שלושים יום קודם החג שואלים ודורשים שופטי בג"ץ: האם נתיר אכילת חמץ במוסדות הציבור של מדינת היהודים? בשנים האחרונות דן בית המשפט ארוכות בדרישה לבטל את הנוהל האוסר הכנסת מזון שאינו כשר לפסח לבתי החולים. לאחר שהכריע בעניין נגד עמדת משרד הבריאות והרבנות הראשית, מונחת כעת על שולחנו עתירה דומה בנוגע לבסיסי צה"ל. כאז כן עתה - אירועים מרכזיים בתיקים הנידונים מתרחשים באורח פלא בשבועות שלפני ליל הסדר ומעוררים עניין ציבורי בהתאם, ושוב עתה כמו אז - שופטי העליון כבר מאותתים כי גם הפעם המאבק צפוי להסתיים בשינוי הסטטוס-קוו לטובת הצד הליברלי.
הכול החל במאמר שפרסם הפובליציסט גדעון לוי בעיתון הארץ לפני כמעט חמש שנים - י"ז בניסן תשע"ז, ב' דחול המועד פסח. "מאבטח חמוש בכניסה לבית חולים, מפשפש בתיקים", תיאר הכותב בלשונו הציורית את חוויותיו מביקור במרכז הרפואי. "הוא לא ממש מחפש פצצות, גם לא מטעני נפץ. השבוע חג, והוא מחפש משהו אחר. המאבטח החמוש מחפש חמץ". לוי מחה ברשימתו על כך ש"אין לשום ישראלי הזכות לאכול כאוות נפשו בזמן אשפוזו", רטן על "המאבטחים ומפשפשי התיקים" שהפכו ל"חיילים בצבא הא-ל", ולקינוח חשף כיצד הערים עליהם והבריח "רבע עוף עטוף במכנסי פיג'מה". לדבריו, "אין מדינה בתבל שמפשפשת בתיקים כדי למצוא אוכל אסור, זולת אולי איראן".
מבחינת 'הפורום החילוני' (מי שמכיר - יודע, ומי שלא - לא הפסיד) מדובר היה בהרמה להנחתה. זה אומנם לקח עשרה חודשים, כי הרי טיימינג זה הכול בחיים, אבל בסוף קרה: ביום ו' באדר בשנה העוקבת, תשע"ח, חודש וקצת לפני הפסח, עתר הפורום לבג"ץ נגד הנוהל האוסר הכנסת מזון לבתי החולים בימות החג אם אינו ארוז ולא מתנוססת עליו חותמת כשרות. מעמדו של יו"ר יהדות התורה דאז יעקב ליצמן כשליט הבלתי מעורער במשרד הבריאות תרם גם הוא ליצירת אווירה ציבורית מתאימה והקפיץ את המאבק המשפטי לראש הכותרת. מלחמת אור וחושך, חילונים נגד חרדים.
אבל למרות התמקמות השחקנים על המגרש בדיוק כפי הסדר המצופה מהם, ועל אף העיתוי המושלם, הדרך להכרעה נמשכה יותר משנתיים. בתחילה הציעו המדינה והשופטים פשרות שונות שמטרתן מצד אחד לאפשר לחולים ולמבקרים המעוניינים בכך לאכול מזון ביתי ואף חמץ גמור בשטח בית החולים ומצד שני להבטיח כי שומרי הכשרות לא ייכשלו בשל כך במאכלות אסורים. אם החשש העיקרי הוא שהחמץ ייאכל בכלי המטבח הציבוריים ויטריף את המזון הכשר, גרסה אחת ההצעות, שימוש במתחמים נפרדים וסטריליים באופן שימנע את הערבוב יוכל לפתור אותו. הצעות נוספות שעלו היו השבתת המטבחים בכל ימות החג והגשת מנות מוכנות וארוזות הרמטית, ממש כמו במטוסים, או למצער שימוש בכלים חד-פעמיים בלבד במהלך הפסח. שתיהן נדחו על ידי המדינה בנימוקים שונים - בעיקר משום שאינן ישימות מבחינה טכנית וכלכלית.
הרבנות הראשית, מצידה, התבצרה עוד יותר בעמדתה, נקטה קו בלתי מתפשר, ובניגוד למשרד הבריאות סירבה אף למתחמים הסגורים שהוצעו. היועץ המשפטי לממשלה לא הסכים לייצג את הרבנות בפני בית המשפט, ובצעד חריג התיר לה לשכור עורך דין חיצוני - פרופ' אביעד הכהן. הפרקליט הבכיר טען בשם הרבנות כי באף אחת מהחלופות שהוצגו אין די כדי להבטיח שיימנעו הערבוב האמור בין המאכלים והכשלת הציבור שומר הכשרות. הרבנות הזהירה עוד כי אם העתירה תתקבל דתיים ומסורתיים רבים עלולים להדיר את רגליהם מבתי החולים ולהימנע מקבלת טיפול רפואי שהם זקוקים לו באופן העלול לפגוע בבריאותם ואף לסכן את חייהם.
בית המשפט לא השתכנע ובתחילת חודש אייר תש"פ, שבועיים לאחר חג הפסח באותה שנה, העניק לפורום החילוני את הסעד המבוקש. הוא הכריע ברוב קולות כי לבתי החולים אין סמכות למנוע הכנסת חמץ בפסח וכי למאבטחים בשערי המוסדות אסור לחפש מזון בכליהם של באי המקום. שופטי בג"ץ שללו את פשרת המתחמים הנפרדים בנימוק שמטופלים רבים אינם יכולים לקום ממיטותיהם וכך לא ייהנו מהזכות לאכול חמץ באזורים המיועדים לכך. לסיכום קבעו השופטים כי על המרכזים הרפואיים לאפשר לציבור להכניס את כל סוגי המזון לשטחיהם בימות החג, ויחד עם זאת לקבוע הסדרים שיאפשרו שמירה על כשרות המאכלים המוגשים למאושפזים - כפי שנעשה בבתי חולים לא יהודיים בחו"ל. הם העירו כי בחברה הרבגונית הקיימת במדינת ישראל יש צורך להגיע לאיזונים בנושא זה על מנת לאפשר חיים משותפים בדו-קיום. כעבור שמונה חודשים הפכה ההחלטה לעובדה מוגמרת עם דחיית בקשת הרבנות לקיים דיון נוסף בסוגיה, ויושמה כבר בחג הפסח תשפ"א.
מסדר החמץ קיבל שבת
עם החמץ בא התיאבון, ופחות משלושה שבועות לאחר מכן נחתה על שולחן הרמטכ"ל והפרקליט הצבאי הראשי פנייה מאותו פורום חילוני - הפעם יחד עם עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון) - בדרישה להתיר הכנסת מזון מן החוץ בפסח גם לבסיסי צה"ל. במכתב שנשלח בט"ו בשבט אשתקד - במקרה דנן שישים יום קודם החג, כראוי למהדרין - טענו שני הארגונים כי ביחידות רבות בצבא אף נערכים "מסדרי חמץ" לחיילים, שבסיומם מושלכים לפח מוצרים החשודים כלא כשרים, וכי חילונים או לא-יהודים שבאמתחתם נמצא המזון האסור נענשים.
"יש לקיים איזון בין הצורך המובן להבטיח את כשרות המטבחים הצבאיים והמזון שמסופק לחיילים בתקופת הפסח, לבין הזכות לחופש דת ומצפון - שגם חיילי צה"ל ועובדיו זכאים לו", כתבו אנשי הפורום החילוני וחדו"ש לרמטכ"ל ולפצ"ר. "מניעת הכנסת אוכל למחנות צה"ל ואכילתו, בין אם הם כשרים לפסח ובין אם לא, היא פגיעה בחופש הבחירה וחופש הפעולה והדת של מי שאינם יהודים שומרי מצוות, שהיא פגיעה בזכויות יסוד".
לפני שלושה חודשים, לאחר שהתשובות שקיבלו לא סיפקו אותם, עתרו שני הארגונים לבג"ץ. "הפקודה המחייבת את צה"ל לספק מזון כשר לחיילים - אין בה, או בכל הוראה אחרת בדין, סמכות להתערב בצריכתו של מזון על ידי חיילים", טענו. "ממילא, אין להגביל את זכותם של חיילים המעוניינים לצרוך מזון לא כשר לעשות כן, כל עוד אין הדבר פוגע בשמירת הכשרות של חיילים אחרים". העותרים ביקשו מבית המשפט, אפוא, לחייב את הצבא לעדכן את הפקודות בעניין ולקבוע הסדר המבטיח את שמירת הזכויות של שני הצדדים.
המדינה, בתשובתה, הודיעה כי היא מתנגדת לשינוי שיתיר החזקה וצריכה של חמץ בבסיסים, אך הבהירה כי הצבא אוסר בדיקות יזומות בחפציהם האישיים של החיילים או על גופם על מנת לאתר מזון שאינו כשר והתחייבה כי ההנחיות בנושא זה ירועננו ביחידות. בנוסף לכך עדכן צה"ל כי ראש אכ"א הקים צוות מיוחד, הכולל גם נציג מהרבנות הצבאית, כדי שיבחן את האפשרות להקים מתחמי אכילת חמץ בבסיסים בימי הפסח, כפי שהוצע בבתי החולים.
בשבוע שעבר נערך דיון ראשון בעתירה, ונשיאת העליון אסתר חיות, היושבת בראש הרכב השופטים בתיק, אותתה לאן פניה. "קשה לקבל שאין שום פתרון שניתן למצוא כדי לתת מענה לאלה שרוצים לאכול חמץ בפסח וזו זכותם", אמרה, ורמזה שלא תסכים להמשך המצב הקיים. בהחלטתו הורה בג"ץ לצה"ל להסביר ולנמק בתוך 60 יום (שיסתיימו רק לאחר הפסח) מדוע לא ניתן לאפשר הכנסת חמץ אל תוך מתחמים מוגדרים וסגורים במחנות הצבא.
"הבסיסים שונים מבתי החולים", טען נציג המדינה. הוא הסביר כי בעוד שבמרכזים הרפואיים אין כניסה של מאושפזים למטבחים הציבוריים - בצבא החיילים עושים בהם תורנויות ועלולים להכניס אליהם בטעות שאריות חמץ שאכלו בחוץ. לדבריו, הרבנות הצבאית קבעה שלא ניתן להבטיח את מימוש כללי ההלכה אם תאושר הכנסת מזון לא כשר – גם אם הוא ייאכל רק במרחבים האישיים של החייל ובכמות קטנה בלבד.
באשר ל"מסדרי החמץ" הודה נציג המדינה כי מדובר ב"פגיעה דרמטית בצנעת הפרט", טען כי "לא מקובלת פרקטיקה של חיפוש כזה" והדגיש כי בכל מקרה "הדבר מנוגד לכללי הצבא". בעניין זה התחייב בפני בית המשפט: "לקראת פסח הקרוב תצא איגרת שתבהיר את האופן שבו יש למלא את הפקודות". עם זאת הבהיר: "לא נעצום עין אם יהיה חייל שמעוניין לצרוך חמץ בחדרו, כי זה דבר אסור לפי הפקודות".
בפיתה וקניידלך תנוחמו
הכרעה בעתירה אינה צפויה להתקבל בקרוב, בטח שלא לפני פסח תשפ"ב, ואת תקופת ההמתנה הדרוכה מומלץ לנצל בינתיים ללימוד זכות על בני הפלוגתא. עם כל הכבוד לפורום החילוני שמדבר בשמם, מדובר בדרך כלל בחיילים או בחולים מן היישוב שלא מבקשים לחולל פרובוקציה - רק לאכול מרק של אמא ולהתגעגע. גם מאחורי עמותת חדו"ש עומד ציבור גדול שלא מחפש להתריס בבליסת פיתות טריות מול עיניהם של בני"שים ומאושפזים שומרי מצוות, אלא בסך הכול ליהנות מתבשיל ביתי שאינו מסומן ככשר לפסח (וייתכן שכשר למהדרין), ושברוב המקרים בוודאי שאינו חמץ גמור. וכפי שכתב גדעון לוי באותו מאמר בהארץ: "יש חולים שהאוכל מהבית הוא נחמתם" (ויש גם חיילים).
אכן, מוצדק לחשוש לכשרותו של אותם קניידלך או מצה-ברייט שהחבר מהמחלקה הביא מהבית, ושעלולים לבוא במגע עם מאכלים או כלי אוכל כשרים ולגרום להדבקת חמץ המונית בקצב אקספוננציאלי, ובמובן הזה אין הבדל של ממש ביניהם ובין פיתה טרייה מהשוק. אבל אם רק נביט נכון ונקי על הצד השני, ולא מבעד למשקפיים התקשורתיים שמשחירים אותו, אולי יתעוררו בנו הרצון הטוב והמוטיבציה למצוא פתרון ראוי שיספק את כולם וישמור על זכויותיהם - בלי להתפשר על ההלכה. הנה סקופ שיכול לסייע לנו בזה: עד לפני כמה שנים היה הנוהל האוסר הכנסת מזון לבתי החולים בפסח בבחינת אות מתה, בלי אכיפה ובלי חיטוט בכלי המבקרים, ולא ראינו שהדבר הביא לשלילת תעודות הכשרות שהמשיכו להתנוסס. גם בפסח שעבר, שבו כבר יושמה הפסיקה המתירנית וכל דכפין ייתי וייכול מה שבא לו, השמיים לא נפלו ושומרי הכשרות הוסיפו להתאשפז ולסעוד גם בימות החג.
אם חרדים אדוקים בחו"ל יכולים לשכב לצד גויים גמורים במוסדות רפואיים שבהם האוכל כולו טרף למהדרין ולשמוח במנת הגלאט-כושר שלהם - מה זה בשביל דתי וחילוני לחלוק חדר בבילינסון? אפילו על משפט המחץ של גדעון לוי במאמר מחולל סערה הם בוודאי יכולים להסכים: "מסורת לא מנחילים עם מאבטחים".
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות:[email protected]