בימים אלה מצוין מלאת שלושים שנה לפיגוע ליל הקלשונים בו נרצחו שלושה חיילי צה"ל בידי חוליית ערבים ישראלים. על האירוע הקשה והאכזרי והלקחים שעלו ממנו שוחחנו עם אל"מ במיל ד"ר משה אלעד שחקר את האירוע.
בראשית הדברים מזכיר ד"ר אלעד, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ומומחה לסכסוך הישראלי פלסטיני, את עיקרי האירוע שהתרחש ביום ה-14 לפברואר 92'. במחנה צבאי ארעי שהוקם ליד קיבוץ גלעד ובו שהוא טירוני שלב ב', עולים מחבר העמים ברובם סמוך לבסיס טירוני הנח"ל. "סמוך לחצות חדרו שלושה מחבלים ממושריפה ואום אל פאחם הסמוכים אל אותו מחנה לא מגודר שהיה קל להיכנס אליו, רוצחים באכזריות שני טירונים ומ"כ, הם לוקחים את נשקם ונשק של חייל רביעי שפצעו ורוצים לחזור לשגרת חייהם בכפר".
"הם נלכדים עם הסייענים שלהם לאחר עשרה ימי חקירה, נמצאו הנשק המדים והבגדים שלהם מגואלים בדם. היה שם רצח מזוויע עם גרזנים. היה קלשון אחד שלא השתמשו בו אבל השם ניתן כי זה הזכיר את 'ליל הגלשונים' שהיה קצת קודם לכן. זה היה רצח אכזרי מאוד שלא ידענו בעבר. הם חשבו לחזור לשגרה אבל הם נעצרו מהר, נלכדו ונשפטו למאסרי עולם", אומר ד"ר אלעד ומציין כי עד היום הוגשו לא מעט בקשות לקיצור עונשם ולשחרורם המוקדם, אך המערכת המשפטית התנגדה לכך בתוקף". לשאלתנו אם ההתנגדות הזו לא נבעה מעקשנותם של בני משפחות הנרצחים שסירבו לאפשר שחרור שכזה, אומר ד"ר אלעד כי אכן הייתה מחאה של משפחות ומחאה זו הייתה צודקת, אך "במקרים אחרים מחאת המשפחות לא הייתה חזקה ויעילה ומחבלים שוחררו מוקדם".
"הנסיבות כל כך קשות עד שגם במערכת המשפטית שיש בה כאלה שרוצים להקל, הדבר לא מתאפשר להם בגלל הנסיבות הקשות של המקרה הזה", מוסיף אלעד.
על לכידתם של המחבלים מזכיר ד"ר אלעד את הפרטים לפיהם במהלך הסריקות אחרי חוליית המחבלים, דקות אחדות לפני שהתכוונו השוטרים ואנשי הימ"מ לעזוב את ביתם של המחבלים שהתנהלו באדישות כמי שאינם קשורים לאירוע, "מישהו מהחיילים זיהה שיש הבדלי צבע בקיר הבית באחד המקומות. הוא לחש למפקד ששווה לפתוח את זה, פתחו ומצאו שם את הנשקים המדים הגרזנים וכל הראיות".
ד"ר אלעד מציין בדבריו את ייחודו של האירוע הקשה בשילוב הנדיר של ערבים ישראלים בפעילות הג'יהאד האיסלאמי, הארגון בשמו בוצע הפיגוע. הוא מזכיר כי הארגון הוקם בשנת 81' על ידי פתחי שקקי בשאיפה ללכת בדרכו של האייטולה חומייני ואנשיו אף נקראו בתחילה החומניין.
נציג הג'יהאד האיסלאמי פגש את חברי החוליה והטיל עליהם משימה לעבור הלוך ושוב בציר תנועה מסוים, ללכוד חייל, להרוג אותו ולדווח על מיקום גופתו. החוליה טענה שלא עלה בידה לבצע את המשימה והיא החלה בתכנון פיגוע ליל הקלשונים. אלעד מציין את ההבדל בין מאמיני התנועה האיסלאמית המאמינים בפתרון איסלאמי לסוגיית המחלוקת הערבית יהודית, בעוד הג'יהאד האיסלאמי דוגל בהרג יהודים באשר הם יהודים. "הפעם הכול היה על רקע של שאיפה לרצוח יהודים ללא קשר ל-48' והנכבה. האירוע היכה בתדהמה במיוחד את השכנים תושבי קיבוצי השומר הצעיר ומפ"ם, ברקאי, מצר, מגל, גן שמואל ואחרים, שעד כה טיפחו קשרים מצויינים עם תושבי האזור הערבים. הם ניסו להגיע לדו קיום מצוין, אבל אז הגיע הסיפור הזה והפיל את כל המגדל הזה שהוקם בייחוד על ידי תושבי גן שמואל".
ד"ר אלעד מציין כי גם לאחר האירוע הקשה נמשכו מגעים פה ושם וגבעת חביבה המשיכה לעבוד עם ערביי האזור. "היו באזור ואדי עארה אירועים שהעבירו מסר שאפשר להמשיך למרות מה שקרה. אבל האירוע הזה של ליל הקלשונים העביר רטט קשה מאוד לאורך כל הארץ. הרי לא מדובר במחבל שהגיע מעזה, אלא בפקיד במרפאה שבוודאי פגש יהודים בעבודתו, השני היה בעל חנות והשלישי מסגר שעבד בבתי יהודים. איך יכול להיות אירוע כזה ולאן הולכים עם זה? זה היה אירוע ייחודי מאוד. אמנם יש כבר דור חדש, אבל זה פגע קשות ביכולת להתאושש בגלל הרטט שעבר".