פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

החלוקה הטבעית הקלאסית יותר בין שני חלקי עשרת הדיברות היא החלוקה לשניים: כאלו שעניינם- בין אדם למקום, כשהדיבר החמישי בקבוצה זו הוא כיבוד אב ואם, שאמנם עוסק במערכת היחסים שבין ילד להוריו, אבל בדומה לשאר המצוות, הרי שאיננו מקיימים אותן בגלל רציונל כזה או אחר, אלא בראש ובראשונה משום שהקב״ה ציוונו, שכן הבנתנו הינה סובייקטיבית ויכולה להשתנות עם הנסיבות והזמן. ‎החלק השני של עשרת הדיברות עוסק בסוגיות של בין אדם לחברו.

בנוסף לחלוקה המוכרת, ישנה אפשרות לחלוקה נוספת: חלוקה לשלוש קבוצות. ‎שלושת הדיברות הראשונים עוסקים ביחס שבין האדם לאלוקיו: אמונה בא-ל אחד, האיסור לעבוד אלוהים אחרים והאיסור לשאת את שם ה׳ לשווא.

‎החלק השלישי עוסק בעצם היותנו ברואי אלוקים, בצלמו. ראשית, השבת שמזכירה לנו את ששת ימי הבריאה ושביתת ה׳ ביום השביעי, המשמשת כאות לבריאת העולם ע״י הבורא. אח"כ אנו מצווים לכבד את הורינו שמצויים בשותפות עם הקב״ה (שלושה שותפין באדם..) הביאונו לעולם. והדיבר השלישי בשלישיה: האיסור לרצוח; אסור לו לאדם ליטול חיים של אדם אחר, מאחר וכל אדם נברא בצלם אלוקים.

‎לבסוף, הקבוצה השלישית עוסקת באושיות החברה ומוסדותיה על מנת לשמר חברה בריאה: לא תנאף - לשמור על מוסד המשפחה והנישואין. לא תגנוב: לשמור על זכות הקניין של כל אחד מאיתנו. ‎לא תענה ברעך: לשמור על כללי המשפט וסדרי דין תקינים- שלוש מצוות אלה מאוגדות תחת עקרון יסוד משותף: שמירה על ערכי החברה ויסודות קיומה.

מכאן, היינו לכאורה מניחים כי ‎הדיבר העשירי: לא תחמוד - לכאורה זר ומנותק, אך בפועל לא כך הדבר; מדובר ביסוד הקיום של כל תשע המצוות הקודמות; אם המצוות הקודמות עסקו במעשה או לפחות במחשבה, הרי שהדיבר העשירי מתמקד ברגש האדם. כיצד ניתן לצוות על הרגש? הרי רגש גורם פעמים רבות לתגובה בלתי נשלטת, אז כיצד ניתן לכבוש אותה? ‎לחמוד ולקנא אלו רגשות שפעמים רבות מציפות אדם בעל כורחו.  

בכל מקרה מדובר בהרגשה ולא בעשיית מעשה, ‎אבל התורה מלמדת אותנו כי קיים כאן יסוד פסיכולוגי מהותי; לפי גישת התורה רגשות האדם מושפעות ממחשבותיו. קינאה שהיא רגש שפעמים רבות יוצא משליטה ואף מוביל במקרי קיצון לאלימות קשה. אנו מכירים את סיפור קין והבל שהוביל לטרגדיית רציחת הבל על ידי קין אחיו נבע מתוך קינאה בלתי נשלטת, כמו גם ניסיון הרצח של עשו את אחיו יעקב, וכמובן אחי יוסף שמכרו אותו וכמעט והובילו לרציחתו. כשבוערת באדם התשוקה לקחת בעלות על משהו שאינו שייך לו, אזי הוא ראשית כל כופר באלוקים, מאחר והוא למעשה מערער על החלוקה שה׳ נתן בין בני אדם ברכוש, באישה יפה, במקום העבודה ובשכר, ועוד. תחושות אלה מובילות לא פעם לידי גניבה, ניאוף ובמקרי קיצון, כאמור, אף לרצח.

כאשר החמדה והקינאה בוערות בו ומעבירות אותו על דעתו, הוא יכול לעבור על כל שאר הדיברות. לכן דיבר זה חותם את עשרת הדיברות, כי אם עברת עליו, הרי שמתערערים בך ואצלך כל היסודות החברתיים, וכאשר אתה מתחיל להגדיר עצמך ולייחס עצמך ביחס לאדם אחר, לחמוד ולקנא אז אתה למעשה גם מערער ומפסיק להגדיר את עצמך ביחס לקב״ה: אפסותך אל מול העוצמה האלוקית. ‎מהי התרופה לרגשי החמדה והקינאה? לדעת להסתפק במה שה׳ נתן וחנן אותך והעיקר: להכיר בטובו של ה׳, לשמוח בחלקך. לדעת תמיד שמסתובבים ביננו רבים שאין להם מאית ממה שיש לך. אזי תדע להעריך את מה שהעניק לך הקב"ה, תכיר בטוב ה׳ ובכך אתה תנמיך ורכך את רגשי החמדה והקינאה שמקננים בך.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה