פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

סוגיית הצרעת נדונה בפרשתנו הקודמת; גם פרשתנו עוסקת בצרעת, במצורע ובדרכי טהרתו. הצרעת בתורה אינה מחלת הצרעת הידועה מההיסטוריה האנושית לדורותיה.

צרעת התורה היא קודם כל מחלה רוחנית, שמתבטאת בסימפטומים פיזיים חיצוניים. הטיפול בה אינו אנטיביוטיקה ותחבושות רפואיות, אלא טיפול רוחני.

אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: "על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, על שפיכות דמים, על שבועת שווא, על גילוי עריות, על גסות הרוח, על הגזל ועל צרות העין". (סוטה, טו') כלומר, המטרה של נגע הצרעת להתריע ולהזהיר את האדם, ולאלצו לחזור בתשובה על כשל בהתנהגותו החברתית.

בכך שהלך רכיל, דיבר לשון הרע, לכלך וטינף על הזולת, גורם האדם לפירוק הסולידריות החברתית, לפירוד ושיסוי בין חברים וקנאות. אותו אדם שנענש בנגע על התנהלותו מורחק מהחברה ונכנס לבידוד חברתי ללא כל מגע, כשאותו תיקון יוביל יחזיר את החברה למסלול מתוקן. היהדות נותנת מקום חשוב למצוות שבין אדם לחברו ולכן באה התערבות שמיימית לתיקון האדם והחברה באמצעות הנגעים הפיזיים. וכן מובא במדרש: "אל תאמר: הואיל ונתנה לי רשות לדבר, הריני אומר כל מה שאבקש. כבר הזהירה אותך התורה, שנאמר: 'נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' (תהלים, ל"ד, י"ד). דבר אחר, 'מוות וחיים ביד לשון'. קשה לשון הרע, שאין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בקדוש ברוך הוא" (תנחומא, מצורע, סימן ב'). כלומר, כשאדם מרכל, מכפיש ומוציא דיבת חברו רעה, הוא כופר בפועל בקב"ה, ואז כאשר הוא מצוי בבידוד וחש את קושי הנידוי על בשרו יש לו זמן לפשפש במעשיו, מרגיש על בשרו את מה שחש חברו – בדידות, נידוי חברתי, שנוא, ולכן בפעם הבאה יזהר מלדבר סרה בחברו.

בתום ימי טהרתו המצורע מגיע אל הכהן, שיוצא אליו אל מחוץ למחנה: "וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע..." הרי היה צריך להיות כתוב: "והנה נרפא הצרוע". אדם שדובר לשון הרע, מערער במעשיו את השלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ומחרחר שנאה בין בני אדם. לכן צריך לרפא את הנגע מהשורש ולא רק את הצרוע. ומהו קרבנו? "ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואיזוב". הכל סימלי. לשון הרע בא לידי ביטוי בגיבוב דברי רכילות ולכן עליו לעקור מליבו את אותן זמירות רעילות. ועץ ארז - גבוה וחסון כנגד גבהות הלב של המרכל המדבר לשון הרע. משם זה מתחיל: מהאגו המנופח שלו, והתיקון שלו: בהקרבת שני תולעת ואיזוב - ישפיל עצמו כתולעת וכאיזוב, ויחזיר הכל לפרופורציות הנכונות הנכונה ובכך ייעקרו הגאווה והנגע מקרבו.

כשהחוטא רואה ששוחטים לעיניו את הציפורים הוא צריך לדעת, שכשהוא דיבר לשון הרע הוא שפך את דם חברו. יש לשים לב שלפעמים אני לא צריך לדבר כדי לעבור על חטא לשון הרע: מספיק לעקם את האף: "כי באפם הרגו איש", מספיקה שפת גוף מסוימת כדי לפגוע באדם ואף לגרום בכך להורגו מבחינת "לרדת לחייו" ואף יותר מכך.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה