עמיר בניון
עמיר בניון צילום: משה נחומוביץ

לפני שבועיים סערה רמת גן וסער גם עולם האומנות והתרבות. יצירה של האומן דוד ריב שכותרתה מתארת את ירושלים בשפת ביבים ותוכנה ציור של חרדי בכותל נתלתה במוזיאון החדש בעיר רמת גן. ראש העיר כרמל שאמה הכהן אמר שהוא מזועזע מהיצירה וערך משאל בקרב חברי הפייסבוק שלו מי תומך ביצירה ומי בעד הסרתה. התוצאות היו חד משמעיות: 70 אחוזים מתושבי העיר היו בעד הסרת התמונה ו־30 אחוזים התנגדו.

גם הצבעה במועצת העיר הניבה תוצאות חד־משמעיות בעד הסרת היצירה. רק שלושה חברי מועצה מתוך עשרים וחמישה תמכו פומבית ביצירה, כאשר הן באופוזיציה והן בקואליציה היה ברוב ברור בעד הסרת היצירה. לאחר מכן נערכה הצבעה מיוחדת בוועד המנהל של המוזיאון, ושוב מתוך שלושה עשר חברים רק שני חברי ועד תמכו בהשארת היצירה על כנה במוזיאון. היצירה הוסרה.

לאחר מכן הזדרזה האגודה לזכויות האזרח להגיש לבית המשפט עתירה דחופה בדרישה להכריח את ראש העיר להחזיר את היצירה, אך העתירה נדחתה והיצירה לא הוחזרה. בעקבות זאת זעמו אומנים רבים והודיעו שיחרימו את המוזיאון ואף דרשו להסיר את היצירות שלהם מתוכו.

המוזיאון ממומן מכספי משלם המיסים הישראלי, ובעיקר משלם הארנונה הרמת־גני, שכפי שציינו הצביע בצורה מוחצת נגד היצירה הפוגענית. אבל לאומנים יש שפה אחרת. מבחינתם לא רק שמדובר ביצירה חשובה, אלא שהציבור הרמת־גני חייב אף לממן אותה.

אין כל ספק שלו היה מדובר בגלריה פרטית, ראש העיר רמת גן וכך גם רוב הציבור לא היו שומעים בכלל על יצירה זו. זכותו של כל אומן להציג בגלריה שלו מה שהוא חפץ. השאלה היא האם זכותו לכפות על הציבור לממן יצירה שפוגעת ברגשותיו. מבחינת אנשי האומנות והאגודה לזכויות האזרח התשובה היא כמובן חיובית. חובה על תושבי רמת גן לממן יצירה שפוגעת ברגשותיהם ומנסה "לחנך אותם ולאתגר אותם".

זו לא הפעם הראשונה שהאגודה דואגת לאומנות על חשבון הציבור. כך גם בפרשת סגירת גלריית ברבור, כאשר תושבי ירושלים הביעו עמדה חד־משמעית נגד הפעלת הגלריה שהסיתה נגד מדינת ישראל, וראש העיר הקודם והנוכחי הורו על סגירתה. גם במקרה זה עתרה האגודה לזכויות האזרח בעד הפעלת הגלריה נגד רצונם של תושבי ירושלים. כך גם בפרשת המקלט בפורום דו־קיום בנגב בבאר שבע. גם שם מדובר בעמותת שמאל קיצונית שפעלה בשכונה בבאר שבע ופגעה בתושבים. העירייה הוציאה צו סגירה וגם שם עתרה האגודה נגד העירייה. בשני המקרים העתירות נדחו ושני המקומות הללו נסגרו לחלוטין.

אבל מה שיותר מדהים בסיפור הזה הוא הצביעות. אין כל ספק שלו אומן חרדי היה מציג יצירה ובה כיתוב דומה על תל אביב עם ציור של בחור מהקהילה הגאה, מיד היו כולם זועקים וגועשים "הסתה" והיצירה הייתה נגנזת מיד.

כך למשל, כאשר עמיר בניון חיבר שיר על "מוחמד" אף אחד מאותם אומנים לא זעק בעד זכותו של עמיר בניון להשמיע קול אחר ולא ציין את זכותה של היצירה לאתגר את האנשים. ההפך, עמיר בניון הודר מבית הנשיא וממקומות נוספים ואף הוגשה נגדו תלונה למשטרה על ידי חבר הכנסת וכיום השר עיסאווי פריג' ממרצ על הסתה. לטענת פריג' השיר מתאר את כל החברה הערבית כרוצחת ובעצם מתיר את דמה. כן, זו אותה מפלגת מרצ שמטיפה שוב ושוב לחשיבות חופש הביטוי והאומנות. במקרים הפוכים היא זאת שבוחרת לצנזר ולסתום פיות.

הציבור, וכפי שאנחנו רואים גם בית המשפט, כבר לא קונה את זה. חופש הביטוי כן, חופש המימון לא. וכפי שראינו בירושלים, בבאר שבע ולאחרונה גם ברמת גן, ה"תרבות" הזאת לא מביאה קהל והיא נסגרת על ידי ראשי הרשויות עקב דרישה ציבורית.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'בצלמו'

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו