בישראל מצפים לצעדים מעשיים שיבנו את האמון מחדש. פגישת הרצוג וארדואן
בישראל מצפים לצעדים מעשיים שיבנו את האמון מחדש. פגישת הרצוג וארדואןצילום: חיים צח, לע"מ

ביקורו המתוקשר של נשיא המדינה יצחק הרצוג בטורקיה וקבלתו בטקס שכלל את השמעת ההמנון הלאומי בארמונו של הנשיא ארדואן עורר תקוות רבות הן בצד הישראלי והן בצד הטורקי. לרגע התעוררה תחושה שהמחלוקות הקשות בין הצדדים מאז אירועי ספינת המרמרה וההתבטאויות הקשות מאוד של ארדואן נגד ישראל יכולות סוף סוף להגיע לכדי גישור.

הביקור כולו התקיים באווירה אופטימית, גם התקשורת בישראל ובטורקיה תמכה מאוד, אבל שאלה גדולה אחת ריחפה מעל האירוע החגיגי: מה יקרה בפועל ביום שאחרי. שהרי לפני הביקור ישראל לא קיבלה שום התחייבות לצעדים בוני אמון. דובר אומנם על החזרת השגרירים, אבל זה לא היה תנאי וגם לא הוצב לוח זמנים. במערכת המדינית יש אופטימיות זהירה, אבל גם פיכחון גדול בנוגע לבעיות המהותיות שהיו עם הצד הטורקי ובעיקר לחוסר היציבות ולחוסר האמון שנוצר בין הצדדים וקשה מאוד לגישור אחרי כל כך הרבה שנים של מתיחות.

ד"ר נמרוד גורן, נשיא מכון 'מתווים' למדיניות חוץ־אזורית ומומחה ליחסי ישראל-טורקיה, טוען כי יש כאן תזוזה משמעותית שסביר להניח שתביא לשינוי המיוחל ביחסים בין המדינות. "עצם העובדה שהפגישה התקיימה ושהיא נערכה בצורה הזאת – זה דבר לא מובן מאליו. כל ההתנהלות הייתה שונה מהדינמיקה ביחסים בעשור האחרון. הרי כשחתמו על הסכם הפיוס ב־2016 לא הייתה אפילו פגישה בין הצדדים. עכשיו השתנתה כל הטרמינולוגיה הטורקית והאירוע הזה שידר החוצה מסר ציבורי של שינוי".

"זה נעשה כשלב בתהליך שהיה מאוד ארוך. השיחה הראשונה בין הרצוג לארדואן נעשתה לפני תשעה חודשים ומאז היו שלבים רבים, בניסיון לבדוק שארדואן אכן רציני, וזה התקדם. כעת אנחנו נמצאים בשלב של החלטות פוליטיות להחזרת השגרירים של המדינות ופתיחה במהלך של שיתופי פעולה חדשים בתחומים שונים", הוא מוסיף.

ועם זאת, הפגישה נערכה בין הרצוג לארדואן, כשברור שהנשיא הישראלי, בניגוד לטורקי, הוא לא הדרג הקובע.

"קודם כול הרצוג הוא מייצג טוב למפגש הזה. הוא מאוד מחובר לסיפור האזורי גם מהעבר. אבא שלו ביקר כנשיא בטורקיה בשנת 1992 בביקור שהיה מאוד משמעותי. אני חושב שמבחינה פוליטית גם לבנט וגם ללפיד היו משקעים וסקפטיות בנושא הטורקי והם לא ששו לרוץ לשם. היה להם מאוד נוח שמישהו אחר עושה את המהלך ולוקח אותו כברת דרך עד לשלב שבו הפוליטיקאים צריכים להיכנס לזירה".

"מבחינה פורמלית היה מדובר במפגש בין שני נשיאים, ולכן יש הקבלה. כמובן שמעמדו של ארדואן שונה מאוד מזה של הרצוג, אבל זה הוצג לפרוטוקול כמפגש בין ראשי מדינות. חשוב מאוד שגם ארדואן ובנט ייפגשו. הם כבר שוחחו אחרי המשבר של בני הזוג שנחשדו בריגול, וצריך שזה יגיע למצב של מפגש ביניהם, כי המסלול בין הרצוג וארדואן אינו מספיק. כדי להתקדם צריך את מעורבות הפוליטיקאים, והצעד הבא שמדברים עליו יהיה ביקור של שר החוץ הטורקי בישראל".

אתה מתרשם שהצד הטורקי באמת משנה את הנרטיב?

"הביקור קיבל סיקור מאוד נרחב ומתעניין. ביום שאחרי הטקסים העיתונים עסקו בזה ומסגרו את חידוש היחסים באופן מאוד חיובי שעלה בקנה אחד עם המסרים האופטימיים שארדואן עצמו משדר כלפי חוץ. הורגשה אהדה גדולה למהלך, והוא זכה לתמיכה גדולה מאוד בקשת הפוליטית הטורקית. כשהביקור הסתיים יצא סרטון ייחודי מטעם ממשלת טורקיה שביקש ליצור נרטיב מאוד חיובי על היהודים בכלל ועל ישראל בפרט. גם זה איתות. הטורקים מנסים מאוד להראות שהתחיל כאן משהו חדש".

מה בעצם המוטיבציה של ארדואן, שבוודאי לא הפך בן לילה לאוהב ישראל, ללכת למהלך הזה?

"לארדואן יש מוטיבציה להחזיר את היחסים עם ישראל למסלול כי הוא מנסה לחולל שינוי במדיניות החוץ שלו. בשנים האחרונות טורקיה הסתכסכה עם שכנותיה שוב ושוב. בשבועות האחרונים ארדואן ביקר באיחוד האמירויות, ביקור שהוגדר כמוצלח, לאחר סכסוך ארוך. גם עם הסעודים הוא מנסה ליצור תהליך, אחרי שהיה בעימות איתם. התקיימה גם פגישה בין נציגים טורקים וארמנים למרות הסכסוך העתיק ביניהם, וראש ממשלת יוון הוזמן לטורקיה, עוד מדינה שהיחסים שלה עם טורקיה בתקופת ארדואן חרקו מאוד. ארדואן נכנס למהלך של שיפור יחסים עם הרבה מדינות שכנות – כי הוא זקוק לכך. ישראל היא חלק מהמהלך הגדול הזה, ולכן גדל הסיכוי שבמקרה הזה ארדואן כן ימשיך את המהלך הלאה".

כמו שזה נראה בישראל יש אומנם התלהבות, אבל לא יוצאת דופן. מעין כבדהו וחשדהו.

"יש בישראל רתיעה מארדואן. הוא בשלטון כבר כמעט שני עשורים והיו תקופות יפות שהוא ביקר בישראל, אבל לאורך רוב תקופתו היו חיכוכים, אמירות קשות והתנהלות לא נאותה, ובארץ מתקשים לשכוח את כל זה. לכן נזהרים מאוד. בירושלים לא רוצים לראות מצב שישראל הלכה לטורקיה, שיקמה את היחסים איתה – וברגע שתהיה בעיה בנושא הפלשתיני הכול יתמוטט שוב בגלל הנשיא הטורקי.

"לכן היה שיח בין הצדדים על מנגנון לפתרון סכסוכים שייצור מצב שהיחסים לא יתדרדרו שוב במהירות, כי אין ספק שעוד יהיו מחלוקות. בישראל ימשיכו לנסות לצעוד קדימה, אבל יבדקו כל צעד ושעל ויעקבו האם טורקיה באמת עושה ופועלת בשטח".

ד"ר גורן מעריך כי השלב הבא יהיה ביקור של שר החוץ הטורקי בישראל על מנת להעביר את המהלכים בין המדינות לרמה הפרקטית מבחינה פוליטית־מדינית. "אחר כך תיבחן האפשרות להחזרת השגרירים. מהלך שכזה יבוא בהמשך ישיר למציאות הקיימת שבה יש שגרירויות ויש יחסים רציפים בין המדינות הכוללים סחר ותיירות גם בשנות המתיחות. לאלה יתווספו קשרים בערוצים ובתחומים נוספים שמעניינים את שתי המדינות, כדוגמת אנרגיות חדשות, סוגיות של אקלים, הקשרים המשותפים עם האמירויות שיסייעו בהיבט הכלכלי ועוד".

אבל עוד לפני השלב הבא, טורקיה – למרות ניסיונות לשנות את המצב לפחות מול יוון – נחשבת ליריבה מרה של שתיים מבעלות הברית הקרובות שישראל הידקה איתן את היחסים בשנים האחרונות ואף יצרה איתן שיח אסטרטגי – יוון וקפריסין.

"יש רגישות מאוד גדולה בסיפור עם קפריסין ויוון. זה לא מקרי שהרצוג נסע קודם לשתי המדינות הללו והעביר מסרים ברורים מאוד שלפיהם ישראל מחויבת למערכת היחסים המיוחדת שנבנתה עם יוון וקפריסין ושאין שום כוונה לוותר עליה או להחליף צד", מסביר ד"ר גורן.

לדבריו, "לא שמענו תגובות מהמדינות הללו, וישראל מאוד מיוחדת בכך שהיא יכולה לנהל יחסים עם צדדים שאינם מסתדרים ביניהם בזירה האזורית ואפילו יכולים להפיק תועלת מכך".

"ארדואן רוצה לשמור על כיסאו"

לנוכח האופטימיות היחסית שמפגין ד"ר נמרוד גורן מתייצב הפרשן יוני בן מנחם, חוקר בכיר במכון הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שראה וניתח את כל התהליך שעברה ישראל מול ארדואן לאורך השניים. בן מנחם מסתכל על מפגש הרצוג וארדואן ומתקשה להאמין שמדובר בצעד אמיתי של הנשיא הטורקי.

"ארדואן עשה הצגה גדולה של קבלת פנים חמה לנשיא המדינה יצחק הרצוג והגדיר את ביקורו בטורקיה כהיסטורי, אבל צריך להסתכל על המציאות בגובה העיניים. ארודאן הוא הנציג הבכיר של תנועת האחים המוסלמים ותומך חמאס, שמוסלמים רבים רואים בו גם מנהיג של העולם המוסלמי שישחרר בעתיד את ירושלים. אז כעת הוא נוהג מול ישראל ומנהיגיה בגישה פרגמטית ואינטרסנטית, מתוך שיקולים קרים ובלי שמץ של אידאולוגיה, כמו כל פוליטיקאי אחר בעולם, מתוך רצון לשרוד בשלטון ולשמור את כיסאו", טוען בן מנחם.

אבל ראינו פגישה ושיח מאוד שונה מבעבר. אין כאן איתות לשינוי?

"ארדואן הוא אותו ארדואן, לא חל אצלו שום שינוי ביחס לישראל, רק הטקטיקה השתנתה באופן זמני. תאוות השלטון גוברת אצלו על הערכים ועל האידאולוגיה האסלאמית. מעמדו של ארדואן בטורקיה נחלש, הפופולריות שלו צנחה, הלירה הטורקית התרסקה והאינפלציה גואה. יש לו בעיות ביחסים עם ממשל ביידן והוא מבודד מבחינה אזורית וחושש מאוד מהבחירות הבאות שיתקיימו בשנה הבאה בטורקיה, שבהן הציבור עלול להראות לו את הדרך החוצה ואולי אף לחשוף אותו לחקירות על מעשי שחיתות. לכן הוא רוצה לשפר את המצב הכלכלי במהירות, לשים ידו על הגז הישראלי ולרכוב על גל ההצלחה הכלכלית ושיפור מעמדה האזורי של טורקיה בדרך לניצחון בבחירות".

אז ההתקרבות לישראל היא בסך הכול הצגה?

"כך זה נראה. לארדואן אין שום בעיה לסחור בסוגיה הפלשתינית, להציג עצמו כמי שמוכן לרסן את חמאס וכמי שאוהד את הסכמי אברהם. אין לו שום מעצורים, למרות שהוא מציג את עצמו כמנהיג דתי מוסלמי, לנקוט בטקטיקה של הונאה והפצת מידע מוטעה כדי להשיג את יעדיו. כשהוא בחר בדרך של התקרבות לישראל בחמאס הביעו דאגה שקטה, אבל נזהרו מלבקר אותו כי הם יודעים בדיוק עם מי יש להם עסק ושמדובר בטקטיקה. בשיחות פרטיות עם בכירים בחמאס הוא מסביר כי הגז הישראלי במאגרים בים התיכון הוא בכלל גז פלשתיני שישראל שדדה אותו.

"מה שמעניין את ארדואן הוא טורקיה בלבד ומעמדו כנשיאה, לשם כך הוא מוכן לזגזג, וברגע שהדבר ישרת אותו הוא עלול להתהפך במהירות שוב על ישראל ולתקוף אותה. לכן הוא מאוד מסוכן מבחינתה של ישראל. לא בכדי הוא גם התקרב מחדש לאיחוד האמירויות כדי לקבל ממנה מענק כלכלי נרחב".

היה ביטוי לכך במהלך המפגש בין ארדואן להרצוג?

"מי שהיטיב לעקוב אחרי הביקור שם לב שארדואן שמר על ארשת פנים קפואה בלי שום חיוך כשקיבל את פניו של הנשיא יצחק הרצוג. סביר מאוד שכלפי פנים הוא יציג את ביקורו של הנשיא הרצוג בטורקיה כ'ביקור חירום' או 'ביקור עבודה' לצורך אינטרסים כלכליים משותפים".

מה דעתך על השיח סביב מנגנון לפתרון סכסוכים בין הצדדים?

"שמענו שישראל וטורקיה יקימו מנגנונים חדשים למניעת משברים ומתיחויות בין שתי המדינות, אך אין בכך שום דבר שיכול לנטרל את הגחמות של הנשיא ארדואן. ראינו אותו בעבר מתבטא בחריפות גדולה מאוד נגד ישראל בהזדמנויות שונות, ואין ספק שאם תיקרה לפניו הזדמנות לעשות זאת הוא לא יהסס להתבטא כך שוב".

מצד שני שמענו שהפלשתינים הגיבו בחיוב למפגש.

"לא הייתה להם ברירה. זאת משום שלמרות היותו איש תנועת האחים המוסלמים ותומך חמאס, ארדואן אינו יכול לשלול בפומבי את זכות קיומה של מדינת ישראל, לכן הוא מביע תמיכה ברעיון שתי המדינות ובחשיבות מעמדה של ירושלים ומסגד אל־אקצא לטורקיה. ארדואן יוצר את הרושם בעיני העולם הערבי והפלשתינים כי טורקיה עומדת על זכויות העם הפלשתיני ועל הקווים האדומים שלהם.

"הפלשתינים יודעים וגם קיבלו מסרים שהוא לא מתכוון לשנות את יחסו לארגוני הטרור ואין לו כוונה לסגור את שלוחת הזרוע הצבאית של חמאס באיסטנבול למרות דרישת ישראל. לכן הם לא הביעו התנגדות ואפילו אמרו שייתכן שהדבר יועיל לסוגיה הפלשתינית".

ללמוד מהמצרים

בן מנחם מציע להביט, כמקרה בוחן, על מה שעשה ארדואן מול המצרים כשניסה להתפייס עמם. "ארדואן התקרב מחדש למצרים בגלל הגז בים התיכון. הוא עשה כמה צעדים של רצון טוב, הוא הרחיק מטורקיה כמה מנהיגים של האחים המוסלמים שברחו ממצרים מפני הנשיא א־סיסי וקיבלו בה מקלט מדיני והורה לצמצם את שידורי ההסתה בערוצי הטלוויזיה של האחים המוסלמים בשפה הערבית הפועלים על אדמת טורקיה ומסיתים נגד המשטר המצרי. אלא שהמודיעין המצרי גילה כי אין לארדואן שום כוונות אמיתיות לפיוס עם מצרים והנשיא א־סיסי הורה לעצור כרגע את ההתקרבות המחודשת בין שתי המדינות".

מה ישראל צריכה להסיק מהניסיון המצרי?

"שחייבים להתנהל בזהירות רבה מול הטורקים. הנשיא הרצוג לא קיבל מהנשיא ארדואן שום הבטחה כי הוא יסגור את שלוחת הזרוע הצבאית של חמאס באיסטנבול שיוזמת פיגועים נגד ישראל. יכול להיות שהוא יעשה כמה צעדים קוסמטיים נגד פעילות חמאס בטורקיה אבל לא יותר מזה. בינתיים, הוא זה שזקוק לישראל ולא להפך, וטוב שכך. הוא עלול לחזור לסורו בכל רגע ואסור ליצור עמו מצבים בלתי הפיכים. הוא חייב להבין שישראל התפכחה ומכירה כבר את כל השטיקים שלו".

במערכת המדינית אכן נוהגים עם ארדואן בזהירות מופלגת. מצד אחד מתכוננים לביקור עתידי של שר החוץ הטורקי ומתכוונים לדרוש בו את החזרת השגרירים לשתי המדינות. מנגד, יש גם הכנה למצב שבו בשל מתיחות כזו או אחרת מול הפלשתינים התמונות של הרצוג וארדואן יישכחו במהרה. חודש הרמדאן המתקרב הוא בדיוק המתכון לחומרי נפץ מצידו של ארדואן וגם הזדמנות לבדוק את כנות הצהרותיו. בירושלים מתכוונים לנקוט – עד שיהיו צעדים מעשיים בשטח – גישה ברורה מאוד שלפיה רק מעשים יקבעו את אופי היחסים בין ישראל לטורקיה בעתיד.

***