השר הורוביץ זומם לקחת את הבחירה החופשית מידיהם של אלו שחשים לא נוח בנטייה ההפוכה שלהם. כך בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות נאסר על אנשי מקצוע לקיים פעולת "המרה" כהגדרתם.
כדי להבין ממקור ראשון את הנושא שוחחתי עם פסיכולוגים ולמדתי שישנם רבים שעברו בילדותם פגיעות שבין היתר חוללו בלבול בזהותם המינית. מסתבר שכאשר פסיכולוגים מוסמכים נפגשים עם אנשים כאלה לטיפול, חלקם מתאזנים. עכשיו הורוביץ, ברוב פאתוס ובקישוטים של דגלי הקהילה השולית הזאת בישראל, מודיע על ביטול האפשרות הזאת. אסור לו לפסיכולוג לתת מענה לאדם שבא מרצונו החופשי ומבקש לשוחח על הנטיות הללו שגורמות לו צער עמוק בחייו. מותר לאדם צעיר לחתוך איברים ולקחת תרופות לשינוי המין שלו, כי מה היא הביולוגיה אם לא אוסף אקראי של תאים, אבל הנטייה הנפשית עצמה – זו כבר אופרה אחרת. חותם של קדושה נצחית חתום עליה.
שר הבריאות אינו לבד במערכה הזאת. לצידו ניצבת שרת החינוך שאשא-ביטון, שבחוזר מנכ"ל האחרון אימצה את תפיסות העולם המתקדמות שעל פיהן יש לאפשר לכל ילד לבחור את זהותו המינית תוך התנסות בחוויות המגדר השני.
כדאי להיות ערים לנושא משום שהוא נוגע ליסודות העמוקים של ההוויה האנושית, וההשלכות הן ארוכות ועמוקות ממה שחושבים. התרבות המערבית לקתה בשיכרון מעמקים. התרוקנות בלוני החמצן ההכרחי לחיים תקינים, כרעיונות או אידיאלים שמעצבים חיים בעלי ערך, חוללה הרעלה שבקצה שלה תפיסת חירות קיצונית.
הוויכוח עם הטבע הגופני שמציעים הפרוגרסיבים והצעת הזהות שלהם היא קריאת תיגר על זהותו של אדם כיציר כפיו של יוצרו. בשבע הברכות, בזמן החיבור המשמח בין חתן וכלה, אנחנו מברכים את ברכת "יוצר האדם" ובכך חותמים בחותם של קדושה את האדם האחד שלו שני פנים – זכר ונקבה, כפי כוונת החוכמה העליונה.
הפרוגרסיבים אינם פועלים רק כדי לתת מענה למצוקתם של אנשים כאלה או אחרים, אלא מבקשים לפרק את נקודת המוצא לזהות האנושית. לתפיסתם העולם הוא אקראי וחסר מטרה או תכלית, וממילא ההסכמה לטבע היא הכניעה המרה של האדם לאותו עיוורון. פגיעה יסודית בכבוד האדם וחירותו. הטבע אינו משקף לדידם מהות עליונה, אלא מעין אקראיות גנטית שניתן לגבור עליה בעזרת חינוך פתוח ומאפשר.
בשל הילדותיות וחוסר הרצינות של המהלכים האלה קשה לומר שזו קריאת תיגר על אלוקים, אבל בוודאי יש בה קריאת השכמה לאנושות לקום ולהילחם על נפשה. השאלה אם זהות היא תוצר של בחירה חופשית או יצירה אלוקית היא מהותית לאדם. האם יש לנו נקודת מוצא שממנה אנחנו מתחילים את בחירתנו ושלה אנחנו מחויבים, או שאנחנו לוח חלק שאין בו כלום ורק הרישומים שלנו עליו קובעים את תמונתו?
ברכות השחר מלמדות את הצורך לשוב ולחזור אל זהויות היסוד שלנו: יהודי ולא גוי, גבר מול אישה ובן חורין ולא עבד. נקודת המוצא הזהותית שנקבעה על ידי בוראנו נותנת לנו את אושרה של הוודאות. היא מונעת מאיתנו מלשוטט ללא גבול בעולמות שזרים למי שאנחנו, ולכן אדם עם זהות ברורה הוא גם אדם עם זהות בריאה.
הזהות האנושית בנויה שכבות שכבות. אנחנו מזדהים עם מה שמרומם אותנו ונדחים ממה שמעורר בנו רגשות שליליים, אבל כדי שהמהלך הזה יקרה אנחנו מוכרחים להכיר את עצמנו קודם לכול.
אירועי פורים התרחשו על רקע של שכחת עצמנו. זו כוונת חז"ל באומרם שבני שושן נהנו מסעודתו של אחשוורוש. הגם שאין איסור הלכתי בדבר – יש כאן אובדן זהות לאומית וזו סכנה של חורבן. זו המלחמה שלנו גם היום, ובעזרת השם גם בה נשכנע את היהודים שלא ייתנו לזרים לשלוט ברוחם הבריאה.
הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית