הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ

חציה הראשון של פרשת בשלח מתנהל בסימן עלייה, מן היציאה ממצרים, דרך המתח של רדיפת המצרים אחרי בני ישראל ועד השגב של שירת הים אחרי ניסי ים סוף. אך בחציה השני של הפרשה אנו חווים ירידה מסוימת. האורות הגדולים מואפלים ומתקדרים על ידי תלונותיהם של בני ישראל.

אמנם בצד התלונות מופיעות גם ישועות פלאיות: המים המרים מומתקים על ידי עץ. התלונות על האוכל נענות בשלו ובמן והתלונה על חוסר המים ברפידים נענית על ידי נס המים היוצאים מן הסלע. אך אי אפשר להתעלם מכך שההתפעלות מן הנסים והמופתים מהולה בתחושת אי-נוחות, בלשון המעטה, מאוירת הנכאים והתלונות שמלווה את ראשית המסע של עם ישראל במדבר.

הפרשה נחתמת במשבר נוסף שמסתיים בנס הצלה מופלא, במלחמת עמלק.

פרשת עמלק מהווה סיכום תמציתי והפשטה רעיונית של כל פרקי התלונות והישועות שקדמו לה בפרשתנו. הלא אין ספק שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. לו רצה בכך, יכול היה למחות את עמלק עוד לפני שהגיעו לאיים על ישראל וכל שכן אחרי שיהושע הביס אותם במלחמה. באותה מידה, יכול היה ה' לבקוע מעיינות במדבר, לחצוב בו בארות, לטעת בו את כל עצי גן עדן ולהשביע את בני ישראל בכל מיני המטעמים המזומנים לסעודת הצדיקים לעתיד לבוא, לרבות הלויתן ושור הבר. אבל ה' לא רצה בכך.

זאת, מהסיבה הפשוטה שה' ברא את העולם על הטוב והרע שבו, ועל חופש הבחירה שבו, וסיפורו של עמלק מסמל את סיפורו של העולם כולו.

אי אפשר להסביר שה' לא הכניע את עמלק ועם ישראל נדרש לסבבים חוזרים ונשנים של מלחמה בעמלק "מבלתי יכולת ה'". ההסבר היחיד האפשרי הוא – חוסר רצון. הוא הדין גם לדרך המורכבת שבה סופקוצרכיהם של ישראל במדבר, למשך ארבעים השנים.

יש מלחמה נצחית בין הטוב, שהוא כביכול הצד של ה', לבין הרע, שהוא כביכול הצד שכנגד. אבל גם הצד שכנגד הוא שליחו של ה', כפי שלמדים מפרקי הפתיחה של ספר איוב. השטן הוא אחד מן המלאכים המתייצבים לפני ה' וממלאים שליחותו בנאמנות. הוא מסית את ישראל לחטוא, והוא מסית את אויביהם לפגוע בהם. על פי הגמרא, השטן הוא סמל תלת-ממדי. הוא מסמל את היצר הרע, הוא מסמל את הקטרוג על החוטאים והוא גם מסמל את העונש – המוות.

יש מקרים ומצבים שונים בהיסטוריה של העולם, של העם ושל האדם, שבהם הקב"ה מתערב באופן ניסי ומחלץ את האדם מצרה שנקלע אליה, בין אם באשמתו ובאחריותו ובין אם לאו. כך היה במכות מצרים, כך היה על ים סוף, כך היה בעת המסע במדבר. אולם זה אינו המצב הטבעי, הסדיר והרצוי של העולם. המצב הרגיל, התמידי של המציאות הוא מצב של "מלחמה לה' בעמלק מדר דר", דהיינו, הנהגה טבעית, שההשגחה האלקית נסתרת בה, והיא מותירה לאדם מרחב של חופש ובחירה בין טוב לרע.

האדם הפרטי נאבק עם יצריו, חטאיו וסבלותיו. העם מתמודד עם בעיות של חטאים מוסריים, כשלים מנהיגותיים, ואתגרים מורכבים, כלכליים, חברתיים ובטחוניים. העולם כולו מתמודד עם אתגרים תרבותיים וחברתיים, עם מלחמות ומגפות, איתני טבע ורוע אנושי. הקב"ה אינו מתערב ומסלק באופן מלא את המכשולים הללו מן הדרך באופן ניסי, לא בניסים גלויים ולא בניסים נסתרים.

כפי שלמדנו לאורך כל הפרשיות מתחילת ספר בראשית, חתימתה של פרשה אינה רק סיום של העבר, אלא גם צפייה להמשך. סיפור מלחמת עמלק החותם את פרשת בשלח, מכיל ציפייה לעתיד רחוק מאד, שצריך לכתבו זיכרון בספר. יש לזכור תמיד, שיש לה' מלחמה אינסופית בעמלק, שתוכרע רק באחרית הימים כשיהיה השם שלם וכסאו שלם.

כל מי שמבטיח שקט שלום ושלוה, לפרט ולכלל, ישועות ונחמות בלי הסתייגויות, תוך התעלמות מן הרכיב העמלקי שבעולם, משלה את שומעיו. כל הורה ומחנך שמבטיח לילדיו ולתלמידיו שאם ינהגו כשורה וכפי הדרכתם, כפי הדרכת התורה, יעלו הדברים יפה כרצונם:תחילה, יצליחו להתגבר על יצרם ולהיות "צדיקים", ובעקבות זאת, גם יצליחו בכל מעשיהם וה' ישלח להם רק רפואות, ישועות ונחמות, טועה ומטעה. כן הדבר בימינו, להבטיח למי שיתחסן כדבעי, ויקפיד על ריחוק חברתי מירבי ועל עטית מסכות כדת וכדין – שינצל מהדבקות במגפה – הרי זו הבטחה חסרת אחריות.

אפשר בהחלט לומר שיש סיכוי טוב יותר להינצל מהידבקות אם מקיימים את כל הנהלים של משרד הבריאות ככתבם ולשונם. ודאי שיש שכר טוב למעשים טובים. אפשר להבטיח שנהיגה זהירה על פי כללי התעבורה משפרת סטטיסטית את הסיכויים להינצל מתאונות דרכים, שקיום אורח חיים בריא מגדיל את הסיכויים להינצל ממחלות קשות ושהשכלה גבוהה מאפשרת רווחה כלכלית גבוהה יותר באופן יחסי. אבל לא יותר מזה. אין שום הבטחה מוחלטת ואין שום ודאות. המלחמה של ה' בעמלק נמשכת, ותפקידו של עמלק – ברצון ה' – הוא לערער את הבטחון והוודאות הפנימית בזיקה שבין עשיית הטוב לבין ההצלחה וקבלת שכר. את מלחמתו מנהל עמלק בדיוק בדרך הזאת: על ידי ניתוק הקשר הישיר בין המעשה הטוב לשכרו ובין החטא לעונשו.

זו גם התשובה המהותית לשאלת הגמול של הנביא ירמיהו, "מדוע דרך רשעים צלחה", או למחאת משה רבנו על מותו ביסורים של רבי עקיבא: "זו תורה וזה שכרה?". כל עוד היסוד העמלקי קיים בעולם, אי אפשר שיהיה קשר ישיר ומלא בין המעשה לבין התוצאה.

המלחמה בעמלק נעשית על ידי כך שאין מניחים לספק לערער את הבטחון בערכו העצמי של המעשה הטוב. ככל שיותר אנשים ימשיכו לאורך זמן רב יותר לעשות את הטוב בעיני ה', בלי להתחשב בקושיות ובכישלונות שמערים עמלק על דרכם, כך ייחלש כוחו של עמלק וכך יגדל כוחו של הטוב בעולם. זו מהותה של מלחמת עמלק הנמשכת בכל דור ושכל אדם שותף בה.

כפי שהמשנה במסכת ראש השנה (ג ח) מסבירה, הדרך לאגור כוח להצליח במלחמת עמלק היא לשאת עיניים כלפי מעלה. לא "ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה", "אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין". משה רבנו כבר אינו יושב על ראש הגבעה ואינו נושא את ידיו למעלה, אבל תורתו עמנו.באמצעותה אנו לומדים לשאת את עינינו כלפי מעלה ולשעבד את לבנו לאבינו בשמים. כשאנחנו מתרפים מכך – אנו נסוגים מפני עמלק.

יהי רצון שנזכה במהרה למחייתו של עמלק הגמורה. אמנם השנה התרחק חג הפורים מפרשת בשלח בחודש נוסף, וחגיגות מחיית עמלק התרחקו קצת. אבל מאידך גיסא, יש עוד קצת זמן להשלים את המלאכה ולהגיע כבר בפורים הקרוב לרפואה גמורה ולגאולה שלמה!

שבת שירה ושלום, ושנה טובה, לאילן, לאדם ולעולם כולו.

--

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג

whatsapp
הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של ערוץ 7