יצחק רביץ באחד מביקוריו
יצחק רביץ באחד מביקוריו ללא קרדיט

עוד בהיותי נער צעיר לימים, זכיתי להתלוות לאבי זצ"ל בביקוריו התכופים אצל מרן שר התורה זצוק"ל. היו אלו ימים סוערים של הקמת 'דגל התורה', ואבי ביקש את ברכתו ועצתו של מרן זצוק"ל לקראת הצעדים הדרמטיים שנעשו.

לא אשכח את אותו חול המועד סוכות תשמ"ט, עם חבלי לידתה של התנועה, כאשר נכנסנו לביתו יחד עם עוד רבנים ועסקנים. הבית המה וגעש במהומה רבתי. ואילו הוא ישב בפינתו, למד בריכוז והתמדה כאילו כלום לא קורה סביבו.

ומאז, ועד לימים האחרונים ממש, זכיתי לבקר בבית הגדול שברחוב רשב"ם 23 מאות פעמים, ואת כולם ליוותה אותה תחושה מרוממת של פחד ויראת אלוקים.

בכל ביקור מחדש הייתה ההרגשה חוזרת על עצמה, כאילו זהו הביקור הראשון קמי מרן שר התורה. הלב היה מפרפר בחיל ורעדה, והרגליים נקשו ביראה בדרכן על אדמת קודש.

אין ספור פעמים שאלתי אותו שאלות אישיות וציבוריות. תמיד היה מרים עיניו מהגמרא, מעבד במוחו את השאלה כהרף עין, ומיד משיב בבהירות ובהחלטיות. היה חד כתער, והעביר אל השומע את התחושה שאין מקום לספק. אחרי שמרן הורה, זו היא הדרך ואין בילתה.

לפני שהתמודדתי לראשות מועצת טלזסטון, ניגשתי שוב קמי הקודש, ושטחתי את הצדדים השונים. מרן כדרכו ענה ללא היסוס, באופן חד משמעי, ואף העניק לי את ברכת הדרך.

לאורך כל מערכת הבחירות ראינו בחוש את ברכת הצדיק מלווה אותנו על כל צעד ושעל. אין ספור הזדמנויות כאשר עמדנו בצומת קשה, עלינו אליו לבקש את ברכתו ותמיד התקבלנו בסבר פנים יפות ובלב רחב. הוא היה האב הרוחני שמלווה, מטפח ומעודד את כל בני היישוב כולו.

כל תושבי קריית יערים אבלים יחד עם כל בית ישראל על השריפה אשר שרף ה'. מי ירפא שברנו, מי יחבוש פצענו, אוי נא לנו אבינו כי חטאנו. ומי ייתן וננוחם בבניין ירושלים וביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.