אומר מראש. אינני יודע לאיזה קהל מיועד הסרט החדש 'ויהי בוקר' המספר למעשה את סיפורה של משפחה ערבית ישראלית , בתוך כפר סמוך לירושלים על כל קומדיית החיים שבה.
מחד, הצבא( שיוצא מאד מגוחך בסרט) המטיל סגר על הכפר, מאידך, מראת החיים בתוך הכפר. כל תככיה, אנשי הכנופיות שבתוכה (העולם התחתון הערבי) וחיי המשפחה פנימה.
ועל מה החגיגה? סמי, עובד היי טק המתגורר בירושלים, חוזר עם אשתו מירה ובנו אדם לכפר שבו גדל לרגל חתונת אחיו ומגלה שלא הרבה השתנה בו – אבא שלו עדיין חושב שהוא הולך לחזור לגור בכפר, החבר הכי טוב שלו עדיין מנסה להתעשר בשביל לזכות באהובתו, והבריונים המקומיים עדיין מטילים אימה על התושבים. אחרי החתונה, בדרך חזרה לירושלים, המשפחה מגלה שהכפר הושם תחת מצור.
בדיוק כשחשב שמצא את מקומו בחיים, סמי מוצא עצמו תקוע בכפר ונאלץ להתמודד עם כל מה שהשאיר מאחור ולבחון מחדש את מקומו בחיים ובסביבה שלו. למי הוא הפך להיות? מה טיב מערכת היחסים שלו עם אשתו ועם המשפחה שלו ? ומה, אם בכלל, קורה מעבר לחומות הכפר 'תרתי משמע?
סרטו החדש של הבמאי עטור הפרסים ערן קולירין ("ביקור התזמורת", "מעבר להרים ולגבעות"), מבוסס על רב המכר בעל אותו השם מאת סייד קשוע.
הרבה שפע אהבת אדם ורגעי הומור רבים יש בסרט שנוגע בדילמות משפחתיות ופוליטיות בחברה הערבית, באומץ ובמקוריות. ערן קולירין הבמאי מצליח לשלב באופן מופלא סצנות ריאליסטיות ורגעים פיוטיים. אנסמבל השחקנים המרשים, אותו הוביל קולירין ביד בטוחה, הצילום והעיצוב האמנותי הם חלק בלתי נפרד מאיכותו של הסרט.
ערן קולירין מספר לנו שהסיטואציה הקפקאית של אובדן, של הקרקע הנשמטת תחת הרגליים תמיד עניינה אותו "אם היה זה מפקד תזמורת המשטרה המצרית( נזכיר כאן שהוא במאי הסרט ביקור התזמורת) המאבד את דרכו במדבר הישראלי בביקור התזמורת ואם המורה לפיזיקה ההולך לאיבוד בתוך חייו שלו בהתחלפות, תמיד התעניינתי ברגע בו חייו הבטוחים של האדם נלקחים ממנו והמציאות שלו הופכת אבסורד.
אבסורד שצד האימה והפחד מכיל גם חסד ומציאה חדשה.
סרט מעניין, שונה וחבל רק שפוגעים בתדמיתו של הצבא בצורה כל כך מזלזלת. אבל כנראה זה עולם הסרטים.