הזדמנות להשפיע

1

התפקדותם של יותר מ־15 אלף איש ואישה למפלגת 'הציונות הדתית' במבצע המיוחד שהסתיים השבוע היא התפתחות חשובה ובשורה טובה לפוליטיקה הדתית־לאומית ולציבור הדתי־לאומי. ביחד עם אלפי מתפקדים שהתפקדו עוד קודם לכן, כ־20 אלף מתפקדים בשלב הזה הם תשתית טובה וראויה למפלגה דתית־לאומית מרכזית שמחוברת לציבור ושדמותה מעוצבת על ידו ובשיתופו.

מספר המתפקדים המכובד הזה הושג למרות שאין באופק תאריך לבחירות ולא ברור מתי יתקיימו פריימריז. יש להניח שבחודשים ובשנים הקרובות ובמיוחד לקראת הרכבת רשימת המפלגה לכנסת יפעלו המתמודדים השונים כדי להוסיף עוד ועוד מתפקדים, כך שבעת קיום הפריימריז לרשימה לכנסת יהיו במפלגה לפחות כ־30 אלף חברים רשומים.

2

צריך לברך קודם כול על עצם העובדה שמפלגה בכנסת ישראל מקיימת מפקד לקראת פריימריז. בשנים האחרונות הולך ומתבסס כאן מודל שגובש על ידי אביגדור ליברמן, של מפלגה שנשלטת באופן כמעט בלעדי על ידי המנהיג המייסד שלה. הוא המחליט והוא הקובע ועל פיו יישק דבר. ברצותו ממנה ח"כים לרשימה וברצותו מנפה אותם, וכל מי שמעז לחשוב קצת אחרת ממנו מוצא את עצמו בחוץ. ליברמן מנהל ברוח זו את מפלגתו כבר 23 שנים, אבל בשנים האחרונות קמו לו חקיינים רבים שהעדיפו להיות שליטים יחידים בסיעה של בובות על חוט. כי באמת, למה שיצטרכו לשכנע את הציבור או אפילו את הסיעה אם אפשר לשלוט בח"כים באמצעות איום על עתידם הפוליטי?

יאיר לפיד ייסד ומנהל ברוח זו את מפלגתו 'יש עתיד'. בתקנון מפלגתו, שהוקמה ב-2012, נקבע כי בידי יו"ר המפלגה נתונה הסמכות לקבוע את רשימתה לכנסת ואת ההחלטה בדבר הצטרפותה או אי-הצטרפותה לקואליציה. בנוסף הובטחה ללפיד ראשות המפלגה ללא התמודדות עד תום כהונתה של הכנסת ה־20. אך בניגוד למה שהבטיח לפיד בעת הקמת מפלגתו, לא התקיימו בחירות לראשות 'יש עתיד' לקראת הבחירות לכנסת ה־21, או ה־22 או ה־23. בנובמבר 2019 התקבלה ההחלטה שלפיד ימשיך לכהן כיו"ר המפלגה ללא אפשרות להתמודד מולו עד לתום כהונתה של הכנסת ־25, כלומר הכנסת הבאה. חבר הכנסת עופר שלח, שהיה יד ימינו של לפיד בהקמת המפלגה ותרם רבות להצלחתה, ניסה לערער על כך, ולכן הוא היום חבר הכנסת לשעבר עופר שלח. גם בני גנץ אימץ את מודל מפלגת המנהיג הבלתי מעורער של ליברמן ולפיד.

3

מעבר לכך שבמודל מפלגת המנהיג הח"כים מאבדים את שיקול דעתם ואת החופש המצפוני שלהם, הניסיון מוכיח שגם המנהיג עצמו, המנותק מכל תהליך של התמודדות ובחירה, מרשה לעצמו לשנות את עמדותיו ללא הסבר המניח את הדעת. אביגדור ליברמן הוביל במשך שנים את מפלגתו בקו אידאולוגי שדרש הפעלת יד קשה כלפי ערביי ישראל ואף דרש שיוכיחו את נאמנותם למדינה כתנאי להיותם אזרחים שווי זכויות בה, תחת הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות". עם הכוח האלקטוראלי שצבר באמצעות המסר הזה הפך אביגדור ליברמן את עורו, הציב בראש סדר היום שלו את הדחת נתניהו מהשלטון, ולצורך כך נתן את ידו ליצירת התקדים החמור של קואליציה שאין לה קיום בלי תנועת האסלאם הקיצוני רע"מ. עם החרדים היו לו לאורך השנים שיתופי פעולה ששיאם בתמיכה משותפת בריצתו של משה ליאון לתפקיד ראש עיריית ירושלים. בשנים האחרונות, בלי שניתן לזהות סיבה ממשית לכך, ליברמן הפך לשונא חרדים מובהק עד שהבטיח לבוחריו לשים אותם במריצה ולהוביל אל המזבלה.

דווקא מפלגת הליכוד, זו שהתקשורת אוהבת להציג את בוחריה כעדר שהולך אחר המנהיג בעיניים עצומות, היא המפלגה בעלת המסורת הדמוקרטית הכי יציבה בישראל. החיבור הזה אל הציבור שומר על אופייה האידיאולוגי של המפלגה ומציב מכשולים בדרכם של מנהיגים המבקשים לסטות מדרכה. אריאל שרון, ראש ממשלה כריזמטי ונערץ, כשל במשאל מתפקדי הליכוד כאשר ביקש את אישורם לתכנית הנסיגה, העקירה והגירוש שעמדה בסתירה מוחלטת לדרכו ההיסטורית והאידיאולוגית של הליכוד. בליכוד יש מסורת של נאמנות למנהיג, אבל כאשר המתפקדים נדרשו לבחור בין המנהיג לדרך, רובם בחר בדרך. וכאשר שרון וחבריו סירבו לקבל את הדין וביצעו בכל זאת את התכנית שדחו המתפקדים, הם מצאו את עצמם מחוץ למפלגה.

4

המפד"ל, מפלגת המגזר ההיסטורית של הציבור הדתי־לאומי, הייתה מתחילה דרכה מפלגה דמוקרטית, מפלגה של רבבות חבריה. פריימריז אמנם לא הונהגו בה בעשורים הראשונים לקיומה, אבל ההחלטות התקבלו במוסדות שחבריהם נבחרו בהליך דמוקרטי בידי ציבור חברים גדול, רחב ומגוון. בשעת משבר עמוק במפלגה לקראת בחירות 2013 הוחלט להעמיק את החיבור של הציבור אל המפלגה באמצעות בחירת יו"ר המפלגה ורשימתה לכנסת באופן ישיר על ידי מתפקדי המפלגה. ההתמודדות המשולשת בין היו"ר המכהן הרב דניאל הרשקוביץ, הטוען לכתר זבולון אורלב המנוסה והוותיק והכוח העולה הצעיר נפתלי בנט הביאו להתפקדות שיא לקראת הבחירות המקדימות. ביחד עם הצעד הנוסף של חבירה לרשימה אחת עם האיחוד הלאומי השיגה רשימת הבית היהודי, בהנהגת היו"ר החדש נפתלי בנט, שיא של 12 מנדטים בבחירות 2013. הפריימריז לא היו הסיבה היחידה להצלחה הזאת, אבל ללא ספק היו חלק משמעותי ממנה. כאשר הציבור שותף בהרכבת הרשימה, מטבע הדברים היא יותר אטרקטיבית ויותר מעוררת הזדהות. כאשר רבבות אנשים ונשים היו שותפים בבחירת הרשימה, הם ירגישו באופן טבעי מחויבים להצביע עבורה ויתנו לה בסיס איתן שעל גביו יבואו מנדטים רבים.

הניסיון של נפתלי בנט להביא אל הפוליטיקה הדתית-לאומית את מודל מפלגת המנהיג הוא עוד הוכחה לכך שמדובר במודל מסוכן. בנט מאס בשיטה הדמוקרטית שבנתה אותו בתחילת דרכו, ופנה להקים לעצמו מפלגה הנתונה לשליטתו. בסיבוב הבחירות הראשון המחיר היה התרסקות על אחוז החסימה ואובדן האפשרות להקמת ממשלת ימין יציבה. בסיבוב הרביעי בנט הצליח להגשים את שאיפותיו האישיות כאשר זכה בראשות הממשלה כשלרשותו שישה מנדטים בלבד, אבל המחיר האידיאולוגי ששולם למען ההצלחה הזאת הוא בגדר פשיטת רגל ערכית. אין ספק שחלק משמעותי מנכונותם של הח"כים במפלגתו להצטרף למהלך הזה, תוך הפניית עורף לערכים ולבוחרים, נובע ממבנה המפלגה. כאשר חברי הרשימה ממונים בידי היו"ר וכל הקריירה הפוליטית שלהם נתונה בידיו, יצר ההישרדות הפוליטית שלהם גורם לכך שנאמנותם האישית ליו"ר גוברת על שיקולים אחרים.

5

כל עוד מפלגת האיחוד הלאומי ששינתה לאחרונה את שמה לציונות הדתית הייתה שותפה זוטרה בפוליטיקה הדתית-לאומית, שהונהגה בידי הבית היהודי, אפשר היה להעלים עין מכך שהדמוקרטיה בתוכה רחוקה מלהיות מושלמת. אמנם מעולם לא היה מדובר במפלגה שנשלטת בידי מנהיג בלתי מעורער, אבל היו"ר והרשימה לא נבחרו בידי הציבור הרחב אלא בידי מרכז שהורכב בשיטת חבר מביא חבר. בצלאל סמוטריץ' וחבריו היו יכולים להמשיך בשיטה הנוחה הקיימת ולהתבשם מהסקרים שמנבאים להם תוצאה מכובדת של שבעה או שמונה מנדטים. דווקא משום שבעבר הוא התנגד לפריימריז, סמוטריץ' וחבריו ראויים לשבח על שהבינו שכעת, כשמפלגתם היא הזרוע הפוליטית הדומיננטית של הציבור הדתי־לאומי, יש לפתוח את השורות ולשתף את הציבור. צריך להזמין את הציבור הדתי־לאומי על כל גווניו להתפקד למפלגה, לקחת חלק בהליך הדמוקרטי ולקבל ייצוג בהתאם לכוחו היחסי של כל אחד מהזרמים. גם מי שלא לגמרי מרוצים מאופייה הנוכחי של המפלגה צריכים להבין שככל שישתלבו בה הם יוכלו גם להשפיע על הרכבה ועל צביונה. אפשר לשבת על הגדר, לבקר ולקטר, ואפשר להתפקד, להצביע ולהשפיע.

גם אנשי המחנה הליברלי שבעיניהם סמוטריץ' קיצוני מדי צריכים להיות מוכנים לקבל את מנהיגותו אם זה מה שהציבור יחליט בבחירות דמוקרטיות פתוחות והוגנות. כזכור, גם המחנה התורני־חרד"לי לא בדיוק שבע נחת מכמה מעמדותיו של נפתלי בנט, בעיקר בנושאי דת ומדינה, אבל כל עוד הוא נבחר באופן הוגן על ידי הציבור המנהיגות שלו התקבלה על רובו. בחירות דמוקרטיות לאחר התפקדות רחבה של הציבור לגווניו השונים, זוהי דרך המלך לשיקום והעצמת כוחו הפוליטי של הציבור הדתי־לאומי, שיבוא לידי ביטוי מלא כשהמחנה הלאומי־דתי יחזור למקומו הטבעי והראוי בממשלה ובקואליציה.

לתגובות: [email protected]