"אמרתי בניחום האבלים שאין לי הרבה דברים לספר, לא הייתי מקורב אליו. יכולתי רק לומר דבר אחד שאני זוכר מרבנו הרב צבי יהודה: שהוא היה בעיניו פאר התלמידים. הוא החזיק אותו ואמר: 'פאר התלמידים שיצא, פאר הפירות של הישיבה'". כך מספר הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור, בריאיון בלעדי ל'בשבע', על הרב יהושע רוזן זצ"ל, ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובמרכז הרב, מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, שהלך לעולמו ביום רביעי האחרון והוא בן 91.
"היה עניו וצנוע. צנוע מאוד בשמירת הלשון", ממשיך הרב טאו. "בערב הורים אחד ישב אחורנית באולם ואילצו אותו לשבת קדימה. הוא היה עניו גדול, זה היה בטבע נפשו. בסוף הוא נענה ואמר: יותר טוב לשבת קדימה ולחשוב שבעצם ראוי לך לשבת אחורה, מאשר לשבת אחורה ולחשוב שראוי לך לשבת קדימה. אני אמרתי לתלמידֵי הרב רוזן שיש להם אוצר של דברים. בסיום ניחום האבלים ראיתי מהם מעיין נובע ואמרתי להם שצריך לחבר קונטרס, חוברת, אולי אפילו ספר של שכתוב שיעורים".
הרב טאו מספר על המאמצים שלו לשכנע את הרב רוזן לכהן כר"מ בישיבת מרכז הרב. "הרב צבי יהודה רצה שהוא ילמד, ואני לחצתי על הרב יהושע זיכרונו לברכה, רציתי מאוד שהוא ילמד. ראיתי שהוא מצטנע שהוא לא ראוי. חשבתי שצריכים לחזור ולהגיד לו, ועוד פעם הלכתי לרב צבי יהודה שיגיד לו עוד פעם, ארגנתי לחץ עליו, כי חשבתי שזה עניין שאפשר להתגבר עליו, כי הוא כוח כזה חשוב. אבל התוצאה הייתה שהוא ממש כעס עליי. זה היה בנפשו, כאילו פגעתי בו. לא באמת פגעתי בו, אלא זה בגלל שלא רצה להגיד 'לא' לרב צבי יהודה, זה עלה לו בהרבה מאמצים להגיד לו 'לא'".
הרב יורם אליהו, ר"מ במכון מאיר, מוסיף לספר על הלחצים: "סיפר לי הרב אברהם רמר ז"ל שהם דפקו פעם בבית של הרב צבי יהודה, והרב צבי יהודה פתח להם את הדלת ואמר בשמחה: טוב שבאתם, כל כך חיכיתם לכם! לידו ישב יהודי כפוף שלא הכרנו, בשם הרב יהושע רוזן, והרב צבי יהודה אמר לנו: נכון שאתם רוצים שהרב רוזן ילמד אתכם בישיבה? ואז פנה אליו: בחורים מחכים לך! רוצים שאתה תלמד אותם!".
בריאיון ל'בשבע' נזכר הרב צבי קוסטינר, ראש ישיבת מצפה רמון, בשנה האחת שבה נעתר הרב רוזן ללמד: "הרב רוזן ברח מהפרסומת. ענווה, ענווה, ענווה. כשאני הייתי במרכז הרב בשיעור א', באלול תשל"ה, היו ארבעה ר"מים: יבדל"א הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב חיים שטיינר, הרב עמיאל שטרנברג והרב יהושע רוזן. הוא היה שנה אחת, ולמדו אצלו בשיעור תלמידים כמו הרב איתמר אורבך והרב חגי בר גיורא. הרב צבי יהודה לחץ עליו מאוד מאוד, אז הוא הסכים ללמד שנה אחת, אבל אחרי זה ברח לישל"צ, הוא לא רצה. הוא אמר: 'אני לא מסוגל' וחזר לישל"צ. הרב צבי יהודה רצה מאוד שימשיך במרכז הרב, אבל הוא לא היה יכול".
"בזכות החזון איש הגעתי למרכז הרב"
הרב רוזן נולד בפולין לחיים יונה ולרחל מרים. עלה ארצה בשנת תש"ג כפליט שואה לאחר נדודים בערבות סיביר בעת מלחמת העולם השנייה, שם שכל את אחותו, עם קבוצת ילדי טהרן. הרב משה צבי נריה פגש אותו לאחר ירידתו מהרכבת והביאו לישיבת כפר הרא"ה. בר"ח אייר תש"ט, עקב הוראה של החזון איש, עלה לירושלים ללמוד בישיבת חברון, אך לבסוף הגיע לישיבת מרכז הרב כחלק מקבוצה בת 15 בחורים שהגיעו לישיבה, כשבראשם הרב יעקב כלאב.
"בירושלים פגש אותם חבר מכפר הרא"ה ואמר להם שהרב יעקב כלאב, הר"מ שלהם בכפר הרא"ה, מקים ישיבה בירושלים. הרב רוזן תמיד היה אומר שבזכות החזון איש הוא הגיע למרכז הרב", מספר תלמידו, הרב יורם אליהו. "בתשעה באב היו מתפללים בהר ציון, מקום שרואים ממנו את האבנים האחרונות של הכותל ומשם היו מתפללים לכיוון הכותל, אלא שהיה צריך אישור, ולתלמידי 'משכן ישראל' בראשות הרב כלאב (ישיבה שהייתה צמודה למרכז הרב, ד"ע) לא נתנו תחילה להיכנס. אלא שאז הגיע הרב צבי יהודה וצירף אותם איתו ביחד, 'הם תלמידים שלי', אמר, וכך נתנו להם להיכנס. לאחר מכן אסף הרב צבי יהודה את כל תלמידי משכן ישראל ואמר להם: סלחו לי שקראתי לכם תלמידיי. אז התחיל הרב רוזן לדבוק ברב צבי יהודה. בא' באייר תשנ"ט אמר לי הרב רוזן: היום חמישים שנה לתחילת המהפכה של התורה הגואלת".
הרב רוזן נהפך מהר מאוד לאחד מתלמידיו המובהקים ביותר של הרב צבי יהודה, שכינה אותו "מסילת ישרים מהלכת". תלמידו, הרב חיים אביהוא שוורץ, מספר בספרו 'בדרך התורה הגואלת' שכאשר מרוב מאמץ בלימוד נעשה הרב רוזן חולה, היה רבו הרב צבי יהודה מגיע אליו מדי יום לבקרו ולהביא לו מאכלים. הרב צבי יהודה, שייחס משמעות רוחנית לחלומותיו, כתב בספרו 'אור לנתיבתי' (עמ' שיח) שחלם בשנת תשט"ז שהוא הולך ומשוחח בדברי תורה עם אביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והוא מסיים: "הצטרף להליכה זו והרגשה זו גם ר' יהושע רוזן". הרב רוזן, בענווה האופיינית לו, פנה לרב חיים שטיינר, עורך הספר, ושאל: "למה הדפסתם את זה?!".
"כשאני באתי למרכז הרב, אמר לי מורי ורבי הרב עוזי קלכהיים זצ"ל: לך תלמד אצל הרב יהושע רוזן, הוא גדול התלמידים של הרב צבי יהודה. לא רק אני אומר כך, אלא גם הרב טאו אומר כך", מספר הרב יורם אליהו. "הרב רוזן לא היה מוכן שיגידו עליו דברים כאלו. בסעודת פורים אחת אצלו, כששתינו והתבשמנו, אמרתי לו: אני שמעתי שהרב צבי יהודה אמר שיש לו שני תלמידים גאונים: הרב דב ליאור והרב יהושע רוזן. הוא היה כולו בזעזוע: הוא לא אמר! אל תגידו עליי! אמרתי בהספד עליו שהיה צריך להיפטר מהעולם ביארצייט של הרב צבי יהודה, אלא שהרב רוזן אמר לבית הדין: אל תעשו לי את זה, אז הם חיכו ליום אחרי, לט"ו. ידעו שזה לא ניחא ליה, אבל האזכרות שלהם יהיו באותו יום".
לאחר מספר שנים כבחור, שקל לעזוב את הישיבה. "הרב רוזן סיפר לי שהוא בא לרב צבי יהודה ואמר לו שיש לו כבר חוזה סגור להיות מורה חייל כדי לפרנס את משפחתו. הרב צבי יהודה הכניס אותו לחדר הקטן בבית הרב, היו שם בכיות גדולות, הרב צבי יהודה בכה עליו", מוסיף הרב יורם אליהו. "אחר כך הוא כתב מכתב להורים של הרב רוזן, כך שלבסוף הרב נשאר עוד כמה שנים בישיבה. הרב רוזן אמר לי שאלו היו השנים הכי מבורכות שלו". בשנים אלו עמל על התורה עד בלי די. הרב שלום נתן רענן זצ"ל, חתנו של מרן הרב קוק זצ"ל, סיפר לרב איתן איזמן (שסיפר על כך בהלוויה) ש"באחד הבקרים הם היו צריכים לעזור לרב יהושע רוזן להניח תפילין, כי הוא למד כל הלילה. את כל כוחותיו השקיע בלימוד התורה".
מאוחר יותר, בשנת תשט"ז, התמנה לר"מ בישיבת נחלים, אלא שהפעם היה זה בברכת הרב צבי יהודה. "הרב צבי יהודה הסכים לכך וליווה אותו עד לתחנה המרכזית", חותם הרב אליהו את הסיפור. את הקדנציה של הרב רוזן בישיבת נחלים זוכר הרב קוסטינר כילד: "אבי מורי ז"ל היה חברותא איתו שנים רבות. אבא שלי היה מנהל תיכון בנחלים והוא היה ר"מ בנחלים, הוא היה ידיד נפש של אבא. אני זוכר שאמר לי בתור ילד: כל ימיך בעמוד וחזור, תחזור על לימודך, הכניס לנו בשם הגר"א את עניין החזרות בלימוד".
הרב רוזן גם לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. "הרב רוזן סיפר לי שהייתה תקופה בין מלחמת השחרור לששת הימים שהוא היה שומר על המובלעת ששומרת על הר הצופים. הוא היה רואה את הר הבית, יושב ובוכה על הר ציון ששמם. הוא נקבר מול הר הזיתים כדי להמשיך את גאולת הגאולות של עם ישראל", אומר הרב יורם אליהו. "הרב יהושע רוזן היה מעיין של ישועה, כולו צפיית ישועה. כמה פעמים, עם כל הנסיגות והקשיים, היה אומר: אנחנו מתקדמים לגאולה. מובטחת ישועתם של ישראל וקרובה לבוא. לא נבהל משום דבר".
הראשון לקום בצלצול
לאחר שנות ההוראה בנחלים לימד במשך עשרות שנים בישיבת ירושלים לצעירים, עד יציאתו לגמלאות בשנת תשנ"ו. שימש כשנתיים כמייסד וראש ישיבת ניר קריית ארבע, היה ממייסדי מכון הלכה ברורה ואף כיהן כיו"ר העמותה שלה במשך תקופה, וכן היה שותף בהקמת מוסדות כמו תלמוד תורה מורשה וישיבת בני צבי בבית אל, שם גם לימד תקופה.
"הכרתי את הרב רוזן כשעברתי להיות ר"מ בישל"צ בשנת תשל"ג", מספר הרב ירחמיאל ויס, לשעבר ראש ישיבת ירושלים לצעירים. "נהייתי ר"מ בישיבה ונהיינו ביחד חברים לחדר המורים. כעבור זמן הרב פילבר, אחרי 15 שנה בהקמת הישל"צ ועמידה בראשה, הרגיש מיצוי. אנחנו הר"מים פנינו באופן טבעי לרב יהושע, שהיה גדול מכולנו בתורה, ביראה ובשנים. הוא לא רצה לשמוע מזה, בשום פנים ואופן. הוא היה בין אלה שלחצו עליי לקחת את התפקיד. אמרתי לו: מה, אני אוכל להגיד לך מה לעשות? הוא אמר לי: אתה לא תצטרך להגיד לי מה לעשות, אני אעשה הכול לבד, ואם תצטרך להגיד אז תגיד, אין שום בעיה.
"באמת לא הייתי צריך להגיד לו, הוא היה ר"מ לפי כל הסדרים: מאוד נעים וחביב, מתוקתק ומאורגן, דייקן בזמנים. היה הראשון שקופץ מהכיסא שלו בחדר הר"מים: ברגע שמתחיל הצליל הראשון לצלצל, הוא נעמד והלך לכיוון הכיתה. תמיד בחר ללמד את כיתה ט', בשלב שהם מקבלים. לדבריו, לגדולים יש כבר הרגלים לא טובים, והוא מצידו שואף לסוג של שלמות. הוא רצה שהכול ידפוק כמו שצריך, וידא שכולם מגיעים. הוא ידע מה כל אחד עושה. באסיפות הורים ור"מים הוא עשה הכול בצורה היותר טובה. ידע את המסכת בעל פה. לא בכדי היה נחשב בחדר הר"מים ה־דמות. לא משנה מה מעמדם, כולם התייחסו אליו בשיא היראה והכבוד. באלול אחד נכנס הרב רוזן לכיתה, וכדרכו, 30 שניות אחרי הצלצול הוא סוגר את הדלת. תלמיד אחד נכנס אחריו. מיד שואל אותו הרב רוזן: איפה היית? אמר לו: הייתי בקיוסק ולא הספקתי לחזור בזמן. הרב רוזן הזדעזע זעזוע אמיתי: באלול הולכים לקיוסק? היה לו קשה לעכל".
הרב ויס מרחיב על דרכו הלימודית: "העיקר שלו היה ההקניה של דרך הלימוד: פשטן מאוד מעמיק. דרך זו למד מהרב כלאב, לדייק במילים, ברש"י ובתוספות, והוא השתדל להטמיע זאת בישיבה. גם במידות: היה מסור מאוד לתלמידים, הוא ידע מה קורה איתם ומה הם עושים והדריך אותם בהתאם. סיפר לי תלמידו, הרב בן פזי, כיום ר"מ בישל"צ, שכשהוא הגיע לבקר את הרב יהושע בבית החולים הוא מיד זיהה אותו ושאל מה שלומו, ומיד שאל על כל אחד ואחד מאחיו שלמדו בישיבה".
הרב חיים אביהוא שוורץ, ר"מ בישיבות בית אל ומרכז הרב, מרחיב על היחס האישי לכל אחד ואחד: "כמה אהבה הייתה בו לכל אחד ואחד ממאות תלמידיו. אילו אהבה וקשר לכל אחד ואחד, ממש בנפשו. הלוואי שנזכה לקבל משהו ממידותיו התרומיות. כל ילד קטן שהגיע אליו היה מקבל במתנה ספר עם הקדשה, וכמובן הוא היה מגיע לשמחות ולחתונות של תלמידים. לאחרונה, אולי בפעם האחרונה שדיברנו, ביקשתי שיברך אותנו. הרב אמר: תתברכו בכל פסוקי התורה ותמשיכו את הגאולה. זו הייתה כל משאת חייו, לראות את המשך הגאולה, ותמיד היה שואל מה בונים בבית אל ומה במקומות אחרים. מורנו ורבנו, אנחנו נשארים שבורים ורצוצים, קודשא בריך הוא ופמליא של מעלה יוצאים לקראתו".
מתקופת הרב צבי יהודה ועד סוף ימיו היה נוהג ללמוד בעיקר בבית, ומאות מתלמידיו היו מגיעים לשאול שאלות. במשך עשרות בשנים אף לימד בביתו שיעור בספרי הרב קוק ובספר שפת אמת לתלמידים ממרכז הרב ומישיבה קטנה מורשה. "לפני עשרות שנים נדברנו שנלמד ביחד סדר אחר הצהריים. הלכתי לשאול את מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל אם אני יכול להיעדר מהישיבה כי אני רוצה ללמוד עם הרב יהושע. הרב צבי יהודה אמר לי: הרב יהושע? הבית של הרב יהושע זה הישיבה!", מספר הרב שוורץ. "אין ראשון שהוא מדלג עליו, אין אחרון ואין אחרוני אחרונים שהוא מדלג. הדייקנות שלו היא כמו של אברך צעיר, בשעה שלוש וחצי על השעון הוא מתחיל. פעם הייתי בדרך לחתונה. בדרך ראיתי מישהו מתחבא מאחורי השיחים, לא הבנתי ואמרתי: נלך ונבדוק. והנה הרב יהושע מתחבא מאחורי השיחים ואומר לי: תישאר פה, שלא יראו אותי וייתנו לי ברכה".
"כל אצבע שמזיז - לפי השולחן ערוך"
בין מאות תלמידיו שפקדו את ביתו היו ראשי ישיבות ור"מים, וגם אישי ציבור כמו ח"כ בצלאל סמוטריץ' ועורך 'בשבע' עמנואל שילה. "ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, היה נכנס בקביעות לרב רוזן. ביתו היה פתוח כל הזמן, אבל באלול האחרון כבר לא היה אפשר להיכנס לרב רוזן. הרב יעקב אמר לי: קשה לי לפתוח את השנה מבלי לקבל ברכה מהרב. כל הזמן היה שואל אותי: מה שלום הרב רוזן?", מספר הרב שוהם גנוט, אברך במרכז הרב ומלמד במכון מאיר. "הרב אלישמע כהן, ראש ישיבת חומש, אמר לי שחומש עמדה על הכתפיים של הרב רוזן, והוא אף הורה לכל תלמידי הישיבה לבוא להלוויה של הרב רוזן. מבאי ביתו הקבועים ניתן למנות גם את הרב אברהם יעקב שרייבר, רב היישוב שבי דרום, הרב אליהו האיתן ממכון פוע"ה והרב שמעון רוזנצוויג, רב היישוב כפר תפוח. הוא היה אוהב כל אחד שמגיע. סיפר לי הרב יונתן יעקובי מבית אל שהציעו לרב רוזן פעם ללמד בנות, והרב אמר: אני לא יכול ללמד את מי שאני לא יכול לחבק".
הרב קוסטינר, ראש ישיבת מצפה רמון, מספר אף הוא על ההתייעצויות עם הרב: "כל פעם שהתייעצתי איתו לגבי הישיבה, הוא היה שואל ומתעניין מה קורה בישיבה. הוא היה אומנם ר"מ בישל"צ, אבל כל התלמידים שבנה שם היו באים אליו להתייעצויות, ומדובר במאות ואלפי איש. מאחורי הקלעים היו ראשי ישיבות ור"מים תלמידיו ותלמידי תלמידיו. ההשפעה שלו על המון חבר'ה שאני מכיר בישל"צ הייתה גדולה, ראינו בהלוויה בוגרים מכל המחזורים. לא בכדי הרב צבי יהודה אמר עליו שהוא מהתלמידים הגדולים בצדקות ובענווה. הוא היה תלמיד חכם גדול, עם ענווה גדולה מאוד, והכול במאור פנים לכל אחד ואחד. כל הרבנים שלחו אותנו ללמוד ממנו, מכל אצבע שמזיז, הכול לפי השולחן ערוך עם מידות תרומיות ושקידה. איך שהוא טיפל באלמנות ויתומים, אין מושג. סיפר לי מישהו שאבא שלו נהרג בפיגוע איך הוא דאג לו, לא היה דבר כזה".
חרף העלייה לרגל אליו, סירב הרב רוזן שיאספו מניין בביתו כשנצרך לכך. "הרב לא הסכים שנעשה מניינים בבית שלו, למעט ביארצייט של ההורים שלו. בערבית, ולפעמים גם במנחה, לרוב התפלל לבד", מספר הרב יורם אליהו. "פעם אחת הצלחנו בראש השנה ובאנו 30 איש, התפללנו ואמרנו דברי תורה. בתום התפילה שאלנו את הרב רוזן באיזו שעה נתפלל מחר, והרב אמר לנו: לא! למה להטריח הרבה? מספיק שהטרחתי קצת". למרות שמיעט לצאת, בפרט בשנים האחרונות, לפני כשלוש שנים הגיע לטקס חניכת ההרחבה החדשה בישיבת מרכז הרב, שם בירך: "ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה לבניין החדש. שיהיה הצלחה בעזרת ה', שיבנו עוד בניינים, ברוחב ובגובה, מעלה מעלה". הענווה שלו וצניעותו המפורסמת גרמו לו גם למעט בהתבטאויות בנושאים ציבוריים, מלבד מקרים בודדים כמו הצטרפותו לקריאת הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, לסרב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף.
הרב רוזן הספיק בשנותיו האחרונות לחבר חמישה כרכים על חמישה חומשי תורה, שנקראים בשם 'ליקוט מפרשים'. "לקראת הוצאת הספרים, ביקש שאכתוב בפתיחה תודה לנוות ביתו. אחר כך הרבנית התקשרה אליי ואמרה לי לא להזכיר אותה. הרב לקח לה את הטלפון ואמר: להזכיר! ואז היא קיבלה על עצמה. כשהבאתי מבית הדפוס את הספרים, הרב לקח את הארגז ואת הספר הראשון שהוציא נתן לרבנית", מספר הרב גנוט, עורך הספרים. "הרב סירב לכל הצעה ממני לשם הספר שיזכיר את השם יהושע. לבסוף לא חתם את שמו, רק את ראשי התיבות יא"ר, יהושע אריה רוזן. רואים בספריו כיצד הרב למד והקיף את הכול: כל מפרשי החומש, ספרי הראשונים, עבור לפרשנים, עם התמחות מיוחדת באור החיים הקדוש, כהמשך לרב צבי יהודה. הדריך ולימד המון ספרי חסידות כמו שפת אמת, שם משמואל ורב צדוק, וכמובן שספרי הרב קוק והרב צבי יהודה קוק, שהיו מונחים על שולחנו תדיר".
מסע הלווייתו, בהשתתפות אלפים, החל בישיבת מרכז הרב, שם הספידו אותו ראש הישיבה הרב יעקב שפירא, הרב איתמר אורבך, רב היישוב חשמונאים ור"מ במרכז הרב, הרב חיים אביהוא שוורץ, הרב איתן איזמן, הרב ירחמיאל ויס והרב אריה שטרן. הוא הותיר אחריו את הרבנית נעמי, וארבעה ילדים: ברוך, ישראל, שרה ודבורה, נכדים ונינים. חתנו הרב צוריאל זון, ר"מ בישיבת עטרת נחמיה, סיפר ל'בשבע' כי לאור צוואת הרב למשפחה, הם נמנעים מלהספידו בפומבי.
באופן סמלי, הרב רוזן נתבקש לבית עולמו בפורים קטן - היום שבו עלה ארצה. "פורים קטן נהפך ליום כיפור קטן. רבי יהושע עלה לארץ בערב פורים קטן, זה הזמן של כפרה לכל תולדותם, מיתת צדיקים מכפרת. רבי יהושע היה בשבילנו משרידי הדור שגדלו בבית הרב זצ"ל. אתמול היה יום הזיכרון של מורנו ורבנו שכל כך ביקש ממך שתהיה קבוע בישיבה, תאציל מהתמדתך, מהתורה והענווה, ועכשיו שמת רבי יהושע בטלה ענווה", הספידו בלוויה בדמעות הרב יעקב שפירא.