המוזיקאי זיו יחזקאלי מצליח לקשור בין נוער הגבעות לבין מוסיקה ערבית וטקסטים של הרב קוק, ובשיחה עם קובי סלע הוא מספר על מה שמוסיקה עושה לו ומה שהיא מעניקה לו.
יחזקאלי מלמד בסדנאות קצב ודרך מוסיקה מאתר ופותר בעיות. הוא עורך לקובי מבדק קטן ומספר על התובנות שניתן ללמוד ממבחני תיפוף וקצב על קשיים, בעיית או יכולות נפשיות שמסתתרות בנו.
יחזקאלי אמנם נולד וגדל בירושלים אבל משם הגיע לתקוע שבמזרח גוש עציון ושם באווירה המיוחדת של הישוב התחבר דרך ילדיו לנופים, לסוסים, לחמורים, לכבשים והעיזים ולטבע המיוחד שמסביב. הוא עצמו אוהב טבע וטיולים, מה שהיה מצע נוח לילדיו שפנו לאפיק המיוחד של חיי הגבעות.
דרך ילדיו הכיר את הפנימיות הנסתרת של נוער הגבעות, זו שמסתתרת מאחורי הגוזמבות והמראה המוזנח. הוא מעקש לנער את נוער הגבעות מהתיוגים התקשורתיים שהוצמדו אליהם ורואה בהם חבר'ה רציניים, אוהבי ועובדי הארץ באמונה באחריות וברצינות, לצד חשדנות שמלווה אותם מכל מי שמגיע אליהם מבחוץ.
יחזקאלי רואה בעבודתם של נוער הגבעות כזו שמחזירה אותנו להיכרות ולחיבור עם ארץ ישראל. בעוד אנחנו בבתים הממוזגים והסגורים אנחנו לא רואים כיצד הארץ נגנבת מאיתנו והנוער הזה חש את השטח ומוסר את הנפש עבורו.
עוד הוא מספר על השיר 'אני גבעוני' המבקש לחבר בין הגבעונים, נוער הגבעות, לציבור הכללי בציונות הדתית ומעבר לה, וגם על הלחנת שורות וטקסטים של הרב קוק מתוך לימוד תורתו הנסתרת. "הרב קוק דיבר על האחדות האלוקית והיה לו צער על כל פירוד בעם ישראל", ואחדות זו באה לידי ביטוי במוסיקה שמחברת את כל התפוצות שמהם הגענו לארץ ישראל.