הרב יובל שרלו
הרב יובל שרלו צילום: אריה כץ

ניתן בהחלט להבין את הפיתוי של קצין המשטרה ורצונו להשתיל תוכנת ריגול. תחושת השליחות במיגור הפשע, במאבק בשחיתות הציבורית, במניעת הפרת הסדר הציבורי ובעיקר – החובה העיקרית שלו שהיא הגנה על הציבור ועל נפגעים עתידיים, מתסיסה אותו, והאפשרויות האלה מסנוורות את עיניו.

הוא גם עלול לחשוב שהדבר מוצדק: לעולם קודמת בעיניו זכותם של נפגעים לזכויותיהם של חשודים, והאפשרות כי אם לא יפעל בדרך זו ייפגעו אנשים שלא כדין מעצימה את התחושה הפנימית שלו שזהו הדבר הנכון לעשותו. כשהדברים חוברים גם אל אמביציה אישית, כמו גם אל היכרות אינטימית עם מחיר הפשיעה – הדברים מועצמים יותר ויותר.

דווקא משום כך, קיימת חובה חד משמעית להילחם כנגד הפיתוי הזה. מדובר בעיוורון נורא ובהסתרת התוצאות החמורות המתרחשות מפני שימוש באמצעים אלה שלא כדין. זוהי אולי דרך קצרה אבל נזקיה עצומים. היא מפרה את החוזה הבסיסי והיסודי שבין שלטון ובין האזרחים. חוזה זה קובע כי השלטון לא יפגע באזרחיו, ולא יפעל נגדם. חתירה לעולמו האישי של אדם היא הפרה חמורה של חוזה זה. היא ניצול כוח שלטוני בצורה המסוכנת ביותר.

התהליך הוא בלתי נמנע: משימוש בכלים אלה כלפי פושעים לשימוש כלפי מתנגדי המשטר, בעלי פלוגתא פוליטית או יריבים פוטנציאליים; מהשתלת תוכניות ריגול כלפי "פצצות מתקתקות" לשימוש בכלים אלה כדי לסחוט ולרדות במי שאין המשטרה חפצה ביקרו; מהפרת חוק וכללי יסוד בדרכי השלטון להפקרות וניצול הכוח במקומות שאין בהם שום הצדקה.

צריך להתייצב מול הכרעה זו באומץ ולומר: ההכרעה שלנו כחברה, לאור מערכת החוקים שאנו מתנהלים בהם, היא שגם כשמדובר במחיר מסוים של מאבק בפשיעה, וגם אם הלחץ למנוע את השחיתות הציבורית הוא עצום – אין להשתמש בכלים אלה, אלא במצבי קיצון רחוקים מאוד, ובמנגנון אישור, פיקוח ובקרה קפדניים ביותר. ההכרעה הזו נובעת מהמודעות העמוקה למחיר השימוש בכלים אלה – למן המחיר האישי שמי שחדרו לעולמו משלם, ועד למחיר הציבורי של חוסר אמון הולך וגובר כלפי המופקדים על שומרי החוק.

אם הם עצמם אינם שומרים את היסודות הבסיסיים ביותר של החוק הציבורי הם משמיטים את קרקע המאבק למען חברת חוק מתחת רגליהם, והופכים בעצמם להיות מערכת המערערת את היציבות ולא זו שבונה אותה. בשעה שאנו משקללים אפוא את ההישגים במאבק בפשיעה שכלים אלה מסוגלים לנפק ובין התהום שאליה הם מפילים אותנו – ניהול הסיכונים המוסרי מחייב להימנע מתוכנות הריגול האלה, וכאמור להקצותם רק למקרי הקיצון הרחוקים ביותר.

תיטיב מערכת שמירת החוק אם תשתתף במאמצים לבער את הנגע הזה, ולא תמשיך להסתיר אותם. כשהיא תטמיע את משמעות ההכרעה הציבורית לאסור את החדירה הזו לפרטיותם של בני אדם היא תפעל ברוחה של העמדה המוסרית, וגם תפתח כלים מותרים וראויים להילחם בפשיעה. מוטל עליה לחדש את האמון בה, ולא להמשיך לפעול באפילה, גם אם היא סבורה שזו דרך ראויה להילחם בפשיעה.

הרב יובל שרלו - ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר