אילו הייתי מפקד גלי צה"ל, היו לי כמה הערות מקצועיות ליעקב ברדוגו על סגנון ההגשה שלו. הייתי מעיר על ערבוב בין דעות לעובדות בתוכנית שאמורה להיות יומן חדשות. על ההשתלטות על המיקרופון בלי להותיר מקום ראוי לא לשותפיו להגשת התוכנית ולא למרואייניו. על יחסו העוין והמכליל לציונות הדתית ולעיתונאים שצמחו מתוכה. על שאלות ואמירות בסגנון בוטה ומתנפל.
ברדוגו הוא שדרן רדיו מצוין ופופולרי, אבל ספק אם הוא מתאים לתפקיד הפרשן הפוליטי של גלי צה"ל. בסגנונו הנוכחי, יותר מתאים היה לו להגיש תוכנית הגיגים מהז'אנר של 'המילה האחרונה' (בנוסף לעירית לינור וקובי אריאלי המצוינים, לא חלילה במקומם). ולמרות הביקורת המקצועית, בכל הזדמנות שבה יצא לי להאזין לרדיו בחמש אחר הצהריים, תמיד העדפתי את היומן של ברדוגו וירון וילנסקי על פני שלי וגואטה ברשת ב'. השידור שלו תוסס ומעניין, והשאלות שהוא שואל באות מזווית שונה מזו שממנה באות שאלותיהם של רוב השדרנים, אנשי השמאל. זו הזווית שמבטאת את דעת רוב העם בישראל.
בכל מקרה, אין לי שום מילה טובה לומר על החלטת המפקדת הזמנית של גלי צה"ל, גלית אלטשטיין, להעביר את ברדוגו מתפקידו. קודם כול משום שזו שערורייה שמפקדת זמנית מקבלת החלטה להיפטר מהשדרן הכי פופולרי בתחנה. מפקדת זמנית צריכה לנהל את השוטף באופן תקין עד למינויו של מפקד קבוע, לא לקבל החלטות אסטרטגיות על שינויים דרמטיים. אבל בני גנץ עבד הפוך, ולא במקרה. במקום למנות ועדת איתור שתבחר מפקד קבוע, הוא מינה מפקדת זמנית שמעמדה העתידי תלוי במוצא פיו, כדי שיהיה בטוח שהיא תתאמץ לרצות אותו ולהתאים את התחנה להעדפותיו. וכך בעוד תאגיד השידור כאן הורחק במבנהו הארגוני החדש משליטתם ומהשפעתם של הפוליטיקאים, דווקא גלי צה"ל נותרה כפופה לגחמותיו של שר הביטחון.
זאת ועוד, ברדוגו לא הודח לבדו. מעט לפניו הוזז ישי שנרב, דתי תושב השומרון, מתפקיד מגיש תוכנית הבוקר, וגם אמיר אבגי המסורתי בעל הדעות הימניות הועבר מתפקיד ראש מערכת החדשות. אי אפשר שלא לחוש שיש כאן ניסיון לדלל את השפעתן המאזנת של דעות ימניות ומסורתיות. ועוד משהו: ברדוגו לא לבד בדעתנות שלו. מונולוג הפתיחה הקבוע של רינו צרור עולה עליו בבוטות הפוליטית שלו, ולפחות בינתיים לא נראה שמישהו מתכוון להפריע לו בכך.
הדחתו של ברדוגו מלמדת שטעם הציבור והעדפותיו אינם חשובים בעיניה של גלית אלטשטיין. נראה שמה שחשוב לה הוא דעת הבוס גנץ שממנו היא מקווה לקבל מינוי של מפקדת קבועה, למרות שמועמדותה הייתה צריכה להיפסל על הסף משום שלא שירתה בצה"ל. מפקדת גלי צה"ל יכולה לזלזל בטעם הציבור משום שהיא חיה מתקציב ממשלתי ואינה תלויה בפרסום וברייטינג. זו בדיוק הסיבה שבגללה צריך לשים קץ למונופול של השידור הציבורי על שידורי הרדיו הארציים.
ברשת ב' ובגלי צה"ל משוכנעים שהם עושים רדיו מצוין בגלל אחוזי ההאזנה הגבוהים שלהם. זו שטות כמובן. הרייטינג הגבוה יחסית נובע מהעדר תחרות. גם לערוץ הראשון המונופוליסטי היה רייטינג גבוה עד שנפתחו שידורי ערוץ 2 וערוץ 10 והותירו אותו הרחק מאחור. כיום שוק שידורי הרדיו בתדר ארצי חסום ליוזמה פרטית ולתחרות. כאשר ערוץ 7 השמיע קול שקלע לטעמו של קהל רחב, היו מי שדאגו לסגור אותו ולהעמיד לדין את מנהליו. תחנות רדיו מסחריות מוגבלות בחוק לשידור אזורי שמונע מהן לגדול ולצמוח, מקצועית וכלכלית. במישור האישי, השדרן הפופולרי ברדוגו ימצא בוודאי את מקומו בשידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים תלויי רייטינג. הלקח הציבורי העיקרי מהדחתו הוא שהגיע הזמן לשים קץ למונופול של הרדיו הציבורי ולפתוח לתחרות את שידורי הרדיו בתדר ארצי.
מחנך הדור
האולם המרכזי של בנייני האומה היה מלא בצפיפות באלפי תלמידיו, תלמידי תלמידיו, לומדי תורתו, מעריציו וממשיכי דרכו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בעצרת הזיכרון שנערכה השבוע במלאות ארבעים להסתלקותו. הגיעה לשם נציגות מכובדת של דור זקני תלמידיו, אלה שביחד איתם הוא הפיח רוח חדשה בגחלת שנותרה מהישיבה שהוקמה בימי אביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, והפך אותה לישיבה המרכזית של הציונות הדתית. הוא הרב והמורה הגדול, הם תלמידיו הראשונים שמכוחם ומכוח כוחם צמחה התנועה הגדולה הזאת של תורת ארץ ישראל - "התורה הגואלת" כפי שקרא לה הרב צבי יהודה - לקהל גדול של אלפים ורבבות. היו שם רבנן ותלמידיהון – מטובי גידוליה של ישיבת מרכז הרב ושאר ישיבות עולם התורה הציוני שרבים מראשיהן ורבניהן הם תלמידיו ותלמידי תלמידיו. והיו שם אלפים מצעירי הצאן, תלמידי ישיבות ואברכים אשר גדלים ומתחנכים על מורשתו הרוחנית והחינוכית של הרב צבי יהודה.
בחייו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל הוא היה רב ומנהיג רוחני נערץ למעגלים רבים שסבבו אותו וקיבלו את הנהגתו הרוחנית ואת הדרכתו המעשית. אבל לאחר פטירתו המעגל הזה הלך והתפזר ולא הפך לציבור ולתנועה. מבין תלמידי מרן הראי"ה זצ"ל הרבים והגדולים, היה זה בנו הרב צבי יהודה, התלמיד הנאמן והמחנך הגדול, שזכה להפוך את תורתו של אביו לעמוד אש שלאורו הלכו והולכים אלפים ורבבות. בזכותו הפכה תורת הראי"ה למפת דרכים דומיננטית לדרכו של הציבור הדתי־לאומי, ובאמצעותו במובנים רבים גם לדרכה של מדינת ישראל כולה.
דבר גדול עשו יוזמי ומארגני ערב ההנצחה כאשר נתנו הזדמנות לדור שידע את הרב צבי יהודה לחוות מחדש את החיבור אל דמותו הגדולה, אל תורתו והדרכותיו ואל רגעי שיא בחייו שהיו קשורים לרגעי שיא בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל. גם אלפי הצעירים שלא זכו להכיר את הרב צבי יהודה ורבבות צופים ומאזינים בבית זכו לערב של התעלות והתחברות לדמותו הגדולה. האירוע המרגש היה שזור מנאומים לזכרו, שיעורי תורה מפי גדולי תלמידיו, קטעי וידאו ומשחק ושירים מפי זמרים מוכרים ואהובים.
הציבור הדתי־לאומי יודע להתחבר למגוון רחב של דמויות צדיקים, מרבי נחמן מברסלב והרבי מלובביץ' דרך הבבא סאלי ועד לר' חיים קנייבסקי שליט"א – ייבדל לחיים ארוכים. טוב עשו יוזמי ומארגני האירוע, ובראשם ראש הישיבה הנוכחי הרב יעקב שפירא, שדאגו וטרחו לקיים אירוע מכובד ועוצמתי ולהעמיד מול עיני הציבור באופן נגיש ומרגש את הצדיקים והחכמים שהם מורי דרכו הגדולים ומעצבי דמותו – מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה.
מורה לאהבת תורה
בתזמון מיוחד, שעות ספורות לאחר עצרת הזיכרון וביום הסמוך לתאריך הסתלקותו של מורו ורבו הרב צבי יהודה, הלך לעולמו הרב יהושע רוזן בגיל 91. בשנים האחרונות ועד לפטירתו היה הרב רוזן זקן תלמידי הרב צבי יהודה החיים בקרבנו.
הרב יהושע רוזן היה דמות מיוחדת של תלמיד חכם גדול שהוא גם צדיק גדול, בעל מידות ובעל ענווה. מתוך ענוותנותו הוא לא החזיק בתפקיד ראש ישיבה או ר"מ בישיבה גבוהה, והסתפק בחינוך נערים בישיבה לצעירים (ישל"צ) שעל יד ישיבת מרכז הרב. מפעם לפעם היה משתתף בהקמת ישיבות חדשות, מלמד בהן ומסייע להן בתחילת דרכן וחוזר ללמד במקומו הקבוע. כך עשה בישיבת ניר בקרית ארבע וכך בישיבת בני צבי בבית אל. הוא בחר להצניע לכת ולא לעמוד במקום גדולים, אבל רבים וגדולים ידעו את גדולתו והחשיבו את דעתו. העמיד תלמידים הרבה שרבים מהם שמרו עמו על קשר והושפעו מדמותו גם לאחר שבגרו, למדו במקומות שונים והיו לתלמידי חכמים בעצמם.
בימי השואה היה הרב רוזן ילד שברח עם משפחתו והעביר את שנות המלחמה בערבות סיביר. כשהגיע ארצה עם עליית הנוער לקח אותו הרב נריה ללמוד בישיבת כפר הרואה. בהמשך הגיע לירושלים והיה מראשוני התלמידים שהתחברו אל הרב צבי יהודה זצ"ל והחלו במהלך שהחזיר את ישיבת מרכז הרב להיות ישיבה תוססת ופעילה, הולכת וגדלה.
זכיתי ללמוד אצלו לפני 42 שנה כשהיה הר"מ שלי בכיתה ט' בישיבה לצעירים (ישל"צ). מעבר לתורה שלמדתי ממנו, בעיקר למדתי ממנו אהבת תורה. הוא הדביק אותנו באהבת התורה שלו, ובמידה רבה בהשראתו קיבלתי עליי עול תורה בגיל 14 ומאז ועד גיל 33 הפך לימוד התורה למשימה העיקרית בחיי.
אחת העצות הטובות שקיבלתי ממנו בתקופת לימודיי כאברך במרכז הרב הייתה לשמוע את שיעוריו של הגאון ר' שלמה פישר, שגם הוא הלך לעולמו לאחרונה. גם לאחר שעברתי לעולם העיתונות הייתי פוקד מפעם לפעם את ביתו הצנוע בשכונת גבעת שאול בירושלים, וכל ביקור כזה היה חוויה מרוממת ומחזקת.
תהי נשמתו של תלמיד חכם גדול, צדיק ועניו, מרביץ תורה ומעמיד תלמידים, צרורה בצרור החיים.
לתגובות: [email protected]