הרב יצחק דביר ממכון התורה והארץ מסביר כיצד ניתן לשמור על הדשא ירוק ורענן גם בשנת השמיטה, ומדוע ממש לא כדאי לתת לדשא להתייבש. טיפים לכל מי שרוצה שהדשא שלו יהיה ירוק יותר, גם בשנת השמיטה.
"אין כמו דשא ירוק ורענן כדי לתת לגינה מראה מטופח, אך מה נעשה בשמיטה, הדשא חייב להתייבש או לגדול פרא?" - הרב יצחק דביר ממכון התורה והארץ מסביר כיצד תוכלו לשמור על הדשא שלכם ירוק גם בשנת השמיטה, אילו פעולות גינון מותר לעשות (השקיה, לעיתים גם כיסוח) וממה כדאי להיזהר (לא לתת לדשא להתייבש).
לדברי הרב דביר אפשר בקלות לשמור על דשא יפה ורענן גם בשנת השמיטה, בתנאי שמקפידים, אף יותר מבכל שנה, לטפל בו כמו שצריך "אם נתרשל, וחלק מהדשא יתייבש, הטיפול בו יהיה מסובך יותר מבחינה הלכתית, מפני שבשמיטה מותר רק לשמור על הקיים ולא לגרום לצימוח חדש", מזהיר הרב דביר.
אז איך נטפל בדשא בשמיטה?
הרב דביר פתח בנושא השקיית הדשא, המותרת בכמות ובתדירות הנדרשת לשם קיומו. מובן שבחורף הכמות הנדרשת פחותה מאשר בקיץ, ועלינו להקפיד שהדשא אכן יקבל את מה שנדרש כדי שלא יתחיל להתייבש.
אולם, אם אירעה תקלה בהשקיית הדשא והוא התייבש, עלינו להימנע מלתקן את ההשקיה כדי לטפל בחלקים היבשים, מפני שמלאכה זו שמנסה לגרום לדשא להפוך מיבש לירוק נחשבת מלאכה 'לאברויי' ואסורה בשמיטה. אולם במידה וקני השורש או הגבעולים עדיין חיים מותר לשמור עליהם שלא ימותו. כמו כן מותר לתקן ממטרה כשבשטח שלה ישנם שטחי דשא שעדיין חיים, למרות שהיא תשקה גם שטחים מתים, מפני שמטרתו לשמור על הדשא הקיים.
בהמשך התייחס הרב דביר לכיסוח הדשא: מובן שאסור לכסח את הדשא כדי שהדשא יתפשט, ולכן אם ישנם שטחים יבשים או קרחות בדשא, אסור לכסח כדי שהדשא יתרחב. בנוסף, כדי למנוע את פעולת הצימוח עלינו לכסח את הדשא בתדירות גבוהה ולשמור עליו נמוך, כך תמיד נכסח רק את העלים ולא את הגבעולים.
לתדירות הכיסוח ישנה חשיבות נוספת:, אם תחתית הדשא תתנוון, כשנכסח אותו אנו נחשוף אותו לאור מחדש ונהיה מעוניינים בהתחדשותו, פעולה שאסורה בשמיטה. ולכן חשוב לכסח את הדשא בתדירות גבוהה ולשמור עליו נמוך.
בעל גינה פשוט המעונין לכסח את הדשא רק כדי שיהיה יפה, רשאי לכסח אותו כרגיל כיון שהוא אינו מתכוון להצמיחו, וברור לכל שכוונתו לשם נוי. אולם גנן מקצועי, שרגיל לטפל בקרחות בדשא באמצעות הכיסוח, צריך להמנע מלכסח בסמוך לקרחות, או להגביה את סכין המכסחת לגובה המקסימלי וכך ניכר שכוונתו לשם נוי בלבד.
בנוסף, הסביר הרב דביר כי כאשר בעלי חיים פגעו בדשא וחפרו בו בורות, אסור ליישר את האדמה משום איסור חורש, שהרי הדשא יתפשט על אדמה זו. במידה וישנו חשש שאנשים יפלו אפשר בינתיים למלא את הבור בחצץ, או בכל חומר אחר שאינו ראוי לשתילה, ולאחר השמיטה להחזיר לתוכו את האדמה.
כאשר בתוך הדשא גדלה עשביית בר הפוגעת במראהו, אפשר לרסס על ידי ריסוס סלקטיבי שאינו פוגע בדשא, או לקצוץ את העשבים השוטים, אך יש להמנע מלעקרם משום שבכך הופכים את הקרקע ומטיבים עם הדשא, ויש בכך איסור חורש.