"נתן לנו הרגשה של משפחה". הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
"נתן לנו הרגשה של משפחה". הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל צילום: אוסף ארכיון ירושלים מאוסף הצלם קלמן וייס ז"ל

אינני תלמיד של רבינו הגדול הרב צבי יהודה זצ"ל, אפילו הזכות להיות תלמיד של מי מתלמידיו עדין לא זכיתי.

אין לי הזכות לכתוב ולהאיר את דבריו, אך כמעיר בשולי הגליון ורק מתוך הדברים הכתובים, אנסה קצת להביא מתוך דבריו, משיחותיו וממאמריו על יחסו של רבינו לרבנות הראשית לישראל (מתוך לנתיבות ישראל א' מאמר אחרון, שיחות הרצי"ה מועדים ב' עמ' 147, עמ'  150 ועוד..).

ראשית, כבנו ותלמידו המובהק של אביו מרן הרב זצ"ל אשר אגרותיו מלאות בבניין יסודה וחשיבות ערכה וכבודה של הרבנות הראשית – אין בדברים המובאים כל חידוש מצד עצמם. אך זה עצמו החידוש הגדול, רבינו לא חרג ולו במילמטר אחד מדרכי הנהגתו של מרן אביו הראי"ה זצ"ל. 

וכדברים היוצאים מן הלב מי יתן ויכנסו גם אל לבבות נבוכים, כבימים ההם בזמן הזה.

היחס לרבנות הראשית לא היה נושא שולי וצדדי אצל רבינו. כך פתח את דבריו בכינוס הגדול של מאות רבני ישראל לקיומה של הרבנות הראשית : " עצם היותי כאן, אף על פי שאינני בר הכי לעמוד במקום גדולים, רבנים, שרי התורה ומורי הוראה בישראל, ומעמסת הקודש המוטלת עלי ביחוד בזמנים האחרונים, מעכבת אותי מהשתתף בכל אסיפות ומסיבות, - מעידה על ערכו היוצא מן הכלל של עניינו." 

פגיעה ברבנות הראשית היא חילול השם! ואין מקיפין על חילול השם -  "ערך עניינו זה המיוחד הוא המציאות של חילול השם, ובמקום שיש חילול השם גם החלש יאמר גיבור אני" בהמשך לדבריו לעיל על הצורך והחשיבות הרבה להתאמץ על כך. "על חילול השם הנורא של ההתעללות המחפירה הזו, מצד אישים או משל הממשלה, ביחס לרבנות הראשית, בכפיה, במישרין ובעקיפין, לסידור ענייניה של הרבנות הראשית שלא מדעתה ובניגוד לדעת בעליה, הלא אי אפשר לשתוק!!". 

חיוב מסירות נפש - רבינו התבטא בביטויים חריפים בבחינת 'יהרג ואל יעבור' (- אין כוונתו חלילה להרוג ולא לעבור, אלא "בבחינת"  יהרג ואל יעבור. כלומר, מסירות נפש מוחלטת )  על כל כפיה שהיא מצד גורמי חוץ על הרבנות הראשית  -  "מרן אבא הרב זכר צדיק לברכה נלחם בגבורת ארי, כנגד חתירת התערבות של גורמי חוץ, אשר מחוץ לעולמה של תורה, והשתלטותם על עצמה ותוקפה, הדרכתה והשפעתה, תפארתה וכבודה של הרבנות הראשית לארץ ישראל". "החיוב של מסירות נפש... הוא.. גם בכפיה של יהודים, מאיזה צד שהוא, אישי או ציבורי, בניגוד לקיומה של תורה הנקבע בדעת חכמי התורה וקובעי הוראתה".

הרבנות הראשית נשמת אפה של מדינת ישראל – דווקא מתוך האמונה הגדולה שלנו באמונת עתנו ובגאולתן של ישראל, רבינו הדגיש עד כמה חשובה היא הרבנות בתהליכי התחיה כנשמה המחיה את הגוף. " הרבנות הראשית לישראל נקראה במלא תפארתו של קידוש השם והארת נשמתה של תקומת ישראל ותחייתה בדבר קדשו". "מתוך ידיעתנו.. בהופעת הקץ המגולה.. לתפארת תקומתה של האומה הישראלית ורבונותה הממשלתית בארץ חייה -דווקא מתוך כך מתגלה כל גודל של החיוב אשר עלינו לעמוד על גאולתנו ופדות נפשנו, על בצרונה ושכלולה של עצמת עצמאותה האמיתית של הרבנות הראשית לישראל, בתוכה ובמהותה של מדינת ישראל". 

הרבנות הראשית לבדה תכריע בכל שאלה הלכתית ציבורית ורוחנית - הרבנות הראשית קדמה למדינת ישראל, כמו שהנשמה קודמת לגוף. "מתוך התורה, מתוך נצח ישראל אנו באים אל המדינה ואל הממשלה, ולא מתוך ממשלה שהיא זמנית אל התורה....". "..מתוך כך יאמר ברור : כפיה לסידור עניני הרבנות הראשית מצד גורמים מחוצה לה שלא כדעתה -דעת תורה – לא תקום ולא תהיה ". רבינו מדגיש שדעתה של הרבנות היא דעת תורה.

רבנות ראשית וכפיה דתית – כידוע רבינו היה חבר בליגה נגד כפיה דתית ובכל זאת הדגיש שבנוגע לרבנות הראשית לא תתכן כפיה על הרבנות  . "אם זה יהיה רצוי או מפתע לכם: הייתי חבר לועד נגד כפיה דתית...מצד התורה אין מקום במצבנו העכשווי לשום כפיה דתית.. אכן לא פחות מזה יש לעמוד נגד כפיה אנטי-דתית"."האניקוזיציה נגד הדת היא סולדת את כל אוהב צדק ומישרים לא פחות מאותה שהיא בעדה..".

פסקי הלכה על פי הרבנות הראשית – ידוע ומפורסם כי בכל הנוגע לפסיקותיה של הרבנות הראשית רבינו פסק והנהיג בישיבה כדבריה וכהלכותיה. בשנים הראשונות לקום המדינה בהם עדין לא הכריעה הרבנות לומר הלל בברכה ביום העצמאות לא בירכו על ההלל בישיבה על אף השמחה הגדולה "שאל אותי אדם אחד: מדוע לא יתירו לנו לברך על הלל ביום העצמאות? כמה פעמים דיברנו על קביעה זו של הרבנות הראשית לישראל, אך לא יזיק לחזור על כך, כדי שהדברים יתבררו באמיתיותם ובשלמותם, אמרתי לו: ההוראה של הרבנות הראשית היא מדוקדקת וצודקת, כי חלק מן הציבור אינו מוכן לכך לצערנו..". "יש אלפים מישראל שלחרפתנו ולצערנו עדיין מעוכבים מאמונה, לכן אי אפשר שהרבנות שהיא של כלל ישראל, תחייב את הציבור להגיד את הברכה". ב"ה לימים קבעה מועצת הרבנות הראשית לומר הלל בברכה – ומאז ועד היום אנחנו זוכים לומר הלל בברכה ביום העצמאות וביום ירושלים. 

כמו כן באמירת תחנון במנחה ערב יום העצמאות, הרב היה אומר תחנון על אף שזה ערבו של יום שלא נופלים בו אפיים וכך ענה למי ששאל אותו על כך: "אני מקבל את הרבנות הראשית! .. והיום הזה (יום הזיכרון לחללי צה"ל שהוא ערב יום העצמאות) נקבע בהסכמת המדינה והצטרפות תקנת הרבנות הראשית כיום אבל והזכרת נשמות.. ומטעם זה יש לומר נפילת אפיים, ועדיין יש מקום לדון בזה". 

כך כמובן בכל הנוגע לאיסור עליה להר הבית בחומרת "ומקדשי תיראו" דבריו של רבינו היו ברורים ומפורשים כדברי מרן אביו וכהדרכתה של הרבנות הראשית - "ומצד זה גזירה שווה קבלהּ מרבו ומקל וחומר, ומקל וחומר, חומר קדושת חרדת קודש, מדרגות, מסביב להר הבית. רקיקה מקל וחומר. מקדשי תיראו – מקל וחומר. ועל גבי זה ומסביב לזה, מסביב לסביבה. הקו הזה והסנטימטר הזה ובחרדה ופחד מסביב לסביבה, להר הבית, הר בית ד' אלקינו....וכל המחקרים וכל החיטוטים האלו, איזה צד שנקרא לזה. המכונים הלכתיים והמכונים מדעיים, נדחים מקל וחומר. מקדשי תיראו. מפני שציווה על מורא המקדש. ומתוך כך, מתוך האחיזה, במקדשי תיראו. ומתוך כך את מצוותי תשמֹרו. ומתוך כך המשך הבניין והקידוש השם…" (מתוך שיחה לג' אלול תשכ"ח). כמו כן בעוד הלכות נוספות הכריע רבינו כמרא דאתרא של ארץ ישראל – הרבנות הראשית לישראל.

ולפני שאסיים אעיז פני לומר הערה אחת, בכל דבריו של רבינו לקיומה של הרבנות הראשית לא מוזכר ולו פעם אחת כי חיוב כבודה של הרבנות הראשית נובע אך ורק בשל גדולי הדור העומדים בראשה. כבודה של הרבנות הוא כבודה של האומה בכללה.

ונסיים בדבריו שם בכינוס הגדול : 

"נתרומם ונתאמץ כולנו, בגבורת קודש ועז שלום, שלום של תורה ותפארת מלכותה, למידת צדיקים המאמינים ורואים את יד ד' נותן התורה בונה ירושלים ומקבץ נדחי ישראל. מתוך כך יהי נעם ד' עלינו להגדיל תורה ולהאדיר תקפה, ויראו גם עמי הארץ אשר בתוכנו את קידוש השם הנקרא על עמו ועל נחלתו ויקוים בנו : ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, ויקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, ונזכה לגאולה שלמה ואמיתית במהרה בימנו אמן".

הרב ישראל אביטן, משמש כר"מ בישיבת גבעת אולגה