ירון קנר
ירון קנר צילום: פרטי

טכנאי מזגנים מגיע לביתו של לקוח בעקבות תקלה במזגן. הוא מאתר את התקלה - הפשוטה, יש לומר - ומתקן אותה. בסיום עבודתו הקלה הוא גובה תשלום סביר ופונה לדרכו. האם הוא צדיק? האם לא זוהי הנורמה? ובכן, לא על פי חיים אתגר.

בתוכניתו "יצאת צדיק", מי שפועל כך ראוי לציון מיוחד. הוא מוכרז "צדיק", מוענקת לו מדליה ומוקדש לו זמן שידור ארוך, סוחט דמעות ורגש, עם פולו-אפים בכלי תקשורת נוספים המתארים את סיפור חייו שקדם למעשה הצדיקות יוצא הדופן: על השבץ שבו לקה יומיים לפני התיקון ההרואי, על בנו שימשיך את דרכו, על היותו מתנדב בעמותה זו או אחרת.

אתה עומד פעור פה מול הסיקור הנרגש ושואל – על מה? מה הוא עשה? לא רימה? לא עשק? על זה מדליה? גם אני לא מרמה קשישים ולא עושק אלמנות. מעולם לא הוענקה לי על כך מדליה.

"במדינת העיוורים, שתום העין הוא המלך". במדינה של נוכלים ותחמנים, מי שישר נחשב צדיק. אבל תוכנית כמו "יצאת צדיק" רק מחזקת את הנורמה המעופשת הזו. בכך שהיא מעלה על נס סטנדרטים בסיסיים המצופים מכל בעל מקצוע, היא מחזקת את ההבנה שאותם סטנדרטים אינם אמורים להיות נחלת הכלל. שהם נדירים ומיוחדים וראויים להוקרה יוצאת דופן.

תוכנית תחקירים היא אף פעם לא דבר משמח. היא עוסקת בסחי, בצד הרע והעצוב של החיים. והנה הזדמנות, לצד הרוע והכיעור, לחשוף גם יופי. לא כל תוכנית תחקירים מתאימה או מסוגלת לכך. לחדשות טובות אין קונים. אבל ל"יצאת צדיק", בפורמט המיוחד שלה, יש יכולת לעורר עניין תקשורתי גם בצדדים אלו. היא רק צריכה לכייל מחדש את מד הצדיקות שלה, ולקבוע אותו במקום הראוי לו – מעל לנורמה. כך, הנוכל יהיה נוכל, הרגיל – רגיל, ותפקיד הצדיק ישמר לצדיקים האמיתיים.

אז מיהו צדיק אמיתי? את מי באמת היה ראוי להוקיר? הנה כמה דוגמאות, לטובת עורכי ותחקירני "יצאת צדיק": אם בעל מקצוע מגיע למשפחה קשת יום ומחליט לוותר על שכרו – זהו צדיק. אם הוא עושה הנחה מיוחדת לאם חד הורית, לחייל משוחרר, לעובד זר או למשפחה נזקקת – הוא צדיק. אם הוא מגיע לביתו של קשיש ערירי הגר בדירה מוזנחת ומציע לו לתקן על חשבונו עוד משהו שאולי דורש תיקון – אותו יש לחבק ולהוקיר.

האם לא היינו מתרגשים ממעשים כאלו? דמיינו בעל מקצוע שמגיע לתקן מקרר בביתו של אותו קשיש בודד וחסר כל. הוא מזהה שהמקרר ישן וכבר לא מתפקד טוב, ובודק בין חבריו אם מישהו יכול לתרום לו מקרר משומש במצב טוב יותר. הוא דואג להוביל בטנדר שלו את המקרר לביתו של הקשיש. איש כזה הייתי רוצה לראות בטלוויזיה. מולו הייתי מתרגש. אבל כאלה קשה לתפוס במצלמה. הם כל כך נדירים, וימי הצילום כל כך יקרים, שכל מי שיוצא בסדר מועלה, בכורח הנסיבות, לדרגת צדיק. אבל הוא לא. טוב מאוד שהוא לא רמאי וגנב. אבל הוא לא יצא צדיק. הוא יצא בסדר.

עו"ד ירון קנר הוא מנהל מרכז הינם ומרצה לאתיקה במכללה למנהל