השבוע תדון ועדת החינוך של הכנסת בהצעת שרת החינוך להחליף את הבגרויות במדעי הרוח בעבודות סמינריוניות רב תחומיות. לימדתי בתכנית מיוחדת בתיכון שהמוקד שלה היה כתיבת עבודה רב תחומית וזו היתה מתנה גדולה לכל תלמידה.
העברתי השתלמויות למורים בנושא כתיבת עבודות, והנחיתי כתיבת עבודות סמינריוניות במכללה, ובשל כך, אני מבינה את ההשקעה העצומה הנדרשת לכך ומתקשה להאמין שמשרד החינוך באמת ידאג למשאבים הדרושים כדי שזה יעבוד.
כמה שאלות שכדאי לחשוב עליהן לפני שיוצאים לדרך:
מי ינחה את העבודות? המורים שנצמדים לתכנית הלימודים כמו שהיא מוצעת באתרי המשרד, או גרוע מזה, לסיכומים במיקודית? איזו הכשרה יעברו המורים כדי להנחות כתיבת עבודות? אולי המורים לעתיד, הסטודנטים של היום שרבים מהם מתקשים לכתוב עבודה בעצמם?
זה המקום להזכיר לקברניטי משרד החינוך כי עד השנה היה קורס חובה בכתיבה אקדמית במכללות להוראה, אך המועצה להשכלה גבוהה החליטה לבטלו.
מתי התלמידות והתלמידים ילמדו את המיומנויות הדרושות לכתיבת עבודה? כתיבת עבודה דורשת ניסיון במיומנויות שהיא משקפת, בהתחלה כלומד פאסיבי, אחר כך בתרגול קצר ומונחה מקרוב, ובסוף ביישום עצמאי. זה דורש יותר שעות, לא קיצוץ כמו שמתוכנן. נדרש גם הרבה תרגול מונחה, שקשה מאד לבצע בכיתות של שלושים תלמידים ויותר. בנוסף, אי אפשר ליישם תוכנית כזו בתוך שנה, כי היא דורשת רכישת מיומנויות לאורך שנות החטיבה והתיכון, כדי להפוך את התלמיד ללומד עצמאי שמסוגל גם להביע בכתב את תוצאות המחקר שערך.
בניגוד לבחינה מסכמת, כתיבת עבודה דורשת תהליך משמעותי, ולא רק תוצר, ואם המטרה היא הערכה, כדאי שגם חלק ניכר מהציון יהיה על תלקיט שיאסוף את שלבי הביניים. כלומר, יהיה צורך להכשיר את המורים, לסייע להם לבנות תהליך משמעותי שישקף מגוון כלים ומיומנויות, ולתת אמון גם בציונים שהם יתנו על ההשקעה ועל שלבי הביניים בתהליך.
כיום משרד החינוך נע בין תוכנית לימודים מוגדרת לפרטי פרטיה שבסופה בגרות חיצונית מצד אחד, ותוכניות כמו "הערכה חלופית", שהונחתו על המורים ללא הנחיה והכשרה מוקדמת, כך ש'איש הישר בעיניו יעשה' מצד שני. האם המשרד מסוגל להכשיר את המורים כמנחים ולבנות איתם תהליך למידה משמעותי, כך שהציון ישקף גם את המאמץ כמו שרואה אותו המורה וגם תוצר איכותי שיבדק בדיקה חיצונית?
כיצד יתרחש החיבור הבין תחומי בין המקצועות? האם יהיו לכל קבוצה שני מורים משני התחומים, או שהמורה יחזור לחומר שהוא למד לאחרונה כשהיה בתיכון, ויצטרך להגיע לרמה של הנחיית עבודת חקר לכיתה י"ב?
מי יבדוק את העבודות? מי יבנה את מחוון הדרישות? איך יצומצמו הפערים בין תלמידים שלהוריהם יש השכלה אקדמית או כסף לשכור מורים פרטיים לבין תלמידים שבאים מרקע חלש יותר? כיצד יסתייעו התלמידים באיתור מקורות המידע? כידוע, במדעי הרוח חלק ניכר מהחומר לא נמצא במרשתת.
אשמח אם משרד החינוך ישקיע את המשאבים הדרושים ליישום המהלך כראוי, אבל ספק אם כך יקרה. ליבי על המורים שיכנסו לסחרור, ישקיעו את נשמתם ושעות רבות מעבר לכל תגמול כדי לנסות לעמוד במשימה כמעט בלתי אפשרית מלכתחילה. לצערי, ברגע שירגישו שהם קרובים לפצח את האתגר, תגיע כבר הרפורמה הבאה.
ד"ר מירי לאור כהנא , מרצה ללשון ולתנ"ך במכללת אפרתה