הרב מלמד, הרב אריאל והרב דרוקמן
הרב מלמד, הרב אריאל והרב דרוקמןצילום: יצחק שוקרון

"אני מוכרח לומר משהו שלא קשור לנושא השיעור, אני לא יכול לעבור על סדר היום בלי לומר רעיון ששמעתי מהנכד שלי בן השמונה''.

כך עצר הרב יעקב אריאל באמצע שיעורו בשבוע שעבר בכנס האחדות של הישיבות הציוניות, שנערך בישיבת כרם ביבנה. הרב דיבר על חשיבות האחדות והסכנה הטמונה בסכסוך הפנימי בתוכנו.

וזו תמצית דבריו (ציטוט כמעט מדוייק):

"אומרים חז''ל: ''ביקש לבן לעקור את הכל'', ולכאורה על פניו לא נראה כך. הרי אפשר לומר שלבן רצה להרוג את יעקב, אבל הוא לא רצה להרוג את בנותיו ונכדיו, והוא דווקא אהב את רחל ולאה, שהרי הוא אמר ''הבנות בנותיי והבנים בניי''.

והפירוש הוא: שכאשר לבן הכניס במרמה את לאה לביתו של יעקב, למרות שיעקב רצה לשאת רק את רחל, לבן הכניס מוקש לביתו של יעקב, ובכך גרם לפירודים וסכסוכים בתוך הבית. מכאן נוצרה השנאה בין האחים ליוסף, והפירוד הזה נמשך לאורך כל ההיסטוריה - בימי בית ראשון נחלקה הממלכה, ובימי בית שני היה חורבן בגלל שנאת חינם...

הסכסוך בעם ישראל שיכול להוביל עד כדי קרע - יותר מסוכן מכל דבר אחר. ביקש לבן לעקור את הכל... כואב הלב, בלי פרשנויות. עצם הכינוס הזה ביחד הוא קצת כפרה על (לא פירט) ..."

עד כאן דברי הרב אריאל.

נראה שהדברים מדברים בעד עצמם, אך נדמה לי שכדאי להרחיב בנושא לאור המחלוקות האחרונות שצפות בקרב רבני ישראל.

בעלי המחלוקת – פירוד בעולם

בזמן האחרון, גורמים מסויימים מנסים לבטל את המחלוקות הענייניות בין הרבנים ע"י חרמות על רבנים שונים. בכך הם עלולים לקרוע חלקים בציונות הדתית זה מזה. הם כמובן עושים זאת לשם שמיים, והם בטוחים שכך הם יוכלו לשמור על חלקים מהציבור מפני רבנים שלטענתם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה.

אותם גורמים אף השתמשו ברב אריאל עצמו כדי לתקוף את הרב אליעזר מלמד שליט"א, וסביב הביקורת האמיתית והחשובה שהיתה לרב אריאל לומר, הם הוסיפו עוד ועוד עצומות ומכתבים כדי להשחיר את שמו של הרב מלמד, ולייצר תמונה מטעה שכביכול הרבה רבנים ובראשם הרב אריאל מחרימים אותו.

לא זו היא דרכה של תורה, וכך גם עולה מדברי הרב אריאל ומרבנים נוספים שהבהירו את דבריהם לאחר הוצאת המכתבים.

המחלוקת בעם ישראל היא דבר מבורך, בתנאי שהיא נעשית בצורה עניינית לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. זו מחלוקת ''לשם שמיים'', כפי שהיתה מחלוקת בית הלל ובית שמאי. הם נחלקו במחלוקת עמוקה ורחבה מבחינה הלכתית והשקפתית, אך לא שנאו זה את זה ולא נמנעו מלהתחתן עם ''הצד השני''.

מחלוקת כזו מוסיפה אמת ושלום בעולם.

מנגד, מחלוקת אישית שאיננה לשם שמיים רק מוסיפה פירוד,שנאה וחילול ה' בעיני הציבור הכללי.

מחלוקת שלא לשם שמיים – פגיעה בציבור ובבירור האמת

בנוסף לכך, מחלוקת שלא לשם שמיים פוגעת בבירור האמת ובהבנת המחלוקת בקרב הציבור.

בהיבט של בירור האמת, כאשר יש חרמות שום צד (המחרים והמוחרם) לא מקשיב לצד השני, וכך לא ניתן לחדד ולהעמיק את הדעות לאור התפיסה הנגדית (כפי שיש בצבא באגף המודיעין את 'מחלקת הבקרה', שעניינה להראות למודיעין תפיסות הפוכות לחלוטין ובכך לחדד אותם – אלו לקחים ממלחמת יום כיפור).

נראה שזו הסיבה שנפסקה הלכה כבית הלל, כיוון שמתוך ענוותנותם דבריהם היו מדויקים יותר לאחר שהקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם, התבוננו בהם, ורק לאחר מכן גיבשו את דעתם הסופית.

בהיבט של הבנת הציבור, כאשר ישנה מחלוקת שמתנהלת בצורה מכבדת, הציבור יכול להבין על מה בדיוק נחלקו רבותיו, ומתוך כך הוא יוכל להמשיך לחיות בהזדהות מלאה איתם. אך כאשר המחלוקת נעשית בצורה עקומה, הציבור לא מבין את רבותיו, וכך נוצר ניתוק ביניהם וחילול ה' גדול.

במבחן התוצאה, דווקא בעלי המחלוקת הם אלו שפוגעים הכי הרבה בגוף המחלוקת. במקום שדברי החולקים יישמעו ויובנו, אש המחלוקת שלא לשם שמיים שורפת הכל ומשאירה ציבור מלא בקושיות.

הציבור רוצה אחדות ושלום, הוא שבע ממלחמות ופיצולים שלא תורמים דבר. הוא רוצה לשמוע תורה גדולה ומשמחת, ולא תורה של פחד ומלחמות.

הציבור מספיק בוגר וחכם כדי להבין שיש מחלוקות בהלכה ואמונה בין רבנים, אבל הציבור רוצה הסברים מנומקים ולא חרמות אישיות שרק הורסות ומפרידות בינינו.

מחלוקת לשם שמיים – שלום ואמת

אסיים בדברי מורי ורבי הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א, שרואה באחדות הציבור והעם ערך מרכזי ביותר, כיוון שאחדות ישראל מגלה את אחדות ה' בעולם.

וכך הוא אמר בכנס האחדות בשבוע שעבר:

"הרב קוק מסביר את דברי הגמרא האומרת שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. לא נכתב מגדילים אלא מרבים. כלומר כשאחד חושב אחרת מהשני ובכל זאת מכבד אותו, זה נקרא להרבות שלום בעולם. וככל שהפער יותר גדול ובכל זאת מכבדים אחד את השני, כך מרבים יותר שלום בעולם".

כוונתו לומר שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם על ידי הכבוד והשלום שהם רוכשים אחד לשני בשעת המחלוקת וריבוי הדעות. ישנם 70 פנים לתורה, וכל אחד מוסיף אור של תורת אמת בנקודה המיוחדת שלו. ככל שמתאחדים יחד ונחלקים בכבוד – שם ה' מתגדל ו''האמת והשלום אהבו''.

שנזכה בעזרת ה' לאחדות ושלום אמיתיים לאור קריאותיהם של רבותינו זקני הדור, בייחוד בתקופה מאתגרת זו של פיגועים ואתגרים גדולים.

--

אריאל הנדלר הוא סטודנט לחינוך