עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

'וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', יום חנוכת המשכן. הייתה בו שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, ביום זה חברו שמים וארץ, בבריאת העולם עשה בורא עולם משכן לבני-אדם עלי-אדמות, ועתה בני-האדם עושים משכן לבורא-עולם.

היה זה יום של שידוד מערכות שבו השתנו סדרי בראשית ושעל פי הגמרא במסכת שבת, התחדשו עשרה דברים, וביניהם, יום בו החלו נשיאי-ישראל להקריב את נדבותיהם, יום בו החלו אהרון ובניו לשמש ככוהנים, יום בו הוחל בהקרבת קרבן התמיד וקורבנות הציבור, והיה זה גם היום בו חברו שמים וארץ ברדת אש משמים, האחת הייתה אש שמחה והשנייה אש שגרמה לאבל ויגון.

אחת אכלה לראשונה את העולה ואת החלבים של המערכה במזבח החיצון, אך השנייה ירדה ואכלה את בני-אהרון נדב ואביהו, וכותב האור-החיים, שמדרגתם הייתה כה גבוהה כאב-בית- דין שנפטר, שחייבים לקרוע עליו כל ישראל. מחד היה זה היום הראשון בו ברך אהרון לראשונה את עם ישראל בברכת-כהנים, אך מאידך היה זה יום מר ונמהר בו מתו שני בניו, ובמקום שמחה עצומה שסוף סוף אחר כל ההכנות שפורטו מפרשת תרומה ועד עתה – נאלם הוא דום: "וַיִּדֹּום אַהֲרֹן".

ביום זה הוקרבו הקורבנות לראשונה, אך אהרון הקריב בו את שני בניו. יש אש המחממת ליבותיהם של ישראל, אך יש אש שורפת בשל אותה אש זרה אשר ה' לא ציווה. שני סוגי האש קידשו שם שמים, ולכן נצטוו כל ישראל לבכות את השריפה אשר שרף ה'. לא באבל יחיד עסקינן, אלא באבל העם כולו. אלה גם אלה היו קורבנות לשם התקרבותנו לאבינו שבשמים, עד שקוראים אנו על מיתתם בעיצומו של יום-הכיפורים. אברהם-אבינו עקד את יצחק בנו, אך אהרן-הכהן הקריב שניים מבניו. אלו גם אלו חיברו שמיים וארץ על ידי אש התמיד, את זו שירדה משמיים עם אש התמיד הבוערת בליבותיהם של ישראל.

בראשית השבוע בכה עם-ישראל כולו את השריפה אשר שרף ה', כשהוא מלווה למנוחת-עולמים את שר-התורה, הגאון הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שעלה בסערה השמיימה. דומה כי בברכותיו, בעצותיו בשאלות הרות גורל, בגזרותיו בחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים, לבש הוא את בגדי אהרון-הכהן, אוהב השלום ורודף השלום, כשהוא מברכם תדיר בהארת פנים, באהבה-רבה ובאהבת-עולם. כל פונה זכה לברכה, למגדול ועד קטון, עשיר כעני, בן מגזר זה כמו בן מגזר שונה. כאהרון הכהן שעסק בעבודת המשכן מחד ומצא זמן להשכין שלום ולקרב לתורה, כך גם הרב עם כל דבקותו והתמדתו בלימוד התורה מצא זמן ופניות לכל פונה. מחד היה הוא נר-תמיד, שאש התורה בערה בו, ובהתמדתו העצומה כל דקה הייתה מדודה גם בגיל מופלג, ומאידך דלתו הייתה פתוחה לכל בני עמו.

מדי פעם כשנכדו היה טופח קלות על שכמו, הרים הרב שהיה כולו שקוע בתלמודו את מבטו לרגע קט וברך את הבא בשערי ביתו. על פי רוב קיצר בברכה כדי בו"ה, ברכה והצלחה, אבל היה בה די כדי לחזק את המתברך בחיזוק של ממש. מאהבת התורה היה מקרבם לתורה כשהוא שואל בקצרה, איזו מסכת כבודו לומד. בהיענותו לכל פניה היה משום הפרעה בלימודו, שהרי נהג להספיק לסיים מדי שנה את הש"ס, בבלי כירושלמי ועוד, אך נענה בשמחה ביודעו שלמתברך ולשואל דבריו חשובים ומחזקים. מלבד זאת עסק בכתיבת ספריו שנמכרו רק בביתו כמנהג אביו הדגול, הסטייפלר, בעל 'קהילות יעקב', הגאון רבי יעקב קנייבסקי זצ"ל.

אומרים בשם חמיו פוסק-הדור, הרב יוסף-שלום אליישיב זצ"ל, כי בכל דור ודור יש מי שמסוגל לתת ברכות ובדורנו זה חתנו, רב-חיים. הכל קראו לו רב-חיים, גדול מרבן שמו. בתשובותיו נהג לכתוב בקצירת האומר, כדי שורה ואף חצי שורה. דומה כי כך לא היה מקום לפלפל בכוונתו כבדברי המאריכים, הכל היה חד וחלק, נהיר ומהיר.

עוד בערה בו ביותר קדושת השבת, וכל עניין שהיה בו כדי להאדיר את השבת וקדושתה כמו מערכת חשמל-שבת או מערכת-מים, ללא חשש הפעלה על-ידי ישראל. הפועל לשם כך היה זוכה אצלו לתמיכה נלהבת, כפי שזכה הח"מ, ואף היה זוכה ממנו לברכה גדולה על שקיבל על עצמו לחיזוק השבת בציינו שהיא מקור הברכה, וכי הפועלים להאדרתה יזכו להרחיב גבולות הקדושה בארץ-הקודש. ספון היה בדירתו הצנועה, מרוכז בתלמודו, כשחומריות וכבוד לא דברו על ליבו כלל, אך מצודתו הייתה פרוסה על פני תבל ורבים בעולם שיחרו לפתחו לשמוע לעצותיו ופסיקותיו.

עד לפני כעשר שנים עמדה לצידו הרבנית הדגולה בת-שבע, ע"ה, בתו של הרב אלישיב ונכדתו של הרב אריה לוין זצ"ל. שם גדלה וספגה אהבה עצומה לתורה, לעם התורה ולחסד חסר גבולות, כשהיא מחד דואגת לבעלה שיוכל להתמיד בלימודו, והוא היה משיב לה כגמולו הטוב וביקש תדיר לסעוד עימה. מאידך, הייתה אף היא אוזן-קשבת לנשים ונערות רבות שמידי ערב הסתרכו בתור ארוך והמתינו לקבל את עידודה וברכתה.

ככתוב בפרשה, כל ישראל בכו את השריפה אשר שרף ה'. כח תורה, כח הברכה וכח ההנהגה עלו עם נפשו בסערה השמיימה כשגופו הטהור נטמן ברגבי ארץ הקודש, אך אש התורה, ההתמדה, הענווה, הצניעות והאכפתיות מכל אשר נשמה באפו, ממשיכים להקרין עלי אדמות, וכל הרוצה ליטלן יבוא ויטלן.

הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל