בית המשפט הגבוה של ארה"ב פסק היום ברוב קטן, בעד זכותה של אוניברסיטה לפעול בהתאם למדיניות ההעדפה המתקנת בנוגע לקבלת מועמדים ללמוד בה.
מספר סטודנטים לבנים, שלא הצליחו להיכנס לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, הגישו תביעה נגד האוניברסיטה משום שזו העניקה נקודות זכות יתרות לסטודנטים בני מיעוטים אתניים.
בתביעה, בעלת ההשלכות הפוליטיות מרחיקות-הלכת, פסק בית המשפט הגבוה ברוב של 5 לעומת 4, כי האוניברסיטה רשאית להתחשב בגזעם של המועמדים בעת קבלתם ללימודים, כל עוד אין היא משתמשת בשיטת המכסות המנוגדת לחוק.
ניצחון האוניברסיטה היה חלקי בלבד, משום שבתיק אחר התנגדו תשעת השופטים הבכירים לשיטת הניקוד המשקללת את גורם הגזע לגבי מועמדים ללימודים.
הממשל של הנשיא בוש צידד בתובעים בתיקים אלה במשפט, שנחשב בעיניהם של פעילים למען זכויות האדם לאחד המשפטים החשובים ביותר זה עשרות שנים. זו היתה הפסיקה הראשונה של בית המשפט בנושא השייך לתחום זכויות האזרח ב-25 השנים האחרונות.
השופטת סנדרה דיי אוקונור כתבה, בנימוקיה על הפסיקה במשפט על ההעדפה המתקנת, כי החוקה האמריקנית "אינה אוסרת על השימוש המצומצם, שעושה בית הספר למשפטים בגורם הגזעי,
בהחלטתו אם לקבל סטודנטים או לא כדי לקדם אינטרס חשוב בהשגת יתרונות חינוכיים, הנובעים מאוכלוסיית סטודנטים מגוונת".
לעומת זאת כתב אב בית הדין, השופט העליון ויליאם ה. רנקוויסט, בפסיקתו על שיטת הניקוד כי "מדיניות האוניברסיטה, המעניקה אוטומטית 20 נקודות, כחמישית ממספר הנקודות הנחוץ על מנת להתקבל ללימודים, לכל מועמד ממיעוט אתני בעל ייצוג נמוך, בעיקר בשל גזעו, אינה מותאמת להשגת השאיפה לשונות חינוכית", טענה שבה הצדיקה אוניברסיטת מישיגן את מדיניותה.
פסיקה זו משפיעה על בתי ספר ממלכתיים, המתקיימים מכספי המדינה, וכן על בתי ספר פרטיים ומוסדות אחרים המבקשים דרכים להגדיל את מספר הנרשמים מקרב המיעוטים בלא להפר את סעיפי החוקה האוסרים אפליה.
התביעות נגד אוניברסיטת מישיגן הן מבחן חשוב ביותר, מאחר שהנושא העיקרי היה אם תוכניות ההעדפה המתקנת גורמות לאפליית סטודנטים לבנים.
הפסיקה הולכת בדרך שהציב בית המשפט הגבוה לפני שנות דור, כשהוציא את המכסות אל מחוץ לחוק, אך עם זאת איפשר לבתי ספר לשפר את התנאים לקבלת מועמדים מבני המיעוטים האתניים.
(א.ב)
מספר סטודנטים לבנים, שלא הצליחו להיכנס לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, הגישו תביעה נגד האוניברסיטה משום שזו העניקה נקודות זכות יתרות לסטודנטים בני מיעוטים אתניים.
בתביעה, בעלת ההשלכות הפוליטיות מרחיקות-הלכת, פסק בית המשפט הגבוה ברוב של 5 לעומת 4, כי האוניברסיטה רשאית להתחשב בגזעם של המועמדים בעת קבלתם ללימודים, כל עוד אין היא משתמשת בשיטת המכסות המנוגדת לחוק.
ניצחון האוניברסיטה היה חלקי בלבד, משום שבתיק אחר התנגדו תשעת השופטים הבכירים לשיטת הניקוד המשקללת את גורם הגזע לגבי מועמדים ללימודים.
הממשל של הנשיא בוש צידד בתובעים בתיקים אלה במשפט, שנחשב בעיניהם של פעילים למען זכויות האדם לאחד המשפטים החשובים ביותר זה עשרות שנים. זו היתה הפסיקה הראשונה של בית המשפט בנושא השייך לתחום זכויות האזרח ב-25 השנים האחרונות.
השופטת סנדרה דיי אוקונור כתבה, בנימוקיה על הפסיקה במשפט על ההעדפה המתקנת, כי החוקה האמריקנית "אינה אוסרת על השימוש המצומצם, שעושה בית הספר למשפטים בגורם הגזעי,
בהחלטתו אם לקבל סטודנטים או לא כדי לקדם אינטרס חשוב בהשגת יתרונות חינוכיים, הנובעים מאוכלוסיית סטודנטים מגוונת".
לעומת זאת כתב אב בית הדין, השופט העליון ויליאם ה. רנקוויסט, בפסיקתו על שיטת הניקוד כי "מדיניות האוניברסיטה, המעניקה אוטומטית 20 נקודות, כחמישית ממספר הנקודות הנחוץ על מנת להתקבל ללימודים, לכל מועמד ממיעוט אתני בעל ייצוג נמוך, בעיקר בשל גזעו, אינה מותאמת להשגת השאיפה לשונות חינוכית", טענה שבה הצדיקה אוניברסיטת מישיגן את מדיניותה.
פסיקה זו משפיעה על בתי ספר ממלכתיים, המתקיימים מכספי המדינה, וכן על בתי ספר פרטיים ומוסדות אחרים המבקשים דרכים להגדיל את מספר הנרשמים מקרב המיעוטים בלא להפר את סעיפי החוקה האוסרים אפליה.
התביעות נגד אוניברסיטת מישיגן הן מבחן חשוב ביותר, מאחר שהנושא העיקרי היה אם תוכניות ההעדפה המתקנת גורמות לאפליית סטודנטים לבנים.
הפסיקה הולכת בדרך שהציב בית המשפט הגבוה לפני שנות דור, כשהוציא את המכסות אל מחוץ לחוק, אך עם זאת איפשר לבתי ספר לשפר את התנאים לקבלת מועמדים מבני המיעוטים האתניים.
(א.ב)