ישיבת הר המור
ישיבת הר המורצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

במאמרו של הרב דודי וכטל, ובמאמרים נוספים של תלמידי מו"ר הרב צבי טאו ותלמידי תלמידיו, עולה - אם במפורש ואם במרומז - הטענה שהוא גדול מכולם, ולכן כל החולק עליו כמהרהר אחר שכינה.

לא זכיתי ללמוד ישירות מהרב טאו, ואיני בוחן כליות ולב לקבוע האם הוא אכן הגדול שבדור. לצורך הדיון, נניח שהוא אכן גדול הדור, שר התורה, עמוד הימיני, פטיש החזק וכו', ואין מי שישווה לו בדורנו. אולם לגופה של טענה יש להעיר הערה חשובה: חז"ל קבעו ש'חכם עדיף מנביא' - למי שהוא חכם יש יכולת לחדש חידושים מפליגים יותר (בדרישת התורה, למשל, כמו שמפורש ברמב"ם הלכות ממרים) ממה שיכול לחדש נביא.

צינור החכמה, העובר דרך שכלו של האדם, עדיף מצינור הנבואה - המקבל ישירות מלמעלה, ודווקא בזמן ששכל האדם אינו פעיל (בלילה, או במעין עילפון). [כמובן, לא אתייחס כאן לנבואת משה רבנו שהיא שונה בתכלית, והזכרת השם 'נבואה' לגבי היא בגדר שיתוף השם].

וכאן הבן שואל: מדוע? מדוע עדיף דבר החכם, שעשוי אף לטעות ולהטעות את כולם (מה שמצריך פר העלם דבר) - מדבר הנביא, אשר שלחו ה' באמת?

אצרף לתמיהה זו תמיהה נוספת: מדוע בדיני נפשות מתחילים מן הקטן? האם לא ראוי, שהגדול שבבית הדין יפתח את הדיון?

התשובה לשתי השאלות פשוטה למדי: הקב"ה מסר את התורה לעם ישראל על מנת שיעסוק בה כפי הבנתו, ו'לא בשמים היא' מאז מתן תורה. מסירה זו של תורת ה' לידי עם ה' נעשתה בידיעה שהיא עלולה לגרום לטעויות! כך חידד הגאון הרב משה פיינשטיין בהקדמתו לספרו הגדול 'אגרות משה', בעקבות פוסקים רבים שקדמו לו, ובעקבות דברי חז"ל מאורי הדורות. עד כדי כך, שכאשר ביקש רבי אליעזר להוכיח באותות ובמופתים את צדקתו בשאלה פרטית בדיני טהרות, חבריו ראו בכך מרידה בשיטת הפסיקה כולה, ונידו אותו (ב"מ נט).

מי שקובע 'אני צודק', 'אני גדול', ואפילו 'אני נביא' - לא יזכה להשפעה ארוכת-טווח על ההלכה. לכל היותר, הוא יכול להורות הוראת שעה. ועל כן, חייבים לאפשר לקטנים לדבר קודם בעניינים הנוגעים לשמירת נפשו של היחיד - וקל וחומר, בעניינים הנוגעים לשמירת נפש האומה: אם הגדול שבבית הדין ידבר ראשון, הקטנים עלולים להשתתק - והנידון עלול למות, שלא כדין.

דרכה של תורה שבעל פה עוברת בדיון מעמיק, מתוך כבוד הדדי לדעות השונות, ולא בחוסר נכונות להיפגש ולדון. לצערי, יש נתק בין בתי מדרש שונים של יראי ה', וקשה למצוא רב מבית-מדרש ממחנה אחד שמוכן להעביר שיעור בבית-מדרש ממחנה אחר - ואף אם הוא מוכן, אחרים לא מוכנים לקבל אותו, ולו לשיעור חד-פעמי.

אם נפזר את ענני העשן והדמגוגיה, התמונה ברורה למדי: חוגי ישיבת 'הר המור' וגרורותיה אינם מוכנים לבוא לדיון פתוח עם תלמידי חכמים אחרים (שהרי כל האמת - איתם). רק צעקות 'אנחנו צודקים', 'הגדולים איתנו' ואפילו גידופים אישיים ("מקארתיסט") נשמעים מכיוון זה. מי שמפרסמים תשובות בהלכה ומאמרים מנומקים הם דווקא הרבנים 'הליברלים' כביכול, שלאמיתו של דבר ממשיכים את דרכם של חז"ל - לבקש דיון מעמיק, ולא מעל דפי העיתונים או באולפני התקשורת (וודאי שלא בשיחות טלפון שאינן לפי נוחותו ורצונו של מי שמתקשרים אליו).

ועדיין אני עומד ותוהה: היכן המאמרים שיסבירו מדוע מבחינה הלכתית יש בעיה בהפרטת הכשרות או הגיור? מדוע אסור למדינה לאפשר הקמת בית כנסת רפורמי בירושלים (השטח הצמוד לקיר התמך שבנה הורדוס קדוש בקדושת ירושלים, ולא מעבר לזה)? אוזנינו מלאו צעקות-הפחדה מפני הרפורמים, אבל טיעונים ענייניים - אין.

בנושא הגיור, למשל, התפרסמה חוברת ארוכה, סוף סוף, שמסבירה מדוע יש להתנגד לרפורמת הגיור; מי הכותב? בצלאל סמוטריץ, פוליטיקאי ממולח אך תלמיד חכם בינוני למדי למיטב ידיעתי (לא הופתעתי לגלות, שמעטים בחוברת ציטוטי המקורות, וודאי שאין בה ניתוח עיוני שלהם; מה שיש בחוברת הוא בעיקר טיעונים כוללניים, כמותם יכול גם איווט ליברמן לכתוב מהעבר השני).

בברכת 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'.