בעקבות הדיון שעלה בנוגע לדעת הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל בעניין קבלת המצוות בגיור, ארצה בשורות הבאות להבהיר כמה יסודות שעשויים לעשות סדר בדברים בעניין עמדתו של הרב בנושא זה.
הרב עוזיאל כתב מעל עשר תשובות הלכתיות המתייחסות למציאות של יהודי שחי עם נוכרית או ההיפך. לפירוט תשובותיו של הרב עוזיאל בעניין, בתוספת ניתוח העולה מכל אחת מהן, ניתן לקרוא במאמר זה שכתבנו. במאמר הנ"ל הראנו שבתשובותיו המכוננות המובאות בספריו 'משפטי עוזיאל' (חלק ב יורה דעה סימן נח) ו'פסקי עוזיאל' (לשאלות הזמן סימן סה) הרב עוזיאל מבאר באופן מפורש שגם כאשר אנו יודעים שכפי הנראה הגר לא ישמור תורה ומצוות - אין להימנע מלקבל אותו במציאות של נישואי תערובת.
אמנם יש הטוענים בהחלטיות שאין זו הפרשנות הנכונה בדבריו, אלא כוונתו היא שאמנם בתחילה אנו אומדים שלא ישמור מצוות כראוי, שהרי "מודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", אך כיוון שהצהיר בפנינו בכנות שמקבל עליו את המצוות - יש להניח שעם הזמן יתחזק וישמור את כולן.
לראיה הביאו את דבריו ב'פסקי עוזיאל' סה, שכתב: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם".
להבנתנו ביאור זה בדבריו אינו נכון, מכמה טעמים:
א. תיאור המקרה שעליו נשאל הרב עוזיאל שם, הוא כזה: "בימינו אלה יש בינינו בעוונותינו הרבים אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נכריות, יש מהם נשואים עפ"י נמוסיהם... ויש שאינם נשואים שיש להם נכריות מיוחדות להם מרצונם, ודרים עמהן כאיש ואשתו, ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל... והאנשים האלה יש מהם שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה, לאלה גמרנו לגייר את נשותיהם עפ"י מה שכתבו האחרונים... אבל יש אחרים שאינם שומרי דת, שבתות וי"ט ומאכלות אסורות ומצות עשה ולא תעשה, ואנחנו נבוכים איך לעשות כן".
כלומר המדובר הוא בנוכריות שחיות עם יהודים שאינם שומרים שבת, אינם אוכלים כשר, ועוברים על 'מצות עשה ולא תעשה'. ההנחה שקבלת המצוות של בנות הזוג המתגיירות תבטיח, או אף תעיד על סיכויים גבוהים, שבעתיד בת הזוג המתגיירת תחזיק בשמירת המצוות כראוי, ולא תמשיך את חיי האיסור שהזוג חיו בהם עד כה, אין לה בסיס. ההנחה שהגר יתחזק אט אט בשמירת המצוות נכונה לגר שמצטרף לקהילה דתית תומכת, שתדרבן אותו לכך, ועל אחת כמה וכמה שלבן הזוג יש השפעה גדולה על מצבו הרוחני של בת זוגו המתגיירת.
ב. בהמשכו של אותו משפט עצמו, שעליו מתבססים הסוברים שכוונת הרב עוזיאל לגר שעתיד לשמור מצוות, כותב הרב עוזיאל: "אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים", הרי שהבין שאנו פותחים להם פתח בהודעת המצוות, והם יבחרו אם לקיימן או לעבור עליהן ולשאת עוונם.
ג. הן בתשובתו שבסימן סה הנ"ל, והן בתשובתו שבמשפטי עוזיאל ב, יו"ד נח, הרב עוזיאל חוזר שוב ושוב על יסוד זה שגם אם אנו יודעים שהגר לא ישמור מצוות אחר הגיור - ניתן לגיירו, וזאת מבלי להתנות את גיורו בכך שנעריך שבעתיד יתחזק וישמור מצוות. הנה מספר ציטוטים מדבריו:
* "לפיכך בעבד צריך שיקיים מצות המוטלות עליו, כדי שיהיה נודע שקבל עליו אמונת יחוד ה' וקבלת מצות תורתו. אבל גוי שבא להתגייר, אפילו אם נדע שלא מקים מצות התורה - טבילתו לשם גרות, הרי היא כמפרש שקבל עליו אם לא שפירש חוץ מדבר זה".
* "מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאם לא כן לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר. וזהו לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו, שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה".
* "והנני מעתיק פה מה שכתבתי בענין זה באותה שאלה עצמה: בענין קבלת גרים, חדש מעלת כבוד תורתו מסברא לומר שבזמן הזה שאנו רואים ויודעים והדבר מפורסם וגלוי שרובא דרובא דגרים אינן שומרים מצות התורה אפילו לזמן קצר, הלכך אין לקבל בזמן הזה. וכן כתב במכתבו אלי מיום ג' שבט דנא. ואנא דאמרי: אם כן נעלת דלת בפני גרים שלא לקבל בישראל גרים כלל, אפילו אם יתברר בהחלט שהוא מתגייר לשם שמים, אבל מדברי רבותינו ז"ל למדנו שמצוה לקבל גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה, לפי שהקב"ה אוהב גרים וצוה על הונאתן (יבמות ק"ט ע"ב תד"ה רעה)".
* "הרי לך מפורש, דאע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה, ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות היינו עונשן של מצות כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש - מקבלים אותם, והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו (קדושין ע ב, נדה יג ב ד"ה קשים גרים)".
* "מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן, אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם - מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש, מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן, ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא".
אך אחר כל זאת, אין צורך שנסמוך על עצמנו בלבד בהבנת דברי הרב עוזיאל, הבה נבחן איך הבינו את דבריו הדיינים והרבנים העוסקים בהלכות גיור:
הרב מרדכי בראלי
בספר 'מאמרי אב' (שהוא ליקוט של מאמריו של הרב מרדכי בראלי על ידי בני משפחתו לאחר פטירתו. הרב בראלי נולד בשנת התש"ז [1947], והיה חתנו של הרב משה צבי נריה. כיהן בבית הדין לגיור שעל יד ישיבת אור עציון) במאמר "האם אי קיום המצוות על ידי הגר מבטל את גיורו", כותב הרב בראלי בעמ' 43 שדעת הרב עוזיאל מקילה יותר משאר הפוסקים, ודעתו היא שאמנם יש חובה שהגר יקבל עליו את המצוות, אך אין חובה שנשתכנע שהוא מתכוון לקיים אותן. ולכן ברור שאם ראינו לאחר הגיור שלא קיים - ודאי שאין הגיור בטל (שהרי לדידו אף לכתחילה אין דרישה שנוודא זאת):
"אולם הגאון רבי בן ציון עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה) מקל יותר מכל הדעות שהובאו לעיל. לדעתו יש לחלק בין 'קבלת מצוות' לבין 'קיום מצוות': "כל עיקר הגרות הוא להיכנס בברית ישראל באמונת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתו", אך "אין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה". לכך מסיק הוא להלכה: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה, שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצוות הם ישאו את עוונם ואנו נקיים" (מדובר באותה תשובה בנוכרית הנשואה לישראל שבאה להתגייר). ברור בדבריו שאם לא יקיימו מצוות - אין גיורם בטל".
הרב שאר ישוב כהן
בעמוד 182 שם הובא מכתב שכתב הרב בראלי לרב שאר ישוב כהן, רבה של העיר חיפה בזמנו, שממנו עולה שהרב שאר ישוב כתב שלדעת הרב עוזיאל די בהצהרת המתגייר שהוא מקבל עליו את המצוות, גם אם אנו יודעים שלא יקיים אותן בפועל. ולא זו בלבד, אלא שהרב בראלי הבין מדבריו שכך דעתו של הרב שאר ישוב למעשה (ומכך מסתייג הרב בראלי):
"אל כבוד הגאון הרב שאר-ישוב כהן
רב וראב"ד חיפה, וחבר מועצת הרבנות הראשית
קראתי בעיון רב את דבריך בעניין קבלת מצוות של המתגיירים, והדברים עוררו אצלי מספר שאלות. אודה מאד לכבוד תורתו אם יואיל להשיבני עליהן. יודגש שהשאלות הן ביחס להתנהגות בית הדין לפני הגיור, וכי אני מסכים עם כל מה שכתב כבוד תורתו על התנהגות בית הדין לאחר מעשה הגיור. כיון שלעניות דעתי השאלות והתשובות מעניינות קוראים נוספים, הריני מפרסם את שאלותיי, ומבקש מכבוד תורתו לפרסם את תשובותיו.
כבוד תורתו כותב "שגם לדעת מרן הרב עוזיאל זצ"ל צריך שיקבלו תורה ומצוות בפיהם, גם אם ברור לנו שלא יקיימו בפועל". מדברי כבוד תורתו משתמע שכך יש לנהוג למעשה, ואנכי בער לא אבין...".
הרב שלמה קריספין
בספר 'מכתב שלמה' לרב שלמה קריספין (אב בית דין לגיור בחיפה), בפרק ה' עמוד רל"א, מנתח הרב קריספין את דעת הרב עוזיאל, וכותב שלרב עוזיאל ישנה גישה מקילה "ביחס לידיעה שלנו בדבר קיום המצוות אצל הגר", שכן גם אם נדע שאין כוונת הגר לשמור מצוות, אין זה מונע מלגיירו:
"מדברי הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, עולה גישה אחרת ביחס לידיעה שלנו בדבר קיום המצוות אצל הגר. לדבריו, דוקא אם הגר מפרש להדיא שאנו רוצה לקבל את חיוב המצוות ועונשם - אין מקבלים אותו, אבל אם לא פירש כן, מותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות - הם ישאו את עונם ואנו נקיים.
"קבלת מצוות" לדעתו משמעה "הודעת המצוות ועונשן", כדי שאם ירצה המועמד לפרוש מכוונתו להתגייר - יפרוש. לדעתו יש לחלק בין 'קבלת מצוות' ובין 'קיום מצוות': "כל עיקר הגרות הוא להיכנס בברית ישראל באמונת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתו", אך "אין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה".
הרב שלמה אבינר
בשו"ת פסקי שלמה ד, עמ' 231, נשאל הרב שלמה אבינר האם מותר לקבל גרים אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות, שכן היא דעת הרב עוזיאל. הרב אבינר משיב שדעת הרב עוזיאל היא דעת יחיד, ו"בדבר כמו יהדות אי אפשר לסמוך על דעת יחיד". הרי שהבין שדעת הרב עוזיאל היא שאכן ניתן לגייר גם כשברור שלא ישמרו תורה ומצוות:
"שאלה: האם מותר לקבל גרים אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות? שמעתי שהגרב"צ עוזיאל התיר (פסקי עוזיאל סה)?
תשובה: זו דעת יחיד. ובדבר כמו יהדות אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. לא כן סוברים שו"ת אחיעזר ג, כו. שו"ת דעת כהן קמג, קמח. אגרות משה (יו"ד א, קנז). שבט הלוי (י, רכז). מנחת יצחק (י, קז). הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה א, לה). הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות א, קד - מ"צ)".
הרב אברהם שרמן
בספרו "ביאור הלכתי בתוקפו של הגיור ההמוני", עמ' 104, כותב הרב אברהם שרמן (שכיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול) שרבני צוהר סומכים על הרב עוזיאל הסובר "שאין תנאי קיום המצות מעכב הגירות אפילו לכתחילה" (כלשונו שם), הגם שהוא דעת יחיד "שנדחית מפסיקתם של כל גדולי ההוראה והפסיקה בדור ולדורות", ו"השענות על דעת יחיד בנושאים אלו מנוגדת לכללי ההלכה הבסיסים". הרי שגם הוא מבין שזוהי אכן דעת הרב עוזיאל, אלא שאין לסמוך עליה בנושא זה בניגוד לעמדת גדולי ההוראה.
רשימת הרבנים והדיינים הנ"ל היא רשימה חלקית בלבד, ישנם עוד רבנים רבים שכותבים כך במפורש, כמו הרב משה מלכה, רבה הספרדי של פתח תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית, בספרו 'מקווה המים' חלק ה' אבן העזר עמ' פג; הרב ישראל רוזן, בספרו 'ואוהב גר' עמ' 45; הרב צבי ליפשיץ בכתב העת 'אמונת עתיך' גיליון 104 עמ' 85-86; הרב פרופ' נריה גוטל בכתב העת 'שמעתין' גיליון 179 עמ' 140 הערה 4; הרב דוד בס במאמרו בתחומין כ"ג עמ' 191-192; הרב עו"ד שמעון יעקבי (ששימש כיועץ המשפטי לשיפוט רבני), בספרו 'ביטול גיור עקב חוסר כנות בקבלת המצוות' עמ' 71-72; הרב יצחק מלאכי, בספרו 'אפיקי תלמוד' עמ' 207 ואילך; הרב אורי בצלאל פישר בספרו 'גר המתגייר' חלק א עמ' 259, ועוד.
על מנת לא להכביד, לא הובאו כאן לשונותיהם של דיינים ופוסקים אלו, אך ניתן לקוראם בלשונם ובצירוף ניתוח קצר של דבריהם במאמר זה.
אמנם יש לציין שהראשון לציון הרב יצחק יוסף (ב'כללי הגיור' עמ' לב-לג) הביא שיש סוברים שלדעת הרב עוזיאל אין צורך בקבלת מצוות מלאה, ודחה את דבריהם:
"ויש שנתלו באילן גדול, בדברי הראשל"צ הגרב"צ עוזיאל זצ"ל, וטענו שלדעתו ניתן לקבל לגיור בלא קבלת מצוות מלאה. ועיין במשפטי עוזיאל חלק א (סימן יד) וחלק ב' (יו"ד סימן נח). אבל הדברים אינם נכונים, כי התשובה הראשונה בחלק א' אינה עוסקת כלל בקבלת מצוות אלא בשאלת הגיור לשם אישות, ובתשובה השניה קאי במי שנתגיירה בפני שנים בלבד, ולכל אורכה של התשובה הוא כותב דבעינן קבלת מצוות ותפס זאת כדבר פשוט...".
אך כאמור, הטענה איננה שלדעת הרב עוזיאל אין צורך בקבלת מצוות, אלא הרב עוזיאל חידש שאם הגר מקבל את המצוות, גם אם אנו יודעים שלא ישמור בפועל רבות מהמצוות – ניתן לקבלו, וכפי שכותב הרב עוזיאל כמה וכמה פעמים, כמובא לעיל.
בנוסף, יש שרצו להיתלות בדברי הרב עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל חלק ב' יורה דעה סימן ס"ו, ששם כתב:
"צריכים להודיעו לפני המילה ולפני הטבילה קצת מצות יסודיות ענשן ושכרן, להודיעו על מצבה ומלחמת קיומה של היהדות ועל חובתו של כל הנספחים אליה להיות מוכן להקריב נפשו על אהבתה. ולקדש שם שמים ושם ישראל בכל הליכות חייו".
מהמילים "להקריב את נפשו על אהבתה" רצו ללמוד שהרב עוזיאל דורש נכונות למסור את הנפש על קיום המצוות, וּודאי שמי שאין בכוונתו לשמור את המצוות כראוי, לא ימסור נפשו עליהן.
אולם, בקל ניתן לראות שכוונת הרב עוזיאל בדבריו אלו היא שחובת הודעת המצוות אותן יקבל הגר, כוללת את כל המצוות, ובהן המצוות המחייבות מסירות נפש. שכן כאמור, דעת הרב עוזיאל היא שעל הגר לקבל על עצמו את המצוות כולן, אך גם אם הגר לא יקיים בפועל את התחייבויותיו, אין בכך כדי לפגום בגיור. בדבריו הנ"ל לא בא הרב עוזיאל אלא לשלול גיור "פורמלי", כפי שכתב כמה שורות לאחר מכן:
"הגרות הפורמאלית שאין בה אלא שנוי השם גרידא, אינה רצויה ואינה קיימת לעשות את המתגייר לאיש מישראל לשום דבר. כי תורת ישראל היא תורת הלב והמחשבה והמעשה, ולא תורה צירימוניאלית שאין בה לבביות ומחשבה".
בנוסף, גם בציטוט הנ"ל שבו דורש הרב עוזיאל נכונות למסור את הנפש על היהדות, אין הוא מזכיר בדבריו כלל את שמירת המצוות אלא את היהדות ואהבתה: "להודיעו על מצבה ומלחמת קיומה של היהדות, ועל חובתו... להיות מוכן למסור נפשו על אהבתה". לשם הדוגמה, אם יכריחו אותו להמיר דתו או למות - ימסור נפשו. וזה דבר שגם הרחוקים משמירת התורה והמצוות עשו במשך הדורות. על כל פנים, לא ניתן לבודד משפט אחד מתוך תשובה אחת, שהובא בכלל כאנטי-תזה לגיור פורמלי, ולהוציאו מהקשרו, ואז לטעון באמצעותו שיש ממנו סתירה לדברים מפורשים של הרב עוזיאל שנכתבו מספר פעמים. וכפי שהוכח לעיל, כך הבינו הדיינים והרבנים את שיטתו.
סיכום
לסיכום, כפי שניתן להיווכח, ישנה שורה ארוכה של דיינים ורבנים העוסקים בענייני גיור, שהבינו שלרב עוזיאל ישנה גישה מקילה וייחודית, וככלל ניתן לומר שכמעט אין מי שלא מפרש כך את דבריו. לדבריהם של הנמנים לעיל, גישת הרב עוזיאל היא שיש להבדיל בין קבלת המצוות לקיום המצוות:
קבלת המצוות היא תנאי הכרחי בגיור, ומשמעותה היא שהגר מקבל עליו להיכנס תחת כנפי השכינה ולהצטרף לעם היהודי ומערכת המצוות שנצטווה בה.
קיום המצוות, שמשמעותו היא שבית הדין מתרשם שהגר מתכוון לקבל עליו בכנות לקיים בפועל את המצוות - אינו חלק מהותי מהגיור, וגם בהעדרו ניתן לקבל את הגר, כל עוד בית הדין מתרשם שכוונת הגר להתגייר בכנות ובלב שלם לחסות תחת כנפי השכינה ולהצטרף לעם היהודי, ולא מן השפה ולחוץ לשם השגת תועלת כלשהי.
הכותב: הרב יאיר וייץ הוא חבר במכון הר ברכה