כולנו אוהבים את הילדים שלנו. כולנו רוצים שתהיה בבית שלנו אווירה טובה.
אך למרות זאת, רבים מאיתנו חווים את הפער בין רגעי חסד עם הילדים, של אחווה ואהבה, ובין הזמנים הלא מבוטלים שבהם אנו חווים חוסר שיתוף פעולה מצד הילדים, שמביאים אותנו לכעס, תסכול וחוסר אונים.
התסכול והקושי הזה מובן, כי אנחנו רוצים להיות הורים טובים לילדינו, אך לא תמיד אנחנו מרגישים כך.
אחד ממקורות התסכול מגיע מהציפייה שלנו שהילדים יקשיבו לבקשות שלנו: יכנסו למקלחת, יעשו שיעורים, יסגרו את המסך, יפסיקו לצעוק ועוד. כולן בקשות לגיטימיות לטובתם ולטובת התפקוד של הבית.
כשהם לא מקשיבים לנו ולא משתפים פעולה, אנחנו מרגישים ערעור על התפקיד שלנו. ולא רק זאת, אנו מרגישים פגיעה בביטחון שלנו ואפילו עלבון.
כשהילדים לא מקשיבים לנו, אם נאזין למחשבות שעוברות לנו בראש, יש סיכוי טוב שנשמע שם משפטים כמו "מה אני עושה לא בסדר?" ואולי גם "הם מזלזלים בי!"
☆ העצה הראשונה שלי היא לצאת מהמחשבה, שחוסר שיתוף פעולה של הילדים מעיד על הערך שלנו כהורים.
כשאנחנו נזכרים בעצמנו כילדים, ברור לנו שצייתנו להורינו. וכשזה לא קורה עם הילדים שלנו, אנחנו מתאכזבים.
מצד שני, כילדים, אנחנו אולי חששנו מההורים, ולנו חשובה מאוד מערכת היחסים עם הילדים שלנו.
מה שאנחנו לא מבינים, זה שהילדים כל הזמן מקשיבים לנו. אנחנו האנשים המשמעותיים ביותר בחייהם, והם זקוקים לכך שננחה אותם בבטחה בעולם.
אך כדי לרתום אותם אלינו ולעשות את תפקידנו, אנחנו צריכים לסגל גישה אחרת מזו שהורגלנו בה - במקום לצפות מהילדים לציית לנו, נגייס אותם לשיתוף פעולה.
☆ כדי להצליח בכך עלינו להתייחס אל הילדים כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו - מה גורם לנו לרצות לשתף פעולה עם מישהו אחר?
אם פונים אלינו בכבוד, מסבירים לנו את המטרה של הבקשה, ומכבדים גם את הרצון שלנו.
לדוגמה: אם בכל יום כשאנחנו מבקשים מהילדים להיכנס להתקלח, הם מושכים את הזמן, או מסרבים לבוא, נוכל לנקוט בצעד הבא:
אחר הצהריים, מספיק זמן לפני המקלחת, נכנס את הילדים לשיחה ונאמר להם:
"ילדים יקרים, שמנו לב שבכל יום כשאנחנו מבקשים מכם להיכנס למקלחת, אתם לא כל כך רוצים לסיים את המשחק, או את התכנית, והרבה פעמים אנחנו כועסים ורבים. אנחנו מבינים שקשה לכם להיפרד מהמשחק, אבל זה חשוב מאוד להתקלח, כדי שתהיו נקיים ובריאים".
לאחר מכן נשאל: "מה יכול לעזור לכם ללכת למקלחת יותר בקלות?" (ואז נאזין לבקשות החמודות שלהם, ונסכם על שמקובל עלינו)
ובערב, כמה דקות לפני, נזכיר להם את הסיכום שלנו: "בעוד 5 דקות מסיימים לשחק והולכים למקלחת!"
כאשר מגיע זמן האמת, נוכל לצפות שעדיין יהיה להם קשה לעצור את מה שהם עושים, והם שוב יאמרו עוד רגע… חכי אמא… ואז, התפקיד שלנו יהיה - להתעקש. בלי לכעוס, בלי להתעצבן, ובלי להתייאש:
אני יודעת שקשה לך, אבל בואי נלך / אני יודעת שממש רצית לראות עוד פרק, מחר תצפה.
באופן הזה נוכל להתנהל לגבי כל דבר שדורש שיתוף פעולה - בשיעורי הבית, לגבי יציאה בבוקר וכו': נתאם מראש, נקשיב גם להם ונגיע להסכמה. וגם אם ברגע האמת הם לא ירצו לשתף פעולה - נבין אותם (באמת), אך נתעקש על מה שחשוב לנו, תוך שמירה על כבודם.
יום משפחה שמח!
גילת