שפי פז
שפי פזצילום: חזקי ברוך

שפי פז, ממובילי המאבק נגד הגירה בלתי חוקית, מתייחסת בחריפות להחלטתה של שרת הפנים, איילת שקד, להגמיש ולהרחיב את מתווה קליטתם של פליטים מאוקראינה כך שעשרות אלפי פליטים ולא 5000 כפי שתוכנן בתחילה ייכנסו לישראל.

"סיפור האוקראינים מעט שונה, אני מקווה, מסיפור האריתראים, כי הם אולי פחות יפריעו פיזית לאנשים שהם ישתכנו ביניהם. הם נוחים יותר, חילוניים, לבנים, מזרח אירופאים, החלום של השמאל הישראלי. הבעיה היא לא זו, אלא הבעיה היא שאנחנו מדינה בהתאבדות", אומרת פז. "קשה לי להבין איך לא מבינים את זה".

"היהודים וחצאי היהודים בישראל הם 70 אחוז מהאוכלוסיה וזה הולך ומתדרדר. אני שואלת את עצמי מה התכלית. המדינה הזו הוקמה כדי להיות מקלט לעם היהודי. אמרנו שאנחנו מוכנים לקלוט כל זכאי חוק שבות, למרות שידוע לנו שלפחות חמישים אחוז הם לא יהודים מלאים – בתפיסה שלי מבחינתי כל מי שהיה מספיק יהודי בשביל היטלר הוא גם מספיק יהודי בשבילי, אבל גם זה לא מספק אותם", אומרת שפי פז המשוכנעת שהשרה שקד "נפלה קורבן ללחץ ציבורי מאוד גדול". להערכתה היא הייתה מאוד מרוצה מהמתווה שנקבע לפני יומיים, אך הלחץ הציבורי הכריע אותה.

"אפשר לשאול איך היא מתקפלת בתוך יומיים, אבל שוב מתנהל כאן קמפיין שואה עם שלטי חוצות וההשוואה של יהודי לא מגרש פליט מפיהם של מי שהיהדות מהם והלאה. אלו אותם אנשים שמנהלים את הקמפיין לאפשר חמץ בפסח, הקמפיין נגד הדתה ונגד החרדים. פתאום היהדות חשובה להם, ממש כמו שזה היה עם הפליפיניות ועם האפריקאים. לא מעניינים אותם הפליטים אלא לפגע כל פעם בזהות היהודית ולערער אותה. אני מבינה למה השמאל עושה את זה. כי זו תפיסת עולמם. הם לא רוצים מדינה יהודית. הם רוצים את מדינת ישראל אבל לא כמדינה יהודית".

פז מספרת כי "ביומיים האחרונים הייתה לי תקווה אחרונה ששקד תפרק את הממשלה הארורה הזו, כי היא באמת מאמינה במדינת העם היהודי. זה שהיא משתפת פעולה עם האויב זה משהו אחר, אבל הכרתי אותה כמי שמאמינה במדינה היהודית וקיוויתי שעל העניין הזה היא תפרק את הממשלה. זו אכזבה גדולה מבחינתי אבל היא לא תאכזב אותי יותר כי אני לא מאמינה בה".

"השאלה הגדולה שלי היא איפה הימין. אנחנו צועקים קצת ברשתות ובתקשורת, אבל זה לא מספיק. יש שלטי חוצות 'איילת למה גירשת אותי' וצריך להיות מולם שלטי חוצות 'בשם מה שלחנו את הילדים לצבא' ו'בשם מה אבא שלי נהרג במלחמה'. אנחנו כבר לא יודעים על מה אנחנו נלחמים", אומרת פז ומספרת על מידע לפיו בית הדין לערערים מאפשר לקרובת משפחה של שב"חית להיכנס לישראל לאחר שלושה ניסיונות שלה להיכנס.

לטעמה "מדינת ישראל במדרון תלול בדרך להתאבדות. אולי תישאר מדינה אבל חלום המדינה היהודית הולך". עוד מוסיפה שפי פז ושואלת: "אמרנו שנקלוט יהודים וזכאי חוק השבות, בין אם זה עשרים אלף או מאתיים אלף, למה זה לא מספק את השמאל? למה יהודי לא נחשב פליט? למה לשמאל חשובה הכנסת גוי יותר מהכנסת יהודי? למה, הרי כל אירופה פתוחה בפניהם, למה הצורך להביא אותם לכאן? תעזרו להם שם. למה הצורך הזה? אני בטוחה שיש כבר ישראלים שמסתובבים במחנות הפליטים ומשכנעים אותם להגיע לישראל. למה יש להם את התאווה לקעקע את המדינה היהודית?".

את הסיבות העמוקות לכך היא מוצאת ב"קושי לשאת את המשא של המורשת היהודית. לא קל להיות עם שנרצח נטבח ונרדף" ובנוסף, היא אומרת "זו גם תוצאה של חינוך גרוע". על החינוך אותו היא עצמה קיבלה היא מספרת כי "בגיל העשרה אני זוכרת משפט נוראי שאמרתי על כך שחבל שכל היהודים לא התבוללו ואז לא הייתה שואה. זה מגיע מחוסר חיבור ליהדות. אם אתה לא אדם דתי יותר קל לא להיות יהודי. זה לא השמאל שהכרתי. הוא הרבה יותר אנטי יהודי ואנטי ציוני".

עוד מציינת פז את תפקידה של התקשורת באירוע הכללי: "צפיתי בערוץ 13 והייתי בשוק. יש שם רק נרטיב אחד ברור ומוקצן ומלא דמעות. אין מקום לפירור של מי שחושב אחרת. פוטין הרשע, ובזה אין ספק. על זלנסקי אין סימן שאלה, וההתמקדות היא בפליטים ובצורך לפתוח את השערים. הכול מגיע רק מצד אחד של המפה הפוליטית בעוד יש כאן לפחות חמישים אחוז שחושבים אחרת ואין להם מקום".

פז מספרת על הפגנה של תומכי ההגירה החופשית שהתקיימה מול ביתה של שקד. היא עצמה הייתה שם ושמעה את אחת המפגינות אומרת לחברותיה שכרגע כל שמעניין אותה הוא להיות מוסרית, "לא מעניינת אותה המדינה או העתיד שלנו. הם לא שואלים למה הם מגיעים דווקא לכאן ולא למדינות סביב אוקראינה ולא למה ארה"ב לא קולטת אותם או מדינות מערב אירופה".