המלחמה הקשה באוקראינה והסבל העובר על אזרחיה מטלטלים את הנפש. המראות הנוראים אינם עוברים לידי, וכולי תקווה שהמלחמה תסתיים במהרה. מדינות רבות נוטלות חלק בסיוע לנסים מהקרבות ומדינת ישראל נרתמה למשימה העולמית הזאת, כך שאזרחיה יכולים להיות גאים בה.
רביב דרוקר תקף בעיתון זה את מדיניותי ("הארץ", 7.3; "הארץ", 16.3). לטענתו, שימת דגש על קליטת זכאי חוק השבות מהווה "תעדוף על בסיס גזעי", שיכול לשמש לאפליית יהודים במדינות אחרות. דרוקר מבקש לשמש כפרקליטו של השטן, שכלל לא קיים. מדינת ישראל טענה מיום הקמתה, כי כל יהודי שייך ללאום היהודי וזכאי לעלות בכל רגע נתון.
שום מדינה לא טוענת שיש בכך כדי להפלות אזרחים יהודים או כאלה המבקשים להתאזרח. מלבד זאת, אין לזה שום בסיס עובדתי. לא רק שחלק גדול מזכאי העלייה מכוח חוק השבות אינם יהודים על פי ההלכה, אלא שאחוז לא מבוטל, ככל שמדובר בבני זוג של יהודים, כלל אינם ממוצא יהודי.
כידוע, אחד השיקולים להרחבת חוק השבות עד לנכדי יהודים ובני זוגם וילדיהם (נינים) היה הומניטרי — על מנת לשמור על שלמות המשפחה. ולא פחות מכך מתוך תפישה, שישראל תגן גם על מי שנרדף בעבר בשל יהדותו (על פי חוקי נירנברג). בנסיבות הנוכחיות ברור כי לא מדובר בשואה, והעולים בפוטנציה אינם נרדפים בשל מוצאם היהודי. אך גם לא ניתן להתעלם מהממד ההומניטרי בחוק השבות ובנכונות של מדינת ישראל לקלוט אנשים אלה, אף על פי שרובם לא העלו בדעתם לעלות לישראל עד לפני רגע, והם מגיעים כעת חסרי כל.
לא פחות חשוב: כאשר מדובר באתגרי הקליטה הצפויים לנו, שאלות של תעסוקה, מגורים, רווחה ועוד, אנחנו עיוורים לחלוטין למוצא ה"גזעי" של המגיעים. מאז פרוץ המלחמה כבר הגיעו לישראל כ–5,000 עולים. בשבוע הבא צפויים להגיע כ–5,000 נוספים וכבר עכשיו נרשמו לעלייה 15,000 נוספים. האם המגיעים יידרשו לפחות משאבים רק מפני שהם או קרובי משפחתם יהודים?
לבסוף, דרוקר טוען שהיה אסור לתעדף קרובי משפחה של ישראלים, ובמקום זאת היה צריך לקבוע מכסה של 20 אלף. אני תוהה, מאין שלף את המספר האכזרי הזה. מדוע לא 50 אלף? מדוע לא 100 אלף? מדוע לא לפתוח את השערים ללא הגבלה? ואם כבר — למה רק לאוקראינה? אם שאלת הקירבה המשפחתית איננה רלוונטית, מדוע לא נקלוט 20 אלף מכל אחד מהסכסוכים הקיימים בעולם, מתימן ועד מאלי? האם רק מפני שמדובר בקונפליקט אירופי?
צודק דרוקר, כי הפוטנציאל של קרובי משפחה יכול להיות גדול, ואם כך יהיה המצב, ישראל לא תוכל לאפשר כניסה בלתי מוגבלת, בוודאי לא של קרובים־רחוקים. אך אינני מצליחה להעלות על הדעת סיבה אחת הגיונית מדוע, בשם אותו מספר קסם שרירותי שיהפוך את דרוקר בעיני רוחו לחסיד אומות העולם, יש להעדיף אנשים שאין להם שום זיקה אחרת לישראל מאשר בני משפחה.
לצערי, נראה שזה ההבדל בין מי שאמון על קבלת החלטות, גם אם קשות, למי שמדבר גבוהה גבוהה על רעיונות מופשטים נעלים, מתוך התעלמות מכל רגש או שיקול לאומי.