רונן יעקובסון, פסיכולוג מומחה קליני וחינוכי ויועץ תעסוקתי
רונן יעקובסון, פסיכולוג מומחה קליני וחינוכי ויועץ תעסוקתיצילום: משה שטיינר

חגית ספיר, בת 20 מרעננה, סיימה שנתיים שירות לאומי וניצבה מול אחת ההחלטות הגורליות ביותר בחייה. "אני חושבת על מקצוע לעתיד ואני פשוט מבולבלת. מנסה להבין מה הכי מתאים לי, מה אני הכי אוהבת ואם יש מה שנקרא 'עתיד' למקצועות שיותר מעניינים אותי. ככל שאני יותר מבררת, האפשרויות גורמות לי ליותר התחבטויות. בינתיים עשיתי מבחן הכְוונה ואני מחכה לתוצאות, אבל אני גם לא בטוחה שאהיה צמודה להמלצות. אני טיפוס שאוהב בעיקר להקשיב ללב שלו", היא מודה.

אצל דוד (השם המלא שמור במערכת) בן ה־27, תהליך התלבטות על המקצוע שבו יעסוק בחייו נמשכה לא פחות משלוש שנים. "יש לי חברים שידעו בדיוק, כבר מגיל צעיר, מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים: רופא, מדען או מורה, ומיד כשסיימו את הישיבה המשיכו במסלול ישיר ללימודים. אצלי זה ממש לא היה ככה. התלבטתי מאוד מה נכון לי לעשות. מצד אחד הלב שלי משך אותי לכיוון ההומני, אבל מבחינה רציונלית, הבאתי בחשבון שארצה לפרנס בכבוד, וחיפשתי מקצוע מתגמל. נרשמתי לאוניברסיטה וביטלתי שלוש פעמים. בסוף הלב הכריע והלכתי למסלול של לימודי תואר ראשון ושני בהיסטוריה. מקווה שלא אצטער על ההחלטה", הוא אומר.

מול ההיצע הגדול יש יותר התלבטויות

ההחלטה על מקצוע ומסלול לימודים היא אכן מורכבת, וכמעט כל צעיר שמגיע לגיל מתלבט בעניין. "יש שתי אסכולות מרכזיות בעולם הייעוץ התעסוקתי", מסביר רונן יעקובסון, פסיכולוג מומחה קליני ומומחה חינוכי ויועץ תעסוקתי. "האחת אומרת, ניקח את האדם, נבחן אותו מכל הצדדים ונגיד איזה מקצוע מתאים לו. ידוע שיש מבחנים של הכוונה תעסוקתית, זה עניין מקובל ומוכר. האסכולה השנייה היא תהליכית. חלק מהקושי בקבלת ההחלטה קשור בכך שיש מגוון עצום של מקצועות ומקומות לימוד. יש ממש הצפה של אפשרויות. לפני מאות שנים, הילדים היו עוסקים במה שההורים עסקו או במה שקבעו עבורם. כל הנושא של בחירת מקצוע הוא יחסית חדש. צריך להבין שמקצוע זה עניין שקשור לזהות, והרבה פעמים הזהות התעסוקתית של האדם מגבילה אותו. הייעוץ צריך להיות תהליך שבו יש חקירה פנימית וחיצונית. כלומר, היועץ עושה לנבדק מבחנים כמקובל ואז שולח אותו לחקירה, לבדוק בפועל מה קורה במקצועות השונים. בעיניי הדרך הזו מאוד מדויקת, והיא דורשת השקעה של זמן".

יעקובסון מסביר מדוע הוא בעד הגישה התהליכית. "הרבה פעמים לאנשים יש דימוי על מקצוע, והוא מופר כשהם הולכים לבדוק זאת. לדוגמה, מישהו נוטה לחשוב שלהיות פסיכולוג זה אומר לשבת על כורסה כל יום כל היום. למרות שמאוד מעניין אותו עולם הנפש, הוא תוהה לעצמו אם הוא רוצה חיים כאלה, כי הוא איש שטח, וחושש שזה לא יתאים לו. אדם כזה אני אשלח לבדוק את העניינים, אנחה אותו ללכת לפגוש פסיכולוג, אולי חבר של ההורים או מישהו אחר, ואז הוא יגלה שיש גם משהו אחר, שרובם לא יושבים שעות אלא נמצאים בשטח, מעבירים הרצאות, מופיעים כיועצים בטלוויזיה. האקספלורציה פותחת בך דברים חדשים. זה עוזר להרחיב את גבולות הזהות התעסוקתית".

כל התהליך הזה, שדורש מפגשים לא מעטים עם פסיכולוג תעסוקתי וכדומה, הוא לאנשים שממש מתקשים להחליט?

"נכון, זה יותר למי שמתלבט, כדי לסייע לו לעשות החלטה מושכלת. אבל נביא בחשבון שזה אחוז עצום מהאוכלוסייה. מול היצע האפשרויות יש יותר ויותר מתלבטים".

לדעתך, כחלק מהשיקולים, צריך להתחשב במה שמתחולל בשוק העבודה?

"יש מי שאומר - תלמד מה שאתה אוהב וטוב בו, ובהמשך תדע כבר למנף את זה. אני חושב כך, אבל מאמין שכדאי לבדוק את השוק ולשלב אלמנטים מעשיים. יש שלושה מניעים מרכזיים בבחירת מקצוע: יוקרה, עניין והתאמה מגדרית. בבחירת מקצוע כדאי לשים לב למשולש הזה, כי זה עוזר למיפוי הראשוני. יש בכל מיני אתרים רשימות של שיקולים שהם חשובים, אבל אלה האלמנטים המרכזיים".

נירית גלר ג'מילי, מומחית למציאת עבודה ולבניית קריירה, מחברת הספר 'המדריך המלא לבחירת ומציאת עבודה', מציינת כי במקרים רבים הבחירה בלימודים היא מוטה: "כי ההורים רוצים, או שמדובר בעסק שלהם או במימוש פנטזיה שרצו בעצמם ולא השיגו; לפעמים ההחלטה מגיעה כי החברים בחרו במקצוע והם רוצים ללמוד איתם, או כי החליטו לא לוותר על שנה אקדמית, ולכן גם אם לא התקבלו למה שרצו, יבחרו משהו אחר שאליו מתקבלים. כמובן שמדובר בהחלטה שגויה במקרה שהיא מושפעת מגורמים חיצוניים ואינה נתמכת בשיקולים נכונים", היא מבהירה.

שיקולים נכונים הם שילוב של נטיות האדם -כישורים ו/או תכונות אופי חזקות ("אדם של אנשים, מכירות, כישורים אנליטיים או טכנולוגיים וכיוצא בזה"), ניסיון עבר שהוליד רצונות ("טראומות כלכליות מולידות רצון להשתכרות טובה, טראומות של הורים עובדים שעות רבות מובילות לרצון למשרה שמאפשרת איזון ועוד") והיכרות עם עולם העבודה, תוך התחשבות בסיכוי להשתלב בעולם העבודה ("כמות משרות נדרשות, משרות נכחדות או מתפתחות").

"ההחלטה דורשת הקשבה עצמית", היא מבהירה. "רבים בוחרים לימודים בכלל מבלי לעצור ולחשוב מה באמת נכון עבורם, ורבים מגלים, לאחר שהקדישו שנים רבות ללימודים, שאינם במסלול הנכון להם. חשוב לי להוסיף שבחירת מסלול לימודים אינה בהכרח בחירת מקצוע – ישנם מסלולי לימודים שהבוגרים יוצאים מהם עם מקצוע, כמו רואה חשבון, עורך דין, כלכלן וכו', אך יש מקצועות שמאפשרים נתיבים רבים ומגוונים, כמו מינהל עסקים, הנדסת תעשייה וניהול ועוד", היא מחדדת.

גלר ג'מילי מספרת כי מגיעים אליה צעירים רבים עם השאלה במה מתאים להם לעסוק. "אנשים שרוצים להבין מה התפקיד הנכון עבורם לא צריכים לחשוב במונחי טייטל, כי לכל אדם יכולים להתאים הרבה מהטייטלים. נכון לחשוב על כיווני תפקידים אפשריים, למשל: מה חשוב שיהיה בתפקיד – עבודה עם אנשים, עבודה עם מספרים, הובלת תהליכים ועוד; על הארגונים שנכון להם לעבוד בהם – מגזרים, גודל, יציבות, מוניטין; על סביבת העבודה הנכונה עבורם. המטרה היא לפתוח לאדם את הראש כך שיראה את כל ההזדמנויות שעשויות להתאים לו, ולא לסגור את מוחו לאפיק אחד".

אבל שאלת השאלות היא, כיצד לבחור כיווני תפקידים אפשריים?

"לשם כך נדרש להכיר את האדם, את הנטיות שלו - תוך שאנחנו מוודאים שאלה אכן הנטיות שלו ולא של מישהו אחר, להכיר את העבר שלו, את הפחדים הכמוסים שלו, שבהחלט יכולים להשפיע, ולצד כל אלה להביא בחשבון את שוק העבודה - את ההיצע, הביקוש, רמות השכר ומגמות מתפתחות ונכחדות בעולם העבודה".

נקודה משמעותית נוספת שיש להביא בחשבון במהלך בחירת מקצוע, מציינת גלר ג'מילי, היא שהצרכים והנטיות שלנו מתפתחים עם הזמן, ונכון להקשיב לכל אלה ולבחון כיצד ניתן להכיל את השינויים הללו במקצוע שנבחר. "לא תמיד אפשר להגשים את כל הצרכים והפוטנציאל בתחום עיסוק אחד. כדאי גם לחשוב על אפשרות של קומבינציה. יותר ויותר אנשים מייצרים שילוב של עשייה שתיתן ביטוי לפוטנציאל הטמון בהם, והיום רבים מועסקים כשכירים במקביל לעסק קטן שהם מפתחים ובמקביל לעשייה בשעות הפנאי. לפני בחירת לימודים, בחירת קריירה ושינוי קריירה, רצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע מומחים שיודעים לאבחן אישיותית את האדם שמולם ומכירים היטב את עולם העבודה".

לא חתונה קתולית

ד"ר אוהלה גרוס־אביניר, ראש התמחות משאבי אנוש בחוג לניהול, קמפוס שטראוס נשים, המכללה האקדמית הדסה, מציגה התייחסות שדווקא מקילה את עניין ההחלטה על לימודים: "בחשיבה על השאלה כיצד בוחרים מקצוע, מנהלים אותי שני דברים. ראשית, ישנו ההיבט של הנטיות האישיות של האדם - למה הוא מתחבר, במה הוא חזק, מה הוא אוהב, ובמילים פשוטות, מה גורם לו לא לחוש בעונש כשהוא קם בבוקר. במקביל, לא נוכל להתעלם ממה שמתרחש בעולם העבודה - מה הצרכים בארגונים, איזה תחום בדיוק מתפתח. אדם צריך להיות מודע למה שקורה בשוק, כדי שכאשר יסיים ללמוד, המציאות לא תטפח על פניו, ובאמת יהיה לו מקצוע. לכן, בעיניי, השילוב של מה שאני אוהב ושהלב שלי נוטה אליו להיכן הולך השוק, הוא השילוב האידיאלי", היא מסכמת, ומיד מסייגת: "בפועל, לא תמיד יודעים באמת את התשובה לגבי ההיבט האישי. זה שאוהבים בתיכון את מקצוע הביולוגיה, או נהנים בשירות בתחום החינוך, עדיין לא מעיד על כך שזה הייעוד האמיתי שלי. אם מישהו מרגיש שהוא איש מכירות טוב, האם זה אומר שטוב עבורו לבחור דווקא בתחום הזה?", היא תוהה. "אולי אם ינסה, למשל, לדוג דגים, או להכין מצגת, ייפתח לו עולם חדש? בדרך כלל ההחלטות הללו נעשות בגיל צעיר, כשהאדם עדיין לא גיבש עמדה ברורה. דווקא את הגיל הזה מאפיינות התנסויות שונות, ועדיין אין החלטה בהירה. אני מאמינה בהתנסויות יחסית מרובות, ולא בעלוּת גבוהה, כדי להבין מי אני ומה אני".

אבל לא נוכל להתעכב ולדחות את שלב הלימודים עוד ועוד כדי להרבות בהתנסויות, אני מקשה. "לכן, נעשה זאת תוך כדי. אפשר, בגדול, לבחור במשהו שאוהבים ויודעים שיש לו ביקוש בשוק העבודה, ותוך כדי כך לפתוח את הראש ואת הלב לעוד דברים. התואר משמש מעין כרטיס כניסה לעולם העבודה, ולא תמיד זה מאוד רלוונטי מה ספציפית למדת", היא מפתיעה. "לכן אני ממליצה לסיים את מסלול הלימודים עד הסוף, למעט מקרים חריגים, גם אם בינתיים מגלים שמתעניינים במשהו אחר. בשטח, החיים עשויים לזמן דברים נפלאים. אתה לומד לתואר מסוים, נכנס לעבוד באיזשהו תחום, שם מגלים את כישרונותיך ושולחים אותך לקורס בתחום שונה, או שבעקבות ההתנסות אתה מחליט ללמוד תואר שני בתחום אחר. העיקר שיש לך הכשרה.

"לכן אני תמיד אומרת - לא להפוך את ההחלטה לגבי לימודים להרת גורל. סביר להניח שממילא יהיו לך שינויים, דיוקים וצמתים מרתקים בחיים, אז זה לא בהכרח עד כדי כך קריטי. זו לא החלטה מחייבת לכל החיים".

תוכלי לתת דוגמה למהלך כזה, שבו מתחילים ללמוד משהו ויש טוויסט בעלילה?

"בוודאי. זה קורה המון. סטודנט לומד פסיכולוגיה, הופך להיות מאוד מעורה ופעיל חברתית, עולם הפוליטיקה קוסם לו, הוא מתחיל לכתוב בעיתון של הסטודנטים, נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים וכדומה. פתאום הוא מגלה כיוון חדש בחייו שמושך אותו יותר. או במקביל, סטודנטית אחרת שלמדה איתו, התאהבה בשיטות מחקר וסטטיסטיקה, ומוצאת את עצמה כעוזרת מחקר ומתרגלת, כי היא טובה בזה. הנה שני צעירים שהתחילו באותו מסלול ומצאו את עצמם בערוצי קריירה שונים לחלוטין. זה נפלא בעיניי. צריך להיות פתוחים להכול, ולהבין שההחלטה על לימודים בתחילת שנות העשרים אינה בגדר חתונה קתולית, אלא ראשית מסלול הלמידה שלך על עצמך ועל מה שקורה בגיל העבודה".

הגישה הזו מרככת את הקושי של בחירת המקצוע ואולי קצת משחררת מלחצים.

"לחלוטין. ברגע שאנחנו יודעים שהכול דינמי ודברים קורים ומשתנים, אנחנו בוחרים יותר בקלות מה אנחנו רוצים ללמוד".

ד"ר גלית אגם בן ארצי, ראש מינהל הסטודנטים במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון, חוקרת ומרצה בחוג לחינוך מיוחד, אומרת שהרבה גישות ומחקרים עוסקים בשאלת בחירת המקצוע ומציגים מגוון דרכים שבהן ניתן למיין ולסווג את המניעים לבחירת המקצוע. "המניעים לבחירה הם רבים, החל ממניעים פרקטיים כמו משכורת, חופשות וכדומה, המשך במניעי סטטוס, כמו מעמד חברתי, גאווה מקצועית ויוקרה, מניעים פילנתרופיים, כמו רצון לסייע לזולת, חיבה או תמיכה בילדים, מניעים אידיאליסטיים, מניעים ראוותניים שנובעים מתוך רצון להצגה עצמית או רצון להיות נערץ ועוד. עיון במניעים השונים הנ"ל מוביל להבנה שכמעט ולא ניתן להתייחס לבחירה במקצוע כאל מקצוע לחיים, שכן המניעים משתנים. האישיות של האדם משתנה ומתפתחת לאורך חייו, וכך גם העדפותיו, אהבותיו ותחומי החוזק שלו. בעבר מספר המקצועות היה מצומצם, והאפשרות לניידות חברתית באמצעות העיסוק הייתה מוגבלת. על כן אנשים נהגו לפתח קריירה אחת ולדבוק בה במשך כל חייהם המקצועיים. לא כך היום".

בוחרים במקצוע חדש באמצע החיים

אגם בן ארצי יודעת על מה היא מדברת. במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון רואים בשנים האחרונות גידול במספר הלומדים במסלול להסבת אקדמאים, כלומר כאלה שבחרו לפצוח בקריירה חדשה בחייהם עם רכישת מקצוע ההוראה. "אוכלוסיית המורים הזאת נחשבת למקצועית, מנוסה ובשלה יותר. אנחנו מוצאים שיש מספר סיבות לבחירה לעסוק בהוראה כקריירה שנייה. אנשים שצברו ידע בתחומים מסוימים ומרגישים שזהו השלב להעביר הלאה את הידע לדור הבא, אנשים ששאפו במשך כל חייהם לעסוק בהוראה ולא הצליחו לממש את שאיפתם זו, או אנשים ששינו את תוכניותיהם המקצועיות בשל אינטראקציות משמעותיות עם אחרים או בעקבות נקודות מפנה בחייהם, או כאלה שחשים כי מיצו את עצמם בקריירות הקודמות ורואים בעיסוק בהוראה אפשרות לצמיחה אישית, לביטוי יצירתיות ולאוטונומיה", היא מתארת את הגורמים לשינוי מקצוע באמצע החיים. "בנוסף, בתקופת הקורונה אנו עדים לצורך של אנשים בביטחון תעסוקתי, ומקצוע ההוראה בהחלט מספק זאת ומאפשר עוגן כלכלי בטוח יחסית.

"כדאי לשים לב לתופעה מעניינת המתרחשת בשנים האחרונות, כשאנו עדים לכך שיותר ויותר אנשי חינוך הם כאלה שפרשו מהצבא ובחרו לעסוק בהוראה כקריירה שנייה. תופעה זו מעוררת עניין לנוכח העובדה שבניגוד לשירות בקבע, תחום ההוראה לא נתפס כיוקרתי או ככזה שהעוסקים בו משתכרים שכר גבוה. ניתן להניח כי בחירה זו נובעת מרצונם לחולל שינוי ולתרום לחברה ומשאיפתם לבטא את ניסיונם ואת יכולתם להנהיג".

כשדותן רמות, מנהל שיווק במכללת אורות ישראל, נשאל באילו מניעים חשוב לדעתו להתחשב כשבוחרים מקצוע, הוא משיב כי לפני הכול, חשוב ללכת עם הלב. "נוכחנו לראות שמי שהולך עם הלב בבחירת המקצוע ותחום העיסוק - מצליח. מעבר לכך, כמובן שכדאי לנסות לראות איך השאיפות האלו משתלבות בתוך עולם התעסוקה. יש להביא בחשבון שעולם התעסוקה משתנה כל כמה שנים", הוא מציין.

לרמות יש גם הסבר מדוע כל כך הרבה אנשים מחליטים להסב אחרי כמה שנים את המקצוע שלהם ולבחור במיוחד במקצועות החינוך וההוראה. "בחירה במקצוע כמו עריכת דין, תקשורת או מינהל עסקים לא תמיד מבטיחה את מציאת הנתיב האישי שלנו במסגרת העבודה היומיומית", הוא מסביר. "לעומת זאת, החיבור לעולם החינוך מייצר את ההשלמה. בעולם החינוך יש הרבה מקום לביטוי אישי, ומי שבוחר להסב מקצוע, חשוב שידע שיש ערך רב למטען אקדמי קודם שמרחיב את האופקים של המורה ובפועל יוצר גם את הרחבת עולמו של התלמיד.

"אפשר לדבר על הנוחות הגדולה ועל האפשרות להיות יותר עם המשפחה ולטפח אותה, וזו נקודה מאוד חשובה, אבל גם מעבר לנוחות שבמקצוע ההוראה, העיסוק בחינוך הוא גם שליחות של ממש. אפשר לומר שתואר בחינוך הוא בחירה בעיסוק בעל ערך חינוכי, ויש בונוס, שהוא תנאי עבודה מעולים, יציבות תעסוקתית ושכר משתלם".

תוכל לאפיין את האנשים שמגיעים לעשות הסבה להוראה באמצע החיים?

"בדרך כלל מדובר בנשים שסיימו תואר בהנדסת תוכנה, במינהל עסקים, במשפטים ועוד, שאחרי כמה שנים הן מבינות שזה לא התחום שלהן מכל מיני סיבות. הרבה פעמים העבודה לא מספקת, שעות העבודה מטורפות והדרישות של המעסיק לא תמיד הגיוניות. אותן נשים פונות אלינו במטרה להסב את תחום העיסוק להוראה, ולפעמים התחום שממנו הן באו משיק לתחום ההוראה. כך למשל, מי שעבדה ככימאית או כביולוגית, טבעי שתלַמד מדעי הטבע, שזה אגב תחום מאוד מבוקש כיום", אומר דותן. "במפגש אישי בודקים את הרקע האקדמי שלה כדי להכיר בלימודים קודמים רלוונטיים. זה מקצר את הדרך לתעודת ההוראה, ותוך זמן יחסית קצר היא הופכת למורה מן השורה. בכל תחום, מנסים למצוא את ההתאמה לאחד מהמקצועות, כמו: יהדות, מתמטיקה, אנגלית, מדעים וכן הלאה, ועל ידי התאמה זו אנחנו גם מביאים לידי ביטוי את הרקורד האקדמי שממנו האדם מגיע, ובכך גם חוסכים זמן לימודים. ובכל מקרה של ספק או התלבטות, תמיד כדאי לבדוק את הדברים. הרבה פעמים מגלים שהסבה דורשת פחות השקעה ממה שמדמיינים".