חגית אנקרי
חגית אנקרי עצמי

השנה הראשונה לחיי הנישואין מערבת בתוכה שמחה גדולה מצד אחד, ואתגרים חדשים מאידך.

בשורות הבאות אני רוצה להתמקד באחד מהנושאים המרכזיים והחשובים ביותר: המשפחה של בן הזוג. מדובר על מערכת יחסים שדורשת התארגנות ובניה מחדש.

התנהלות עדינה וחכמה בתקופה רגישה ומרגשת תבנה את התשתית להמשך הקשר גם מחוץ ל"שנה הראשונה", ולכן כדאי שתהיה לנו תפיסה מגובשת לגבי מערכת היחסים שהיינו רוצים לכונן עם ההורים.

תחילה, כדאי שתתבוננו עם עצמכם איך הייתם רוצים לראות את הקשר עם המשפחות. האם אתם שמחים לקראת כניסה למשפחה החדשה? מהן הציפיות שלכם? האם הייתם רוצים קשר קרוב או אולי אתם מעדיפים סוג של ריחוק - דיסטנס? האם אתם מרגישים ערוכים לתקופה של ההסתגלות ובניית הקשרים עם המשפחות החדשות? ומה נכון לכם לעשות וממה נכון לכם להימנע? זוהי כמובן רשימה חלקית. אבל הרעיון ברור. יש פה מערכת שצריך להתכונן אליה נכון. איך עושים את זה נכון? גיבשתי חמישה כללים שיוכלו לסייע.

רוצים לשדרג את הקשר הזוגי? הצטרפו עכשיו למיזם 'שניים בריבוע'>>

1. היחס כלפי המשפחה שלי

יש קשר בין האופן שבו אני מתייחסת להוריי לבין האופן שבו בעלי יתייחס אליי. ככל שאני אכבד את הוריי (ואין זה משנה כמה אני טעונה), כך בעלי יכבד אותי. ככל שאני אצייר את הוריי באופן יותר חיובי, כן יקל לבן זוגי להתחבר אליהם ולהעריך אותם.

מי שבוחר לשתף את את בן הזוג בקשיים וב"מטענים" עם ההוריו, צריך לקחת בחשבון שזה עלול להביא את בן הזוג לריחוק מהם. במובן מסויים אנחנו "משווקים" את ההורים שלנו ובאפשרותנו להאהיב אותם על בן הזוג, או חלילה להיפך. הרושם הראשוני שלו מהם, הוא הרושם שאנחנו בעצמנו מספרים.

2. היחס כלפי המשפחה של בן הזוג

להצטרף למשפחה חדשה זה תהליך שבד"כ נושא מורכבות. משפחה חדשה, תרבות חדשה, קודים שונים, התנהלות אחרת, סגנון תקשורת ועוד. פעמים רבות אנו עלולים "ליפול" לעמדה שיפוטית. ביקורת ושיפוטיות זה ההפך מאהבה. זה יוצר ריחוק, ובהמשך סביר להניח שזה יוביל גם לקונפליקטים.

וזה משמעותי כבר בתחילת הקשר. כחלק מהסתגלות למציאות החדשה יש תהליך של "למידה הדדית". הם לומדים אותך ואתה לומד אותם. צריך לתת מרחב ללמידה. וכמו בכל תהליך של בנית קשר, יש אי-הבנות, ולעיתים אף פגיעות, עד שלומדים אחד את השני. אז מה עושים? לכן כדאי ללמוד להכיל את המצב. לא להתפעל, לפתח גישה חיובית שדנה לכף זכות.

גישה מקבלת, סלחנית ואוהבת, תהיה בסיס מצוין להתחברות נכונה.

אם נצליח לבנות מערכת יחסים טובה עם ההורים, זה עשוי גם לתרום לזוגיות המשותפת שלנו. בן זוג שרואה את כלתו מכבדת את הוריו ובני משפחתו, יעריך זאת מאד וזה יעורר בו את הרצון לכבד ולרומם אותה. יש להמנע עד כמה שאפשר מיצירת קונפליקטים שבהן בן הזוג "נקרע" בין אשתו לבין בני משפחתו. ככלל, נמנע מלומר דברים שליליים על ההורים. בסוף, הם ההורים ודיבור נגד אבא ואמא שלך הוא דבר מכאיב.

לעיתים יש לנו נטיה להאשים את ההורים בחולשה של בן זוגנו ("זה בגלל שאמא שלך לא מספיק העריכה אותך", "את/ה כמו אבא שלך"). חשוב שנדע לזהות את זה ולהימנע ככל האפשר מהמקום המאשים שרק יוצר מתחים, תסכולים וריחוק שיכול לפגוע גם בקשר הזוגי שלכם.

3. קשר טוב נבנה דרך פירגון וכבוד

מחמאות, הכרת הטוב, הצעת עזרה כשצריך, מתנות, דיבור מנומס – כל אלו הן מחוות שבונות את הקשר. גם ביחסי "כלה וחמותה", חשוב לכבד את המקום של החמות היא זו שהולידה אותו ודיינו בכך כדי להכיר בזכויות הרבות שלה.

ההשקעה הזאת מתן שכרה בצדה. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". יחס חיובי, מפרגן ומכבד, יוליד לאורך זמן יחס זהה. גם אם בשלבים מסוימים הכלה חווה יחס הפוך.

אישה יקרה סיפרה לי שבתחילת הקשר, מערכת היחסים עם הורי בעלה התאפיינה בריחוק רגשי ובחוסר פרגון. האישה בחרה לא לקחת את זה באופן אישי ובמקום להיפגע, להיעלב ולהתלונן בפני בן הזוג על האמא הלא מפרגנת, היא לא הפסיקה להלל ולשבח את חמותה. באופן הזה היא זכתה גם בבעל שמח (מי לא אוהב שמפרגנים להוריו?) וגם בהמשך התהפך היחס כלפיה לטובה ליחסים קרובים ואוהבים.

4. להימנע מלרכל על משפחת בן הזוג.

חשוב לשמור על הפרטיות של הורי בן הזוג. נכנסת לבית חדש? ביתו של אדם הוא מבצרו. ברגע שנכנסנו פנימה, נכנסנו למרחב הכי פרטי שלהם. אין לספר על חסרונות ודברים שליליים שראינו בפנים. צריך לכבד את המרחב שלהם. לעיתים יש לנו צורך לפרוק, ואז יש לנו נטייה לרכל ו/או להתלונן. הדיבורים הללו לא רק שאינם תורמים, הם אף פוגעים ויוצרים ריחוק ופגיעה באמון ולכן צריך להימנע מזה ככל האפשר. בנוסף, יש להימנע מהשוואות בין בית החתן לבית הכלה. לכל אחד יש את המקום והייחודיות שלו.

כלל זה נכון לגבי כל מערכת יחסים אבל זה חשוב ורגיש מאד במקרה של משפחת בן הזוג. רכילות תרעיל את מערכת היחסים וגם תפגע בפרטיות של האנשים הכי יקרים של בן זוגך. עפ"י ההלכה הורי בן הזוג הופכים להיות ההורים שלך. זה נכון שזה לא דומה להורות הטבעית של הוריך איתך, אבל זו מערכת יחסים הורית שצריכה להיבנות. מבחינת כיבוד הורים, אנחנו מחויבים כלפיהם בכיבוד הורים כמו כלפי הורינו. ככל שנשכיל לראות בהם כהורים (גם אם עדין זה לא בנוי), כן ייטב.

5. לא לשתף פעולה עם ביקורת ההורים כלפי בן הזוג

הורים רוצים להיות גלויים עם הבת או הבן שלהם. ולכן עלולים לעורר את החששות שלהם, או להעלות ביקורת כלפי החתן או הכלה. חוסר שביעות הרצון של ההורים מבן הזוג או מהוריו, משפיע באופן שלילי על מערכת היחסים הזוגית. ההמלצה היא "לא להקשיב" ולגבות את בן הזוג מול ההורים, תוך הבהרה שהביקורת כלפי בן הזוג פוגעת גם בך.

עלינו להיות נאמנים ל"טריטוריה הזוגית" שלנו שהולכת ונבנית. ההפרדה והגבולות שומרים גם על הזוגיות שלנו וגם על המשפחות.

יש לזכור: כיבוד הורים זה לא אומר "למחוק" את עצמנו. אין לתת להורים להשתלט עלינו. יש לעמוד על מה שחשוב לנו, כמובן תוך הקפדה על כבודם.

מולם, ומול הסביבה בכלל, חשוב שתדברו בשפה שמבטאת אחדות: "אנחנו", "חשוב לנו", "אתייעץ עם בן זוגי" – שפה שמבטאת אחדות. זה יחזק מאוד את הקשר שלכם וגם ישדר מסר אחיד כלפי חוץ שאתם אחד.

חשוב שתשמרו על הגבולות ולא תערבו את ההורים במערכת היחסים שלכם. ההורים באופן טבעי לא אובייקטיבים ונוטים לראות את הצד של בנם/בתם. התערבות של הורים בד"כ עלולה לפגוע ואף ליצור נזק בלתי הפיך. במידה ותרגישו שאתם זקוקים לאוזן קשבת ולייעוץ זוגי, מומלץ שתעשו את זה אך ורק מול גורם נטרלי ומקצועי.

ולסיום, הדבר החשוב ביותר בבניית מערכת היחסים עם ההורים: אחדות זוגית. להיות מתואמים, שההחלטות יהיו משותפות. שתעבירו מסר אחיד. זה מביא שלום גם בקשר עם ההורים וגם בזוגיות שלכם.

חגית אנקרי תתארח ביום ראשון הקרוב (13.3) בפרויקט 'שניים בריבוע' קהילת הזוגות של ערוץ 7.

עדיין לא מנויים לפרויקט? הצטרפו בקלות בלחיצה כאן>>