הודעת הקרמלין במוצאי השבת שעברה על טיסת בזק של ראש הממשלה בנט למוסקבה במהלך השבת הרעישה את העולם כולו. ישראל הפכה ברגע אחד להיות המדינה המערבית היחידה בעולם שהעומד בראשה נפגש פיזית עם פוטין מאז תחילת המלחמה באוקראינה. מהר מאוד התבררה הסיבה: ראש הממשלה בנט טס על מנת לקדם את ניסיונות התיווך בין רוסיה לקייב, במטרה להביא לסיום המלחמה.
בשעות הראשונות לאחר הפרסום עלו תהיות בנוגע לטיב המאמצים לתיווך הישראלי, כאשר גורמים שונים אמרו שמדובר במסע יח"צ של ראש הממשלה. אלא שמהר מאוד התברר שמדובר במגעים רציניים. פגישתם של פוטין ובנט נערכה במשך יותר משלוש שעות בקרמלין, כאשר רובה המוחלט עסק במלחמה. חלקים נוספים בפגישה עסקו בהסכם הגרעין המתגבש מול איראן, כמו גם חילוץ של יהודים מאזורי הקרבות. כרגע מדובר כמובן ביהודים מאוקראינה, אך בצמרת המדינית סבורים שבסיטואציה מסוימת גם יהודים בצד הרוסי של הגבול עלולים להיות בסכנה.
הפגישה בין פוטין לבנט נערכה לבקשתו של הנשיא הרוסי, כאשר מלבד ראש הממשלה גם השר אלקין, היועצת המדינית שמרית מאיר ודוברו המדיני של ראש הממשלה מתן סידי נכחו ברוסיה. כמו בפגישה הקודמת בין שני ראשי המדינות, גם הפעם השר אלקין היה אמון על התרגום. עם תום הפגישה במוסקבה המריא בנט לברלין, שם נפגש עם הקנצלר הגרמני אולף שולץ ימים ספורים לאחר שנפגשו בארץ. לאחר הפגישה בגרמניה חזר בנט לארץ, ובדרך ארצה שוחח עם נשיא צרפת עמנואל מקרון ועדכן אותו בפרטי הפגישה.
מאמצי התיווך הישראלי לא נולדו משום מקום. כבר בראשית ימי המלחמה פנה נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי לישראל במטרה שתתווך בין המדינות, מתוך הבנה שלישראל ישנו מעמד מיוחד וניטרלי בין רוסיה לאוקראינה. הגורם לניטרליות אינו רק העובדה שישראל לא הביעה עמדה נחרצת נגד הפלישה הרוסית, אלא בראש ובראשונה בשל העובדה שהן באוקראינה והן ברוסיה חיים מאות אלפי יהודים. מי שדחה בתחילה את הניסיונות הישראליים לתיווך, לפחות באופן רשמי, הוא פוטין, שרצה שהמגעים בין המדינות ייערכו תחת חסותה של בלארוס, שהפכה למדינת חסות רוסית.
ההתקדמות המשמעותית בניסיונות התיווך הישראליים התרחשה בשבוע שעבר, בזמן ביקורו של הקנצלר שולץ בארץ. במהלך פגישתו עם בנט אמר שולץ כי ישראל יכולה לשחק תפקיד משמעותי בתיווך בין המדינות, בעוד למעצמות יש מעט מאוד השפעה על הצדדים, בדגש על הקרמלין. מאותה פגישה החלו בישראל שוב להגביר את ניסיונות התיווך בין מוסקבה לקייב, כשהפעם שני הצדדים תמכו במאמצים. ביום שישי שעבר התקיימה שיחה בין הצמרת המדינית בישראל ליועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית ג'ייק סאליבן, ובה עדכנו את האמריקנים בכל מאמצי התיווך. לפי גורמים מדיניים, האמריקנים "נתנו את ברכתם למהלך".
מאז הפגישה שהתקיימה בשבת, כל המעצמות המערביות הביעו תמיכה פומבית בניסיונות הישראליים. מי שהדגישו כמה פעמים את תמיכתם במגעים הם האמריקנים, וזאת לאור הדיווחים השונים שעל פיהם ארצות הברית אינה מאמינה במיוחד בשיחות הללו.
בינתיים, בצמרת הישראלית מתדרכים בקביעות כנגד זלנסקי, מתוך מחשבה שאולי כך הוא יסכים לתנאים הרוסיים. יש לציין שההצעה הרוסית אינה ידועה, אך לפי הנאומים האחרונים של פוטין כלל לא ברור שאוקראינה בכלל יכולה להסכים לה.
עם שלם רודף שלום
"צריך לומר את האמת, הסיכוי שהשיחות הללו יובילו להפסקת המלחמה לא מאוד גבוה", אומר דני איילון, שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר וחבר תנועת הביטחוניסטים כיום. "הבעיה העיקרית היא שהפערים בין הצדדים גדולים במיוחד, עד כדי כך שהיכולת לגשר ביניהם גבולית מאוד. לכן זה גם דבר נכון שראש הממשלה מנסה להנמיך ציפיות מהאירוע הזה".
אם הסיכוי להצליח נמוך כל כך, מה ההיגיון שעומד מאחורי הניסיונות?
"כמה דברים. קודם כול, ברגע שביקשו מישראל לנסות את כוחה בתיווך זה חשוב שהיא תעשה את זה. כל אחד שיכול צריך לתרום את חלקו לעצירת המלחמה הזאת. דבר שני, ההבנה של כל הצדדים היא שלישראל יש יכולת גבוהה יחסית לתקשר בין הצדדים בגלל הייחודיות שלה והקשר המצוין שלה עם מוסקבה וקייב".
במצב עניינים כזה יש גם סיכונים?
"בהחלט. במקרה של כישלון, וזה בהחלט לא תלוש מהמציאות בסיטואציה הנוכחית, הצדדים עלולים להאשים בו את המתווך. אסור להקל ראש בזה. אם אוקראינה תאשים את ישראל בכישלון השיחות זה עלול לפגוע ביוקרתה של המדינה, ואם רוסיה תאשים אותנו זה עלול ליצור לנו בעיות בגבול עם סוריה. אבל ביחס לרווחים האפשריים, זה בהחלט שווה את זה. הרי רוב הסיכויים שלא יקרה כלום, והניסיונות הישראליים יהיו כמו הניסיונות של צרפת או גרמניה. לכן טוב שישראל מנסה לתווך".
כאמור, בישראל מודעים לכך שסיכויי ההצלחה בתיווך בין הצדדים אינם גבוהים במיוחד, ולכן מעדיפים להגדיר את המאמצים לא כניסיון למצוא נוסחה שתביא לסיום המלחמה אלא כאמצעי קשר ששני הצדדים סומכים עליו להעברת מסרים. ואכן, מאז שחזר ארצה קיים בנט שורה של שיחות עם פוטין וזלנסקי, כמו גם עם ראשי המעצמות המערביות.
"הנמכת הציפיות חשובה, כי בסוף מי שיכריע מה יעלה בגורל התיווך זה רק אדם אחד: ולדימיר פוטין", אומר פרופ' אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "בשביל להיות מתווך מוצלח צריך להיות חזק ועם השפעה על שני הצדדים. ישראל לא שם, ואני בספק אם מישהו כן. בסוף לפוטין יש מטרות, והוא רוצה להשיג אותן. זה יהיה בעזרת ישראל או בלעדיה, אבל הוא לא יעצור לפני שישיג לפחות חלק ניכר ממטרותיו. לכן אין המון סיכוי שהמגעים יצליחו לעצור את המלחמה".
עושה רושם מדבריך שלמעשה פוטין משתמש בישראל ובראש הממשלה בנט ככלי משחק.
"נכון. אז מה? בסוף התהליך יותר חשוב מהתוצאה. נכון שאולי אנחנו משרתים את האינטרס של פוטין, אבל בינתיים ישראל צוברת הרבה מאוד נקודות בעולם. הגענו למצב שרוב העולם מדבר היום על ישראל כמדינה שמנסה להביא שלום. במקום להיות מדינה שצריך לעשות שלום בשבילה, היא זאת שמנסה לעשות שלום בשביל אחרים. זאת תרומה מאוד משמעותית למדינת ישראל. נכנסנו למשפחת העמים שרודפת שלום. מבחינה אסטרטגית מדובר בהישג גדול".
"הרווח הישראלי מאוד ברור. המוניטין שלנו גדל דרמטית. בעצם קיום המגעים ישראל קופצת למגרש של הגדולים ומצטרפת לצמרת המדינות המשפיעות. גם לבנט יש רווח גדול מאוד, כי הוא נכנס לצמרת ההנהגה העולמית, לצד מקרון, שולץ ושאר ראשי נאט"ו", אומר איילון.
בישראל סבורים שאחד הגורמים המרכזיים שמאפשרים את התיווך מירושלים הוא העובדה שישראל מנסה מתחילת המלחמה להלך בין הטיפות. מצד אחד להמעיט בהזכרת רוסיה, ומצד שני להצטרף לאו"ם ולשאר מדינות המערב בגינוי. לסרב להעביר כלי נשק לצבא האוקראיני, אך מצד שני לספק סיוע הומניטרי רחב היקף למדינה המותקפת. גם בנאומים השונים של ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד נשמעים שני טונים שונים לחלוטין, כשהפער בלט במיוחד בנאום שנשא בנט בטקס סיום קורץ קצינים בבה"ד 1, שבו רוסיה לא הוזכרה כלל, וזה כמה ימים לאחר גינוי חריף במיוחד של שר החוץ לפיד ויומיים לפני ההצבעה באו"ם. גורמים המעורים בפרטים אומרים שלא מדובר במחלוקת בצמרת ההנהגה הישראלית, וגם לא בתקלה וחוסר תקשורת בין הצדדים, אלא בהתנהלות מכוונת שכללה תיאום בין בנט ולפיד בניסוח הנאומים.
אולם המסרים הכפולים שיוצאים מישראל עוררו גם ביקורת בזירה העולמית. האמריקנים לוחצים על ישראל להצטרף בצורה נחרצת הרבה יותר למערב, כולל הטלת סנקציות על כספי אוליגרכים רוסים וביטול הטיסות מרוסיה לישראל. אוקראינה מנסה בכל דרך אפשרית לגרום לממשלה לתמוך אקטיבית בקייב, במיוחד בסיוע צבאי. אחד המשפטים הקשים שאמר זלנסקי על המדיניות הישראלית התייחס לתמונה של מתפללים בכותל המערבי שהתעטפו בדגל אוקראינה: "זה מחמם את הלב שהציבור הישראלי מתעטף בדגל האוקראיני. אבל לא הרגשתי שבנט עטוף גם בדגל האוקראיני".
"הדרך הנכונה להסתכל על המצב הוא לא שישראל יכולה לתווך בגלל העמדה הניטרלית שלה, אלא שהתיווך מאפשר לישראל להמשיך לנקוט בעמדה הניטרלית. ככה אנחנו יכולים להמשיך לא להתעמת עם הרוסים", אומר ענבר.
"ישראל נמצאת במצב מאוד עדין. האינטרסים ארוכי הטווח שלנו הם עם המערב, וזה צריך להיות ברור. זה חשוב מאוד שישראל הודיעה שהאינטרסים שלנו הם עם ארצות הברית. אבל יחד עם זה יש לנו אינטרסים קצרי טווח עם רוסיה, ואי אפשר להתעלם מהם. לכן ההתנהלות צריכה להיות מאוד מחושבת, ולדעתי עד כה היא הייתה נכונה", אומר איילון.
ועם כל זה, המדיניות הזאת זכתה ללא מעט ביקורות.
"נכון, אבל צריך לזכור כמה דברים. מי שצריך לשלוח נשק זאת לא ישראל הקטנה אלא נאט"ו, וגם להם זה לקח המון זמן. ישראל מצידה תורמת המון בצד ההומניטרי, ויש בזה אמירה ערכית מאוד חשובה. דבר נוסף, זה לא שישראל הייתה ניטרלית לחלוטין או תמכה בפוטין. היא פשוט לא מאוד הבליטה את עמדתה. לא תמיד כדאי לקפוץ בראש. וחוץ מזה, הניטרליות הזאת אפשרה במובן מסוים את התיווך".
הטיעון נגד ההתנהלות הישראלית הוא שלמעשה אנחנו מעדיפים את האינטרס הצר שלנו, העובדה שרוסיה נמצאת על הגבול הצפוני שלנו, מאשר צידוד בעולם הערכים שאליו מדינת ישראל משתייכת.
"אין מדינה בעולם שתעדיף את הערכים הגבוהים על פני האינטרס הפרטי שלה. יש התנגשות מובנית בין מוסר וערכים ובין האינטרס הפנימי. עצם העובדה שהמעצמות הללו לא שולחות חיילים לאוקראינה נובעת מאינטרס ובניגוד לעמדה המוסרית. לכן לא צריך להתרגש מכך, והטענות הללו הן צביעות ומוסר כפול. מי שמבין הכי טוב את המורכבות הישראלית הם האמריקנים, שהביאו את הרוסים לגבול הצפוני שלנו. זאת הייתה המדיניות של אובמה, והם יודעים שעכשיו קשה לדרוש מישראל שלא להתחשב בפוטין".
בדרך למוסקבה עוצרים בווינה
חופש הפעולה הישראלי בסוריה הוא אחד הנושאים המרכזיים בשיח שבין ירושלים למוסקבה כבר שנים ארוכות. מפרוץ המלחמה באוקראינה העבירו הרוסים מסרים שהתיאום הביטחוני בין המדינות לא ייפגע, וישראל תמשיך להתנהל בחופשיות כמו שהיה עד 24 בפברואר. בפועל, רק שבוע וחצי לאחר תחילת הפלישה הרוסית ישראל פעלה לראשונה בסוריה, על פי מקורות זרים. "האינטרס הרוסי הוא שישראל תעשה בשבילם את העבודה ותנקה את סוריה מאיראן. לכן גם אם השיחות ייכשלו, זה לא אמור לפגוע בחופש הפעולה הישראלי", אומר ענבר.
בניגוד לחופש הפעולה הישראלי בסוריה, בנוגע לסוגיית הסכם הגרעין המתגבש בימים אלה בווינה, למאמצי התיווך הישראלי עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. הסכם הגרעין המחודש בין המעצמות לאיראן אמור היה להיחתם כבר לפני כשבוע, אלא שהמלחמה דחתה זאת. יחד עם זה, בעוד שהחתימה התעכבה השיחות עצמן המשיכו להתקיים, כשהאיראנים סופרים עוד ועוד הישגים. האופוזיציה, ובמיוחד העומד בראשה בנימין נתניהו, הרבתה בביקורת על כך שבמקום לדאוג לעצור את האיום הקיומי על ישראל, ראש הממשלה מנסה לגשר בין שתי מדינות שנלחמות זו בזו.
אלא שפגישת בנט-פוטין בשבת כנראה טרפה את הקלפים בסוגיית הסכם הגרעין. לאחר שהנושא נידון במהלך הפגישה, החלה רוסיה להציב תנאים שמגבילים מאוד את היכולת להגיע להסכם, ובראשם שאיראן תוחרג מהסנקציות שהמערב מטיל על רוסיה. המשמעות היא שרוסיה תוכל להמשיך לסחור עם טהרן כרגיל. המערב אינו מוכן לשמוע על האפשרות הזאת והתהליך כולו נתקע. נכון לזמן כתיבת שורות אלה החתימה על הסכם הגרעין החדש לא מתקדמת.
"הרווח הגדול שאנחנו יכולים להרוויח מהתיווך בין מוסקבה לאוקראינה הוא לא שינוי הנוסח של הסכם הגרעין אלא עצירה שלו", אומר ענבר. "לא סתם רוסיה מעכבת כרגע את החתימה. כרגע פוטין מונע את חתימת הסכם הגרעין, וחלק מהסיבות לכך הוא ההתנהלות הישראלית. הן הניטרליות שישראל נקטה בה והן מאמצי התיווך".
עד כמה המצב של ישראל בעייתי בהסכם הזה?
"מאוד. השגריר הרוסי לשיחות אמר שהוא היה מופתע מכמות ההישגים שהאיראנים רושמים. זאת תעודת עניות למערב שמצביעה על חולשה קשה. אסור לשכוח: כל הישג איראני בהסכם הגרעין הוא נזק לישראל. לכן זה מאוד טוב לישראל שפוטין עוצר כרגע את ההסכם, והוא לא עושה את זה סתם. הדרישה שלו להחרגת טהרן מהסנקציות היא מעין תירוץ לתקוע את השיחות".
"לגבי הסכם הגרעין צריך להבין שבלי רוסיה אין הסכם. מי שאמורה לקלוט את האורניום המועשר, ומדובר בכמה מאות קילוגרמים, היא רוסיה. לכן אין באמת אפשרות לעקוף אותה", אומר איילון.
יש בכלל אפשרות במצב העניינים הזה שרוסיה תקלוט את התוצרת הגרעינית האיראנית? הרי פוטין איים במלחמה גרעינית.
"זאת אכן בעיה אחרת שמעכבת גם כן את ההתקדמות לקראת ההסכם. אני לא בטוח שהמערב סומך היום על רוסיה בשביל שהיא תיקח את האורניום, כך שצריך למצוא מחליף. מצד שני, לא ברור שהאיראנים יסמכו על המחליף, כך שזה מעכב את החתימה".