חלקו השולי של משפט נתניהו, זה שמתנהל בין כותלי בית המשפט המחוזי בירושלים, מתקדם לאחרונה בקצב לא רע, ובשבועות הקרובים צפוי לעלות לדוכן העדים עד המדינה השלישי שלמה פילבר.
אך בד בבד, הדיון הציבורי סביב העמדתו לדין של ראש הממשלה לשעבר ומנהיג מחנה הימין קיבל תפנית מעניינת בשבועיים האחרונים. מתוך האליטה האקדמית, זו שמזוהה לרוב עם השמאל ושהשתתפה באופן פעיל לא מעט פעמים בשנים האחרונות במהלך להפלת שלטון נתניהו, צומחים קולות אחרים. לפני כשבועיים, בחוג אקדמי מצומצם, היה זה ד"ר משה ברנט שהשמיע קול חד וצלול נגד מה שהוא מכנה "פוטש נגד מנהיג מכהן", ומשם דבריו הדהדו בכמה כלי תקשורת ימניים במהלך אותו שבוע. בשורות שלפניכם, אנחנו מביאים את קולם של שני בכירים נוספים באקדמיה שמבטאים תפיסה דומה לזו של ברנט, כאשר לכל אחד דגשים והיבטים משלו.
"נתניהו כנראה האדם הישר בישראל"
נפתח בברנט. בהרצאה המדוברת, שאותה נשא בחוג בית שאירח פרופ' יוסף אגסי מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, נכחו כשלושים חברי אקדמיה ותיקים. המושג גוב אריות יכול היה לשקף היטב את מצבו של ברנט ביניהם. ברנט, בעל תואר שלישי מאוניברסיטת קיימברידג' בהיסטוריה פוליטית השוואתית, הוזמן להרצות רק בזכות הקשר ארוך השנים שלו עם המארח אגסי ודבריו לוו בלא מעט הערות ביניים וצקצוקים קולניים. בעיני אותה אליטה, כפי שגם נאמר במפורש על ידם בפרק התגובות להרצאה, התיאוריות על ניסיון הפיכה שייכות להמון הנבער שנתניהו התסיס בעצמו. ברנט, באומץ רב, לא נבהל והציג את הדברים באופן סדור מתוך הפרספקטיבה שלו כחוקר היסטוריה פוליטית.
"שם ההרצאה הוא 'בגידת האליטות'", הדהים ברנט כבר במשפט הראשון, ברומזו לספר 'בגידת האינטלקטואלים' שחיבר הצרפתי ז'ילין בנדה בעקבות מלחמת העולם הראשונה ומשפט דרייפוס. אחרי מחאה קצרה הוא המשיך בדיוק באותו קו: "מה שקורה בשלוש השנים האחרונות הוא אירוע חריג בפוליטיקה העולמית. זה למעשה פוטש נגד מנהיג מכהן. אני השוויתי את זה לפרשת דרייפוס, וזה גרוע מזה. נתניהו היה ראש מדינה, ודרייפוס - בסך הכול קצין זוטר בצבא הצרפתי. הדמיון גדול. גם אז דרייפוס הופלל שלא על פי הדין בגלל היותו יהודי, והאליטות בזמנו בגדו בכך שאפשרו את העלילה באמצעות מה שקרה אז בתקשורת. גם היום, אף אחד לא קם מתוך האליטה למחות. זאת עדריותה של האליטה הישראלית".
ברנט טען בפני המאזינים הלא מרוצים כי פרט לכך שהתוכן המתגלה במשפט אינו מעלה חשד לפלילים לטעמו, גם האופן שבו הדברים נחקרו מעיד על ניסיון הפיכה ולא על מלחמה בשחיתות. "מה שמופיע בבית המשפט זה פשוט גבבה", טען. "ניכר שכוונת התובעים לא הייתה להגיע לבית המשפט אלא לגרום לו לפרוש לפני שזה יגיע לשם. אבל פרט לכך יש את האלמנט השני שהוא הרדיפה. אלן דרשוביץ אמר שאין אדם שאי אפשר להרשיע אותו במשהו. אם הפרקליטות תרצה, היא תמצא. נתניהו נסרק במסרקות ברזל, ואם זה כל היבול שלהם אז כנראה הוא האדם הישר ביותר בישראל".
לטענת ברנט, הסיום הצודק היחיד למהלך הזה, שהוא גם מכיר בכך שככל הנראה לא יקרה, הוא הפניית האצבע המאשימה מנתניהו אל תובעיו ועוזריהם. "צריך לקום בית דין מיוחד שישפוט את צמרת הפרקליטות והמשטרה כקושרים. איני מקבל את הטענות על כך שזה חלק מהתנהלות קבועה שלהם, המטרה של הפעולה הזאת הייתה הדחה. אלו היורשים של יגאל עמיר. מי שמתנקש בראש ממשלה הוא עושה מעשה יגאל עמיר ללא הרצח, ובמובן מסוים יותר חמור כי זה נעשה בשם המדינה".
דבריו של ברנט פורסמו, ולסרטון ההרצאה ביוטיוב הצטברו כבר יותר ממאה אלף צפיות. באחד הראיונות שהעניק בשבוע שלאחר פרסום ההרצאה קרא ברנט מדם ליבו לאינטלקטואלים נוספים להצטרף אליו, ובכך לשנות את המגמה של בגידת האליטות שתיאר. עתה אנחנו מביאים את דבריו של פרופ' אפרים פודוקסיק, מומחה למחשבה מדינית ותולדות הרעיונות מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. פודוקסיק, אגב, השלים גם הוא את התואר השלישי בקיימברידג', בדומה לברנט, ודבריו אינם נופלים בחריפותם מאלה של עמיתו.
לאפס את השעון לתחילת 2019
"בחירות זה כמו ניסוי מדעי", הוא פותח ומסביר בשיחה עם 'בשבע'. "כדי לקבל את דעת הציבור אתה צריך לנהל אותו בתנאים סטריליים, שהצלוחיות והצנצנות שבהן מתבצע הניסוי תהיינה נקיות לחלוטין. ברגע שיש גורם שבברוטאליות מטה את תוצאות הבחירות, הניסוי לא יכול לתת תוצאות אמת. משפט שמצוץ מהאצבע כמו של נתניהו בהחלט יוצר הטיה כזאת, כך שאתה לא יכול לומר שהבחירות שנעשו כאן החל מתחילת 2019 היו דמוקרטיות נקיות".
פודוקסיק מסביר שההטיה שיצרה הפרקליטות עם הגשת כתב האישום פועלת בשני מישורים: האחד הוא יצירת תדמית המושחת שהשפיעה על דעת הבוחרים בנוגע לנתניהו, והשני הוא "עצם האפשרות, שהציבור מודע לה, שהמועמד לא יוכל להשתתף במשחק הדמוקרטי לאורך זמן".
אתה תולה כאן אשמה חמורה, אך במי? האם לדעתך ישבו במרתפי צלאח א־דין חבורת פרקליטים וזממו כיצד להפיל את נתניהו?
"אנחנו צריכים לעבוד לפי עובדות גלויות", חובש פודוקסיק את כובע החוקר. "העובדות הן שאדם חף מפשע עומד לדין, ופחות חשוב לי מה הן הסיבות הסובייקטיביות. אנחנו צריכים להסתמך על מה שאנחנו רואים בעיניים. זה לא משנה אם ניסיון ההפיכה הוא תוצאה של אליטה שרוצה להחליף את השלטון או של שניים או שלושה אנשים שקשרו קשר. העובדה היא שיש כאן מעשה בלתי חוקתי ואנחנו צריכים להית מודעים לכך שזו סכנה לדמוקרטיה".
ואם בבית המשפט תתברר אשמתו, זה ישנה את דעתך?
"לא", הוא קובע נחרצות. "מראש היה ברור שאין צורך בכתב אישום. העובדות ברורות לעין, אין שום עבירה ממשית שאפשר לייחס לנתניהו. כל בר דעת יודע שלא היה שום סיקור אוהד, בשביל זה לא צריך להיות מומחה משפט".
פודוקסיק הוא ההפך מכל סטריאוטיפ שאפשר להדביק ל"ביביסט". הוא עלה מברית המועצות ב־1991, דובר שפות זרות ומעורה מאוד בתרבות האירופית, עוסק הרבה בספרות קלאסית ודיבורו מהוקצע ובניב אקדמי. עמדתו, אשר מצטרפת לזו של ד"ר ברנט שהבאנו לעיל ושל פרופ' האס שנביא בהמשך, מפרקת את הדימוי הפרולטריוני שמנסה האליטה השמאלנית להדביק לתיאוריית ההפיכה.
כיצד לדעתך יש לתקן את העוול?
"איפוס השעון לתחילת 2019. ביטול המשפט ועריכה של בחירות מחודשות. הבחירות האלה נעשו במצב שהדמוקרטיה לא הייתה מוחלטת".
במסגרת העמדה הברורה שלו באשר לתקפותן של ארבע מערכות הבחירות שהתקיימו בישראל בשלוש השנים האחרונות, פודוקסיק גם דוחה על הסף את הרעיון שנשמע כבר זמן מה במחנה הימין, שלפיו אם נתניהו יפנה את מקומו ייטב למחנה כולו. "קודם כול צריכים לחזור ל־2019, ורק משם אפשר להחליט מי יעמוד בראש המחנה, בהתאם כמובן למה שאנשים יבחרו. כמו שניתוח של נתונים סטטיסטיים שמקורם בסקר שהיה מזוהם לא ייתן תוצאה תקפה, כל המשך של המצב הקיים לא ייתן תוצאה דמוקרטית תקפה, ולכן אין טעם לדון בקונסטלציות פוליטיות עכשוויות שמבוססות על עיוות הדמוקרטיה. צריך לבטל את המשפט ולהקים גם ועדת חקירה ממלכתית".
ניסיון לחסל את היהודיות
פרופ' אלישע האס מגיע מהציונות הדתית, ואולי אפילו מאותו חתך חברתי שרבים ממנו דווקא מעדיפים להתנער מהשותפות עם תומכי נתניהו ומהזדהות עם תפיסתם. הוא גדל בקיבוץ הדתי ומתגורר עד היום בשדה אליהו, פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי החיים בבר אילן שכיהן כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. את משפט נתניהו הוא רואה כמהלך רחב הרבה יותר מהגשת כתב אישום נגד הפרסונה – בעיניו זה מאבק בין זהויות.
"יש מחלוקת יסודית מאוד במדינת ישראל. המחלוקת היא האם אנחנו רוצים מדינה יהודית או מדינה ככל המדינות", הוא מקדים, ונעזר בדימוי מתחום התמחותו: "מדינה יהודית, כמו כל אורגניזם חי, מתבדלת מסביבת המדינות. התבדלות היא דבר בלתי נסבל מבחינת הטבע, לכן מדינת ישראל תמיד תסבול מכוחות חיצוניים שינסו להחזיר אותה לתלם, וממילא גם מאנשים בתוכה שלא חשים בנוח עם זה".
האס ממשיך ומגולל כיצד בדור הראשון של הציונות הייעוד היהודי המשותף היה ברור לכול, אך בדור הנוכחי של הציונות ישנו מאבק בין מדינה יהודית למדינה ככל העמים. הווקטורים החזקים שפועלים בכיוון מדינה ככל המדינות הם מערכת המשפט ובראשה אהרן ברק והמערכה לפירור פוליטי של הימין. "זה התחיל במאבק בציונות הדתית, שבא לידי ביטוי בצורה הבוטה ביותר בתוכנית ההתנתקות, וכשזה נכשל בא השלב השני, והוא פירוק הייצוג הפוליטי מבפנים".
"נתניהו יש בידו עוול אחד בלבד – הוא מנהיג הקואליציה היהודית", קובע האס. "הוא מנהיג הקואליציה של המסורתיים, החרדים והסרוגים. למעשה, נתניהו הוא קורבן של הניסיון לחסל את היהודיות. איך עושים את זה? מפברקים משפט. אני עוקב אחרי המשפט באמצעות הפרויקט של עורכת הדין כנרת בראשי, אלי ציפורי ועוד אחרים חכמים ונבונים, ואני רואה איך הדבר הזה עובד. שיטה שיובאה ממקום אחר. ולכן אני חושב שהמשפט הזה הוא דבר חמור מאוד, ואני מאוד מקווה שנתניהו לא ייכנע כמו הפוליטיקאים הקודמים. המאבק שלו חשוב ביותר למען המדינה היהודית".
האס מותח ביקורת חריפה על מובילי דעה בתוך המחנה שלו, המחנה הציוני־דתי, שלא משכילים לטעמו להבין את המשמעות האמיתית של המשפט. "אלה שאומרים שהפתרון הוא שנתניהו יזוז לא מבינים את הבעיה. קראתי לאחרונה מאמר של חגי סגל, שטוען שאנשים כמוני כל מה שהם יודעים זה נתניהו. אני אומר לא, נתניהו הוא דבר משני, יש כאן משבר עוד יותר גדול".
בסיום דבריו האס מבכה על ההתנשאות של הציונות הדתית, שגורמת לה להתחבר אינטואיטיבית לאליטה שפועלת להפלת נתניהו ולסלוד משותפות עם הציבור המסורתי־מזרחי. "היה לי ויכוח עם שניים מעמיתיי הפרופסורים שאמרו שלציונות הדתית יותר חשוב חיבוק מהאליטה השמאלנית־חילונית מאשר השותפות עם המסורתיים־מזרחיים. התווכחתי ואמרתי שאני לא סבור כך. ביום שישי שעבר התקשרתי אליהם והודיתי שהם צודקים. יש משבר עמוק בציבור הדתי־לאומי. יש כאן חוסר הבנה יסודי מאוד מי הם השותפים האמיתיים שלנו בקרב על יהדותה של המדינה, והם המסורתיים והדור השלישי של החרדים. הנס הגדול ביותר שמאפשר לנו להתנהל כמדינה יהודית זה שבן גוריון בעזרת המוסד דאג להביא את היהודים מארצות המזרח. בזכות זה אנחנו מתגברים על משבר הדור השני של הציונות שאיבד את הייעוד היהודי".
העמדה הברורה של שלושת המלומדים שאת דבריהם הבאנו כאן מצטרפת לאנשי אקדמיה נוספים שדעתם בעניין מפורסמת ומקבלת ביטוי לא פעם בתקשורת וברשתות החברתיות. על הרשימה הזאת מנויים ד"ר גדי טאוב, פרופ' לימור סמימיאן־דרש, ד"ר רן ברץ, ד"ר רפאל ביטון, ד"ר אבישי בן־חיים ופרופ' טליה איינהורן. אותה "אליטה בוגדת", כלשונו של ברנט, מנסה להתכחש לקיומם של משכילים אלו כדי שלא יהרסו לה את תווית הביביסטיות הנבערת שהתאמצה להדביק לתיאוריית ההפיכה. לא פלא שתגובתו יורקת האש של ד"ר יגאל בן־נון להרצאתו המאלפת של ד"ר ברנט נשמעה בדיוק כך: "האמירה שלך שהעם חשוב יותר מכל דבר אחר שגויה. הדמוקרטיה במובנה הבסיסי היא מסוכנת, חוכמת ההמונים היא הדבר הזוועתי ביותר שיכול להיות".
לתגובות: [email protected]