאשו, כשאנשים התעייפו, כשאנשים הפסיקו להאמין, אנחנו לקחנו אחריות. יש בינינו חילונים ודתיים ומסורתיים, יהודים ומוסלמים ונוצרים, אנשי גוש דן ואנשי גוש עציון וירושלמים ואנשי פריפריה ואשכנזים ומזרחים וצעירים ומבוגרים. בחוץ יש אנשים שאומרים לנו, אם אתם שונים אחד מהשני, אתם צריכים לשנוא אחד את השני. אנחנו אומרים להם - לא נכון. אנחנו לא צריכים לשנוא אף אחד בשביל להיות אנחנו. לא באנו לכאן בשביל לכעוס ולשנוא, באנו כדי לוודא שרוזי שטואבר, ניצולת שואה בת 98 ממועדון "עמך" ברחובות, מקבלת כל מה שמגיע לה.

אנחנו ישראלים, אנחנו יש עתידניקים, אנחנו פטריוטים, אנחנו המפלגה של המתונים. המאבק הפוליטי הגדול הוא כבר לא בין ימין לשמאל. הוא בין המרכז לקיצונים - והמרכז מנצח. אנחנו מאמינים שאם אנשים טובים מחליטים לקחת אחריות, השינוי מגיע. ניתן להם בחוץ להמשיך לצעוק ולקלל ולנסות להוריד את המדינה הזו למקומות נמוכים. לנו יש אחריות. אנחנו אלה שהצילו את הדמוקרטיה הישראלית ואת הכלכלה הישראלית ואת היחסים הבינלאומיים של ישראל.

עשר שנים עברו. רק התחלנו.