אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: ISTOCK

אביחי (שם בדוי) בן ה־16 היה תלמיד נורמטיבי בתיכון דתי בירושלים עד שפרצה הקורונה וערערה את עולמו.

בתחילה עוד היה פעיל חלקית בזום, אבל אט אט פסק מלקחת חלק בשיעורים הווירטואליים ונעלם מהמרחב הכיתתי. כשהחלה שנת הלימודים הנוכחית הוא כבר לא התייצב בבית הספר והקב"ס (קצין ביקור סדיר) מאור צמח נקרא לטיפול דחוף בעניינו.

"דיברתי עם ההורים, באתי אליו הביתה וראיתי מולי ילד כבוי, אפתי", מתאר צמח את מצבו הירוד. "רוב היום הוא היה עסוק בפלאפון שלו או ישן, לפעמים הוא קצת אכל. מתברר שהוא התדרדר לדיכאון עם אבחנה פסיכיאטרית שהוא מתקשה להגיע חזרה לבית הספר. נער צעיר שצריך להיות במלוא החיוניות שלו והפך לאנמי. לצערי אנחנו פוגשים את הסיפורים האלה יותר ויותר בתקופה האחרונה", מצביע צמח על השפעת משבר הקורונה על תלמידי ישראל.

"אומנם אני לא יכול עדיין לאמוד את זה מספרית באופן מדויק, אבל התחושה שלי ושל שאר חבריי למקצוע היא שתופעת הנשירה כיום רחבה ומורכבת בהרבה. למרות ששנת הלימודים הנוכחית התחילה בצורה יחסית נורמטיבית בכיתות הלימוד, זיהינו גל של תלמידים שפיתחו בעיות חרדתיות ונפשיות וחלקם פשוט לא מגיעים לבית הספר בגלל הקושי הזה. יש כאלו שהתרגלו לשבת בבית מול המסך ופיתחו קשיים חברתיים לא פשוטים. בנקודה הלא פשוטה הזאת נכנסים הקב"סים לתמונה ופועלים כדי לטפל ולדחוף לחזרה לתפקוד והגעה סדירה לכיתה".

משנים לילדים את החיים

בתקופת השגרה, וקל וחומר במהלך שגרת הקורונה, נמצא הקב"ס בציר משמעותי לתלמידי ישראל המתקשים להשתלב במערכת החינוך. הקב"ס אחראי על איתור תלמידים נושרים או בסכנת נשירה ודואג להשבתם למסגרת לימודית, שבה יוכלו לממש את עצמם באופן מיטבי. בנוסף לנשירה הגלויה של תלמידים שלא מגיעים כלל לבית הספר מושם בימים אלו דגש מיוחד על תלמידים שמרבים להיעדר מבית הספר באופן חריג ומתקשים לנהל שגרת לימודים נורמטיבית. בשפה המקצועית הם מכונים "נושרים סמויים".

כאן לראשונה נחשפים המימדים המבהילים של נשירה סמויה וגלויה כפי שנמסרו ל'בשבע' על ידי משרד החינוך. על פי הערכות המשרד, יותר מחצי מיליון תלמידים (!) מוגדרים כנושרים סמויים בעקבות גל הקורונה: "מספר הנושרים הגלויים לפי מודל נשירה שנתית בשנת 2020 עומד על חצי אחוז, כלומר 8,695 נושרים. הנתון הנוכחי אינו משקף את תופעת הנשירה, מאחר שבמהלך הקורונה בתי הספר לא הנשירו תלמידים בשל המעבר ללמידה מרחוק, מציאות הבידודים והמאומתים. עם זאת, במהלך תקופת הקורונה גדלה הנשירה הסמויה באופן משמעותי, ובתקופת הקורונה היא עלולה להשליך על הנשירה הגלויה בשנים הקרובות", מתריעים במשרד החינוך. "ההערכה הכללית אודות הנשירה הסמויה מתייחסת לכ־20 עד 30 אחוזים מכלל תלמידי ישראל". מי שאמור לטפל בכל אותם מאות אלפי ילדים בסיכון ולנסות להשיבם למערכת הם הקב"סים, שגם כך מתמודדים עם עומס לא רגיל.

תחת המחלקה לביקור סדיר ומניעת נשירה במשרד החינוך, הפועלת מתוקף חוק חינוך חובה, קיים בישראל מערך של כ־730 קציני ביקור סדיר שעובדים ברשויות המקומיות ברחבי הארץ. כחלק מתנאי הסף נדרש הקב"ס להשכלה אקדמית, תעודת הוראה וותק בהוראה, ועל פי התקן המוגדר כיום הוא נדרש לטפל בכמאה תלמידים נושרים בממוצע. תפקיד הקב"ס כולל מרכיב חינוכי־טיפולי ומרכיב של פיקוח ואכיפה. אולם באופן אבסורדי, למרות ההכרה של כל מערכות המדינה בנחיצות הרבה של פעילות הקב"סים והדרישה מהם לרמה מקצועית גבוהה - הקב"סים מתוגמלים בשכר נמוך, בד בבד עם היקף עבודה עצום עד בלתי אפשרי.

מעדויות של קב"סים שהגיעו לידי 'בשבע' עולה תמונת מציאות מורכבת של קציני ביקור סדיר הפועלים מתוך תחושת שליחות למען כל ילד וילדה וכל נער ונערה שנפלטים ממערכת החינוך, אך קורסים תחת נטל העבודה והאחריות הכבדה. הם קוראים לשיפור שכרם ותנאי העסקתם ומדברים על צורך ברור בהקצאת תקנים נוספים לקב"סים שיסייעו להשתלט על תופעת נשירה הולכת וגדלה במיוחד בימים אלו.

מאור צמח עובד כקב"ס בעיריית ירושלים מזה עשור ומוצא בתפקידו משמעות גדולה, אך מלין על השכר הנמוך שמקבל קב"ס בישראל: "כשהקב"ס מתקבל לעבודה הוא חייב להיות עם תעודת הוראה, עם תואר ראשון לפחות ועם שנות ניסיון בהוראה. כל מורה בתנאים הללו מרוויח חמישים אחוזים יותר ממנו, זה לא הגיוני. אני אבא לשבעה ילדים. בסוף החודש אני מגיע למשכורת שהיא בושה".

אז למה לא חזרת להיות מורה?

"כל אחד עם נטיות הלב שלו, ואותי העבודה החינוכית־טיפולית הזאת מאוד ממלאת. אתה נמצא בצומת דרכים טיפולית של נער או נערה בסיכון, וכשאתה מצליח להשיב אותם למערכת ולחולל שינוי אתה בפירוש משנה את מסלול החיים שלהם. זה מספק מאוד", הוא מסביר בלהט. "אתה מחולל שינוי אמיתי בחיים של ילד והידיעה הזאת היא מנוע מאוד רציני בשבילי, אבל בסוף החודש השכר הנמוך מתסכל", הוא מודה. "זה תפקיד סביב השעון ומאוד שוחק. יש קב"סים שבאיזשהו שלב משתלבים בתפקידים אחרים בעירייה, יש כאלו שמשנים כיוון מקצועי או חוזרים להוראה, כל אחד והסיפור שלו. זה תפקיד שוחק והמערכת צריכה לתת את הדעת על המצוקות והבעיות שלנו".

היה לך רגע שבו שקלת לשנות מקצוע?

"היו לי הרבה רגעים כאלה", הוא אומר בכנות. "עלתה לי לא פעם המחשבה לקחת את היכולות שלי למקום אחר ולהתפרנס טוב יותר. למה לא עשיתי את זה? כי בסופו של דבר אני אוהב את מה שאני עושה, התחושה היא שאתה מציל נפשות", הוא מצביע על הגורם להישארותו במקצוע. "הגיע הזמן שהמערכת תיתן את הדעת על אלו שאין להם קול ואין להם גב ואין להם לובינג מסודר. הגיע הזמן להכניס אותנו לסדרי העדיפויות של מדינת ישראל".

צמח מסביר את מטרות תפקיד הקב"ס בישראל לשיטתו: "הקב"ס אמור להעניק לילד מעטפת שתוביל אותו לתפקוד תלמידאי. החוק שעל בסיסו אנחנו פועלים הוא מאוד מיושן ונחקק בשנות החמישים, כשלמעשה היה מיועד להורים שלא שלחו את הילדים שלהם לבית הספר כי רצו שיעזרו בפרנסת הבית. המציאות החברתית כמובן השתנתה מאז, והיום אנחנו נתקלים יותר במציאות של תלמידים שלא מגיעים בגלל חוסר השתלבות או בעיות אישיות או נפשיות. כל תלמיד כזה הוא עולם ומלואו. צריך לתפור לו חליפה טיפולית־לימודית־רגשית שתתאים לו וזה דורש משאבים, התמדה וזמן. זה להילחם על כל תלמיד", הוא מסביר ומבקש לסייג: "תמיד יש חריגים שהמערכת לא עשתה להם טוב והם מצאו פתרונות מחוץ למסגרת, אבל הרוב המוחלט של התלמידים זקוקים ללמידה סדורה ויש בכך הקניית ערכים חברתיים של גבולות, סמכות, עמידה באתגרים ועוד, ערכים שיהיו משמעותיים להם גם בהמשך החיים. התפקיד שלנו הוא לדאוג להם. אנחנו מתעסקים במציאות קצה לא פשוטה שדורשת מאיתנו גם משאבים רגשיים לא קטנים", הוא משתף.

"זו עבודה סביב השעון, היא לא נגמרת בשעה שאתה מגיע הביתה. קרה לי לא פעם ולא פעמיים שילדים הגיעו אליי הביתה וקיבלו מיטה לישון, ובבוקר חשבנו איך מחזירים אותם ללמידה. התחושה שלנו היא שבעקבות הקורונה יש יותר נשירה סמויה שדורשת התייחסות מקצועית. יש תלמידים שמגיעים ברמה כזו או אחרת לבית הספר אבל לא באמת נמצאים שם, נוכחים נפקדים כאלה. אנחנו במצב לא טוב שדורש פתרונות יצירתיים", הוא מתריע.

הסכמי שכר שמעלים אבק

גם רננה (שם בדוי), קב"סית באחת מערי הדרום, מזהה קושי גובר בקרב התלמידים בעקבות משבר הקורונה. למקצועה הנוכחי כקב"סית היא הגיעה במקרה. "הייתי מורה לכימיה ומדעים ומחנכת בכמה אולפנות. התגלגלתי למקצוע הקב"ס בעקבות מעבר דירה לדרום. לא היה לי מושג למה אני נכנסת ופשוט קפצתי למים. העבודה של הקב"ס באופי שלה היא יותר אישית, אחד מול אחד. אתה עומד מול משפחה, מול סיפור אנושי. תמיד יש מורכבות. בכל סיפור יש את האופי שלו ואתה מנסה לפצח את זה. מהר מאוד התאהבתי בתפקיד הזה", היא מספרת. "למעשה אנחנו אנשי השטח של משרד החינוך והרשות המקומית. יש לנו שני כובעים ועבודה מאוד אינטנסיבית ובעלת השפעה".

יחד עם ההתמסרות הטוטאלית למען התלמידים שנפלטו, רננה מביעה תסכול רב מתנאי העסקתה. "אם הייתי היום מורה הייתי מקבלת שכר פי אחד וחצי. התפקיד שלנו הוא פיקוחי. מנהלי בתי הספר מתייעצים איתנו הרבה פעמים על נהלים וחוזרי מנכ"ל. יש לנו בעבודה צד פיקוחי־מקצועי, אנחנו יושבים בוועדות השמה אבל המשכורת שלנו פחותה משל מורה", היא מסרבת להשלים עם המצב. "ימי החופש שלנו פחותים משל מורה, אנחנו נדרשים למספר שעות שבועיות גבוה בהרבה ממורה. בקיצור, מכל הכיוונים יצאנו מופסדים".

מה את מרגישה כשאת רואה את התלוש בסוף החודש?

"האמת, יש לי צביטה בלב", היא משתתקת לרגע ומיד מוסיפה: "אני יודעת שאם הייתי מורה הייתי מרוויחה יותר. יש לי הכשרה של מורה ולכאורה בכל רגע נתון הדלת פתוחה בפניי. כשאני נתקלת במודעת דרושים שמחפשים מורים למדעים משהו בי מיד אומר: 'יאללה, תחזרי לכור מחצבתך. תהיי מורה למדעים'. אבל העבודה כקב"סית כל כך מרגשת ומלאת שליחות ויש בה הרבה ערך מוסף שהוא לא כסף. רק שנבין את גודל האבסורד, הסכמי השכר שלנו לא נפתחו מאז שנת 1979. יש הסכם קיבוצי של הקב"סים שלא השתנה מאז ורק מעלה אבק. לצערי רק לאחרונה עזבו אצלנו במחלקה שלושה קב"סים, אנשים מעולים ומקצועיים שאהבו את מה שהם עושים, רק בגלל השכר הנמוך. זה כל כך מתסכל".

רננה מצביעה על אתגר נוסף מבחינתה: "את צריכה להבין שאין לנו כל כך אופק בתפקיד. אין לנו לאן להתקדם. אנחנו בהחלט נהנים מהשליחות ומההזדמנות לעשות טוב בעולם, אבל אין לנו פה אופק מקצועי ראוי. מי בכלל יודע מה זה קב"ס, מה הוא עושה ביום עבודה אחד שלו, כמה נפשות תלויות בו", היא תוהה, "הקב"סים נותנים את הלב, נוגעים בנשמות של ילדים, והגיע הזמן שמישהו ידאג להם".

חברת הכנסת אורית סטרוק מוטרדת ביותר מתנאי ההעסקה הירודים של הקב"סים, שאליהם התוודעה בוועדת החינוך בכנסת. שם גם נחשפה לנתוני הנשירה הסמויה והגלויה בבתי הספר בישראל. "הנושא של נשירת תלמידים מאוד קרוב לליבי, גם בתור אמא ובעיקר בתור מי שנשואה למחנך. במשך השנים הגיעו אלינו הביתה תלמידים שהיו על סף נשירה ובעלי התאמץ לשלב אותם במערכת ולאפשר למערכת להכיל אותם. ילדים שנושרים יכולים להתדרדר לרחוב ולכל מה שהרחוב מזמן להם, הם יכולים לסבול מבעיות רגשיות, מדיכאונות ועוד. אני רואה את החבר'ה האלה לנגד עיניי, ילדים ובני נוער שהיו על סף הרחוב, החזקנו בהם בציפורניים ויצאו אנשים מדהימים שעוסקים בכל תחומי העשייה. התובנה הזאת, שאם אתה מתעקש על הילד ולא נותן לו ליפול הוא צולח את המשבר וצומח, מלווה אותי עד היום. זו אחריות גדולה להיות שם באותה נקודת זמן בשביל כל אותם ילדים שנפלטו מהמערכת", היא אומרת בהערכה ומציינת כי "הגיבורים האמיתיים שמשתדלים לעמוד בפרץ ולהציל את הילדים הללו הם הקב"סים, שמרגע שהילד נפלט מהמסגרת החינוכית הם מחבקים אותו ויחד עם ההורים דואגים למסגרת שתתאים לו. הקב"סים בעצם עומדים על שפת הים וקופצים למים בניסיון להציל את הנערים והנערות הללו מנשירה גלויה ומנשירה סמויה, שהיא לא פחות גרועה מנשירה גלויה ואולי אפילו יותר גרועה כי אתה חושב שהכול טוב אבל בעצם הכול לא טוב".

על פי הנתונים שהציגו נציגי משרד החינוך בוועדת הכנסת, מספרת סטרוק, מדובר בכ־90 אלף תלמידים שנשרו מהמערכת, אך היא משוכנעת שבעידן הקורונה הבעיה נרחבת אפילו יותר. "לפני כחודש היה דיון בנושא הנשירה בוועדת החינוך של הכנסת. בדיון הזה פתאום שמעתי נתון שזעזע אותי. דיברו על כ־90 אלף נושרים בהערכה גסה וכ־700 קב"סים. על פי התקן הקיים לכל קב"ס יש אחריות על מאה תלמידים. מאה ילדים שכל אחד הוא מקרה מורכב ומסובך בפני עצמו. זה בלתי סביר בכל קנה מידה. כיום מצבת הקב"סים היא בחסר נוראי, וגם אם לא הייתה בחסר, הציפייה שקב"ס אחד יעניק טיפול למאה ילדים נושרים היא בלתי נתפסת. שלא נדבר על כך שכיום יש רשויות שהקב"סים אצלן נאלצים לטפל בהרבה יותר מקרים. ראיתי את המצב והחלטתי לא להרפות מהנושא".

"המדינה פוגעת במי שבא לעזור לה"

בשלב ראשון קיימה חברת הכנסת סטרוק סדרת פגישות עם עשרות קב"סים מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים. "קיבלתי מבול של פניות מקב"סים, שמעתי מצוקה גדולה, נחשפתי לחוסר תגמול כספי ולצורך גדול מאוד בעזרה בשטח. ישבו מולי קב"סים בעיניים דומעות ואמרו 'אנחנו מאוהבים בעבודה שלנו אבל ככה לא נוכל להמשיך'", היא מספרת. "ראיתי שהמצב הוא שיש קב"סים שנושרים כי תנאי העבודה - העומס הלא נורמלי והשכר הנמוך - כמעט לא מאפשרים להם להמשיך בתפקיד. אלו אנשים נפלאים שלקחו על עצמם להציל נשמות בישראל, פשוטו כמשמעו. הם חשים תחושת שליחות גדולה ומאמינים במה שהם עושים, אבל בתכל'ס עם תחושת שליחות אתה לא הולך למכולת", היא קובלת על המצב.

"תנאי הסף שנדרשים כדי להתקבל לעבודה כקב"ס לא באים לידי ביטוי בשכר שהם מקבלים בסוף החודש. גם היקף העבודה המוטל על הקב"ס הוא עצום והם קורסים, בוודאי היום כשאחוזי הנשירה רק עלו. זה דבר שמחייב תיקון", היא אומרת נחרצות. "מדינת ישראל באופן שיטתי דופקת את האנשים שאמורים לעזור לה ולחלץ אותה מאתגרים מורכבים, אם זה שוטרים, אם זה העובדים הסוציאליים ואם זה הקב"סים, שפוגשים את הילד בראשית חייו ואם יעזרו לו לצמוח ישר הוא ישתלב בחיים ואם לא, חלילה הוא ייפלט לרחוב. מדובר כאן בחלון הזדמנויות שהוא קריטי להצלת הילד", היא מתריעה. "השאלה היא כמה משאבים משקיע משרד החינוך בתלמידים הללו. אם הם לא ילמדו בכיתה הם ילמדו דברים אחרים ברחוב ומצבם רק ילך ויתדרדר".

מה ניתן לדעתך לעשות לתיקון המצב?

"קודם כול אני משתדלת להעלות את הסוגיה הזאת ולהביא אותה לתודעה הציבורית. יש חשיבות בלהציף את הבעיה גם מבחינה תקשורתית ולהנכיח אותה ברבים כדי ליצור אופציה לשינוי. אלו אנשים שעושים עבודת קודש בלי שום קשר לתנאים שלהם", היא שבה ומדגישה. "הם לא מתוגמלים כראוי וחשוב לשים את זה על השולחן. כל דיון בנושא משאיר אותי פעורת פה".

סטרוק מבשרת כי בשבועות הקרובים צפוי המשך דיון בנושא בוועדת החינוך של הכנסת. "עד לדיון הבא משרד החינוך נדרש לדון בנושא הקב"סים ובשיפור תנאי העסקתם. הקב"סים הם עובדים של הרשויות המקומיות. משרד החינוך מתקצב 75 אחוזים מהשכר שלהם והרשויות המקומיות את 25 האחוזים הנותרים, וגם זה לא תמיד קורה כי תלוי עד כמה הרשות איתנה וכמה היא אכפתית. זו מציאות לא הגיונית ואני אעשה כמיטב יכולתי למענם כי בסוף מדובר בילדים של כולנו", היא מציינת. "אנחנו מדברים על ילדים שבעזרת קב"ס אחד יכולים לצאת מהמשבר ולהפוך לאנשים לא רק נורמטיביים אלא אפילו מובילים בחברה. חשוב שאנשים יראו את הקב"סים עם כל היופי שלהם והחשיבות העצומה של מה שהם עושים".

במשרד החינוך פתחו את תגובתם לטענות שהועלו בכתבה בדברי הערכה לקב"סים: "קציני הביקור הסדיר מבצעים מלאכת קודש ופועלים ללא לאות למען רווחתם הנפשית והצלחתם של התלמידים הנושרים. הודות לפעילותם המבורכת שיעורי הנשירה טרם פרצה הקורונה נמצאו במגמת ירידה. בעקבות הקורונה והשלכותיה על ציבור התלמידים שספגו סגרים, בידודים ולמידה מרחוק, המשרד פועל לנטר את הנשירה הסמויה. מדובר במדיניות חדשה שעליה הכריזה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון עם כניסתה לתפקיד. לאור זאת היא הורתה לגבש מדד אשר יתייחס לנשירה זו. המשרד יושב על המדוכה כדי לגבש את המדד. עם תום העבודה המשרד יפרסם באופן מסודר את המידע".

עוד נמסר בעניין הקב"סים: "כיום מאוישים 732 קב"סים בפריסה ארצית. החל משנת 2017 עזבו 293 קב"סים ונקלטו 271 קב"סים. בנוסף לכך, מספר מטופלי הקב"ס לשנת תשפ"א עומד על 83,125 מטופלים. מספר הקב"סים עומד על 732, ובכוונת המשרד לפנות אל האוצר כדי לקיים דיונים לשם הגדלת היקף התקנים".

באשר לשכרם של הקב"סים אומרים במשרד החינוך כי "העסקתם מתבצעת על ידי השלטון המקומי, משכך סוגיית שכרם צריכה להיעשות בין היחידה להסכמי שכר באוצר ובין המעסיק, כלומר השלטון המקומי. בשל החשיבות הרבה שמייחס המשרד לעבודתם של הקב"סים הוא העלה מספר פעמים בפני האוצר והשלטון המקומי את הצורך בעדכון הסכם השכר של הקב"סים".