הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד צילום: הר ברכה

למרבה הצער, כיום, בכל קהילות ישראל בארץ ובחו"ל, רוב היהודים אינם דתיים.

את החילוניים סוגיית הגיור פחות מעניינת, אולם את המסורתיים שמקיימים חלק מהמצוות מתוך הזדהות סוגיית הגיור מטרידה מאוד. השאלה האם בשעת הדחק, כדי למנוע נישואי יהודי עם אינו יהודי, אפשר לגייר גר שמתכוון לחיות כיהודי מסורתי, וכפי שנוהגים כיום רוב היהודים בארץ.

רבים טענו לאחרונה שאין שום דעה הלכתית כזו. אגב, גם אני חשבתי כך עד לפני כמה שנים, מפני שכך היה מפורסם, וההגנה על הרבנים המגיירים הייתה שהם באמת סברו שהגרים ישמרו מצוות. ורבים טענו נגד זה, שהרי המציאות מכחישה זאת. וכפי שכתב רב הקהילה החרדית בציריך הרב ברייש (תרנ"ו-תשל"ז) בשו"ת 'חלקת יעקב' (יו"ד קנ): "ואני אשתומם מאד על המראה - כי הרבנים היושבים בערי הפריצות במערב אירופא אין יכולים לרמאות את עצמן באשר יודעים בטוב, אשר רובא דרובא גרים כאלו, הם אשר נדבקו נפשם בישראל להתחתן ורוב הישראלים הללו הם פושעים ואין רוצים כלל לידע מיהדות כשרות שבת נדה, כל המצות הם עליהם למעמסה, והם רק יהודי לאומי, ויודעים בטח אשר גם הנוכרית אשר למראית עין מתגיירת, לא תתנהג כלל מזה", ולדעתו אין תוקף לגיורם.

אולם בשנים האחרונות, ככל שהסוגיה עלתה לסדר היום הציבורי, והתפרסמה דעתו של הרב רבינוביץ' זצ"ל בעניין גיור קטנים וגודל האתגר, וספריו של הרב חיים אמסלם שליט"א, ועוד רבים עמהם, נתתי את ליבי לעיין בספרים, ומצאתי שאכן כך היא דעת רבנים רבים מגדולי האחרונים. נזכיר את דברי מקצתם.

הרב הראשי והראשון לציון הרב עוזיאל

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל היה אחד מגדולי הדורות האחרונים בתורה ובהנהגה. הוא נולד בירושלים בשנת תר"מ (1880), כיהן כרב הספרדי ביפו, לאחר מכן בקהילה הגדולה בסלוניקי (60,000 יהודים), ושוב בתל אביב-יפו. בשנת תרצ"ז (1936) נתמנה לראשון לציון ולרב הראשי עד לפטירתו (תשי"ג, 1953).

בשנת תשי"א נשאל מהרב כלפון מקהילת טיטואן שבצפון מרוקו, שהייתה אז בשליטת ספרד: "יש בינינו בעוונותינו הרבים אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נוכריות... ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל... והאנשים האלה יש מהם שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה" (נראה שכוונתו למסורתיים). לגביהם כתב הרב השואל שברור לו שיש לגייר את נשותיהם וילדיהם. "אבל יש אחרים שאינם שומרי דת, שבתות וימים טובים ומאכלות אסורות ומצות עשה ולא תעשה, ואנחנו נבוכים איך לעשות... והנה האנשים האלה אף על פי שאינם שומרים דת ומצוות כנ"ל, מכל מקום אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להבדל מתורתנו הקדושה ולהיחשב מחוץ לדת ח"ו, ובשם ישראל יכנו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש".

השיב הרב עוזיאל שיש לגיירם: "מכל האמור למדנו, שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות... תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות..." ודוחה את הטענה שאין לקבל גרים שנשואים לחילוניים מפני שרובם המכריע אינם שומרים "מצות התורה אפילו לזמן קצר". מפני שאם כן "נעלת דלת בפני גרים", ובדורנו זה מוטלת עלינו אחריות כבדה שלא לנעול דלת בפני גרים, "לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל, או להיטמע בגוים". "וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי... נתבע לדין ויאמר עלינו: 'את הנידחת לא השבותם ואת האובדת לא ביקשתם' (יחזקאל לד, ד)" (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סה).

הרב משה שמואל גלזנר

דור לפני כן כתב כך הרב משה שמואל גלזנר (תרט"ז-תרפ"ה, 1924-1856), שהיה נינו הבכור של החתם סופר ורבה של קלויזנבורג ומגדולי רבני הונגריה.

בקונטרס 'חקור דבר' האריך לדון בשאלה של יהודים שהיו בקשרי נישואין אזרחיים לנוצרים, האם אפשר לגייר את בן הזוג למרות שקרוב לוודאי לא ישמור תורה ומצוות, אלא רק יוותר על דתו הנוצרית ולכל היותר יחיה כיהודי מסורתי. את עמדתו תמצת בכתב העת התורני 'תל תלפיות' ט': "עיקר החשש בגרים שלא לשם שמים שלא יסיתו אותנו לשוב מאחרי השם ולעבוד עבודה זרה, וכל שבטוח לנו שהגר מניח על כל פנים אמונתו (הנוצרית) בלב שלם - סגי בהכי לקבלו בעדת ישראל". והוסיף ב'חקור דבר' שאם יש להם כבר ילדים, "יש עוד טעם גדול להתיר הגירות בשביל הבנים שיתגיירו עמם". כך בוודאי כאשר האב הוא נוכרי, שכן ילדיהם יהודים, "ויש להתיר הגירות שלו כדי להציל בניה". וכך הדין גם כאשר האיש יהודי והאם נוכרייה, "שאם לא נגייר את האם - לא תתרצה שיתגיירו הבנים".

הרב יוסף משאש

הרב יוסף משאש (תרנ"ב-תשל"ד, 1974-1892). נולד במקנס שבמרוקו, כיהן כרב באלג'יר וכאב"ד במקנס, ובסוף ימיו עלה לארץ וכיהן כרבה הראשי של חיפה. מגדולי רבני הדור.

בשו"ת מים חיים (ח"ב יו"ד קח) כתב תשובה ביחס לגיור נוצרייה שנשואה בנישואין אזרחיים ליהודי. מדובר ביהודי מתבולל שבמקרה הטוב ייחשב כמסורתי, ומכיוון שאין סיכוי שייפרד מאשתו, כתב שצריך לגיירה. "דבר זה לגייר כל הבא להתגייר, פשוט הוא בכל מקום בכל ערי המערב, ובכל ערי אלג'יריאן וטוניס, מכמה טעמים..." ומהם "כבוד המשפחה שמזדלזלת, בהיות אחד מבניה נשוי לנכרית או אחת מבנותיה נשואה לנכרי". גם כתב שגיורם מונע המשך התבוללות של עוד יהודים שעלולים להתחתן עמהם, שכן היו מקרים שלא גיירו את בני הנוכריות, וכיוון שנודעו כיהודים על שם האב, התחתנו עם יהודים ורבתה ההתבוללות. "ומי אשם בכל זה? הרבנים המתחסדים (שלא לגיירם) שאינם חכמים לראות את הנולד ואת תוצאות הזמן". ועל כן כיוון שיש בגיור זה "הרבה תועלת לקיום המצוות, ומניעת הרבה איסורים, ושלום ושקט לכמה משפחות ומניעת טמיעה לישראל באומות... וגם ראינו כמה וכמה גרים שלא לשמן, באו לשמן והיו גרי צדק באמת וישר (היינו שומרי מצוות), בכן ממצווה רבה תחשב להקל בדבר".

מכך שכתב שמגיירים את כל הבא להתגייר ומציין שהיו גרים שלבסוף שמרו מצוות, עולה בבירור שהרוב הגדול לא שמרו מצוות.

הרב ישראל בארי

הרב ישראל בארי היה רבה של נס ציונה, דיין בבית הדין, וחבר בחבר הרבנים של הפועל המזרחי (תרע"א-תשל"ג, 1972-1911). היה חתנו של הרב חרל"פ.

עמדתו חשובה מפני שהוא מתאר את מנהג הרבנים לגייר נשים שברור שלא ישמרו מצוות ומנמק זאת.

בתשובה שכתב לרב פלדר (הובאה בשו"ת נחלת צבי עמ' קס), מבאר שזה שצריך לקבל מצוות "הכוונה היא כניסה ליהדות שיש לה מצוות כאלו, והוא מסכים להיות יהודי ככל היהודים שמצווים במצוות כאלו, אף שאינם מקיימים... ולכן גם אפילו הוא בעצמו יודע שלא יקיים, וגם לנו ברור שלא יקיים, ואין בדעתו מתחילה לקיים... (אבל) אינו מורד בהם מבחינה עקרונית... אלא שלא יקיים אותם - גם זה בכלל קבלת מצוות הוא... שאם לא כן נפל פיתא בבירא, שאנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה, ואין תמים שיאמין להם בכגון זה, ובכל זאת אין אנו חוששים לזה".

וכן כתבו הרב משה דריהם בשו"ת והשיב משה יו"ד נא, והרב שאר ישוב הכהן (חקרי הלכה עמ' קי).

מהרש"ם

הרב שלום מרדכי שבדרון (תקצ"ה-תרע"א, 1911-1823), היה מגדולי הפוסקים האחרונים וגדול פוסקי גליציה בדורו. בשו"ת מהרש"ם (ו, קט) התיר לגייר נוכריות שנישאו ליהודים בנישואין אזרחיים ורוצים לגיירן עם ילדיהן ולמולם. השאלה עוסקת ביהודי שהיה אפשר שיתנצר למען בת זוגו, ואם כן מכיוון שבת הזוג הנוכרייה מוכנה להתגייר מסיק המהרש"ם שהיא באמת רוצה להיות יהודייה. אומנם עלתה השאלה איך יתקיים גיור הילד, שהרי הוא רגיל לכתוב בשבת, ושמא חילול השבת שלו לאחר שיגיע לגיל מצוות יהיה מחאה כנגד גיורו. המהרש"ם השיב שאין זה מבטל את הגיור כי "מה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בשבת קודש וכדומה, אין זה מחאה, כי מעשה אבותיהם בידיהם, ואומרים 'מותר'". מתוך כך למדנו שאין בכוונת האם המתגיירת לשמור שבת כהלכתה.

סיכום

ישנם עוד אחרונים רבים שנשאלו על גיור בני זוג נוכרים, שהיה ברור למדי שלא יקיימו אורח חיים דתי, ואף על פי כן מכיוון שמדובר בשעת הדחק - הורו לגיירם, ואין בטור זה מקום לפרטם כי רבים הם מאוד.

בכל אופן, ברור שדעת כמה מגדולי ישראל, כדי למנוע נישואי תערובת, יש לגייר את בני הזוג הנוכרים כאשר הם מוכנים לקיים מקצת מצוות, כפי שמקיים כיום הציבור שבין מסורתי לחילוני.

לפיכך נראה שאין אפשרות הלכתית למנוע מהרבנים הסוברים כדעת גדולים אלה לנהוג כשיטתם. וגם אין אפשרות למנוע מהמשפחות שהדבר נוגע להצלת אחד מילדיהן לנהוג על פיהם. ואין לטעון כנגדם שרוב הפוסקים הורו להחמיר, כי הדבר נוגע לחיי נפשם ועתיד משפחתם בעם ישראל, ובפיקוח נפש ונשמה גדול שכזה מותר להם לנהוג על פי מיעוט הפוסקים. קל וחומר כאשר ייתכן שזו הייתה דעת רוב הרבנים שנתקלו בשאלות הללו בפועל. כמו כן אין אפשרות למנוע מנציגי מדינת ישראל לסמוך על דעות אלו, כאשר אי גיורם של המזדהים כיהודים ומעוניינים להתגייר ולחזק את זהותם היהודית גורם לפגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל ולמצוקה חברתית חמורה.

בעזרת ה' אקדיש טור לעמדת הרבנות הראשית לדורותיה, למעמדה ולסמכותה, וכיצד לדעתי נכון לנהוג בפועל בימינו.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il