בעקבות הפיגוע בדיזנגוף פרסמו צה"ל, המשטרה והשב"כ הודעה משותפת בה הם קוראים לכלי התקשורת לגלות אחריות באירועים שכאלה, לא לסכן את עצמם, את הכוחות ואת האזרחים בהתנהלותם. גם ראש הממשלה, כמו גופי הביטחון, חידד שלא מדובר בתכנית ריאליטי אלא בסכנת חיים.
גם ארגון העיתונאים והעיתונאיות מפרסם הודעה לפיה ראוי להפיק לקחים מהאירוע "על מנת לגבש המלצות לסיקור אירועי טרור ואסונות באופן מיטבי מבחינה עיתונאית אך מבלי לפגוע בעבודת כוחות הביטחון או ברגשות הצופים".
נורית קנטי, יו"ר ארגון העיתונאים והעיתונאיות, מתייחסת בראיון לערוץ 7 למה שיכול הארגון לעשות, לליקויים שהתחוללו באירוע האחרון, גם מצידן של מערכות הביטחון, וליכולת האכיפה של כללים אתיים ומקצועיים על עיתונאים ברגעים סוערים שכאלה.
"מה שראינו כולנו זה סרט ריאליטי שבו כל הציבור יושב סביב הטלוויזיה ומלוה את הכוחות במרדף אחרי המחבל בזירה מאוד מבולגנת מאוד כשמאות שוטרים רצים עם נשקים שלופים והכתבים מנסים להגיע הכי קרוב ולהביא את התמונה המלאה, אלא שתוך כדי השידורים הם נקלעו לסיטואציות שצריכה להיות בהן קודם מחשבה מה מעבירים לציבור", אומרת קנטי ומפרטת:
"הם רצים אחרי הכוחות עם המצלמה. לשם מה זה טוב? למה אנחנו צריכים את זה? הרי כתב לא יכול לרוץ תוך כדי דיבור, למה זה טוב? כדי להכניס אותנו לאטרף ולהיסטריה? אחר כך להתלוות לכל חיפוש של החיילים בבתים ובפחי הזבל, עד כדי מצלמה על הכתף כשבודקים את הבתים כשהלוחמים מנסים לשמוע מעבר לדלת אולי מתבצר שם מחבל עם בני ערובה... אלו שידורים שהועברו אלינו ללא מסננת, כשהכתבים משדרים תחושת פאניקה והיסטריה שנשקפת גם כך מהזירה, אבל הם לא מעבירים ביקורת על כך שהזירה לא מסודרת ולא מאורגנת, אלא שהם בתוך האירוע ומעבירים תמונות ללא השהייה".
"אחרי אסון המסוקים והפיגוע בקו 5, שבהם הועברו תמונות נוראות ללא שום צנזורה בשידור חי, באסון המסוקים צולם קיטבג עם שם של חייל וכך המשפחה גילתה שהבן שלה היה במסוק ונהרג, אחרי האירועים הללו המערכות סיגלו מדיניות של שידור בהשהייה. גם באירוע כזה צריך לעשות את זה", סבורה קנטי ומעלה גם את האפשרות המטרידה בה המצלמה והצלם היו נקלעים לחילופי אש בשידור חי. "זה גם מסכן את החייל שלא יכול לסגת לאחור ולהגן על עצמו כי יש מאחור צוות טלוויזיה, וזה גם מפריע לעבודה שלו כשהוא מנסה לשמוע בשקט מה קורה מאחורי הדלת ואם חלילה היו חילופי אש, מי צריך את הדבר הזה בשידור חי?".
קנטי מציינת כי להערכתה "התקשורת נכנסה לאירועים הללו כשהיא מלבה את הרוחות במקום להרגיע ולהכניס את הדברים לפרופורציות". האם היא יכולה להרגיע כשיש מלחמת רייטינג בין הכתבים, מי יביא את הרגש הסוער ביותר אל הצופים? "כאן מגיע ההבדל בין תכנית ריאליטי לבין חדשות שזה מקצוע. מי שעושה חדשות הוא איש מקצוע והוא צריך להחיל על עצמו כללים כלשהם".
לדבריה "מי שאחראי על הדבר הזה הם לא הכתבים בשטח, אלא מי שאחראים עליהם במערכות ולא הדריכו אותם איך לעבוד. מחוץ למערכת ישנה אחריות נוספת, הזירה הייתה בכאוס מוחלט לא מנוהלת ולא מסודרת, מאות שוטרים וחיילים עם מחסניות בהכנס, זה עלול להיות מתכון לאסון. לא היה ניהול של הזירה מבחינה תקשורתית. לא היו דוברים, לא היה סימון של הזירה", היא אומרת ומזכירה את עברה ככתבת שטח בעבר שמעולם לא פגשה מציאות שכזו. לדבריה האחראי לסימון והגדרה שכזו הוא דובר המשטרה שהיה אמור לארגן את העיתונאים ולרכז אותם.
"אמנם זה יותר קשה מזירה רגילה, כי בדרך כלל אין מרדף לאורך דיזינגוף מבית לבית ואת זה קשה לתחם, אבל לא היה אפילו ניסיון כזה", היא אומרת ומציינת כי במכתבם של דוברי מערכת הביטחון נכתב שהעיתונאים חשפו חיילים ולוחמים, אך אותם גורמי ביטחון לא הורו ללוחמים לכסות את פניהם, לא דרשו ממערכות התקשורת לטשטש את הפרצופים או למנוע פרסומו של חומר. "כתבים לא רוצים במכוון לפגוע בביטחון המדינה. אף צנזור לא פנה ודרש לטשטש או לא לדווח על משהו. גם למערכת הביטחון יש אחריות, מבלי שאני מסירה את האחריות מאיתנו, התקשורת, בעיקר כי זה היה חסר טעם, זה היה שירות לקוי לציבור, זה היה היסטרי ולא העביר מידע. זה עשה הרבה דברים לא נכונים".
את המירוץ העיתונאי אחר התמונות הקדמיות ביותר מלווה גם החשש של העיתונאי שמכל מרפסת תישלף מצלמה שתתעד את הרגע הדרמטי מכולם. על החתירה הזו לצילום, אומרת קנטי כי "נכון שהמרוץ אחר הרייטינג הוא חסר רחמים, אבל אם מערכות חדשות לא מחילות על עצמן כללים ולא לוקחות אחריות על מה שהן מעבירות לציבור באירועי טרור, אז אין הבדל בינן לבין כל צייצן טוויטר. יש לנו כללי אתיקה, אנחנו אמורים לקחת אחריות גם אם אין כלל כתוב. הרי אף אחד לא רוצה להעביר בשידור חי חילופי אש עם נפגעים ללא בדיקה וטשטוש".
"ההתרגלות שלנו שיש מצלמה בכל מקום מערערת את כולנו, גם את הציבור שצופה, אבל גם את דובר איכילוב שמפרסם תמונות מתוך חדר הניתוח, וגם את דובר צה"ל והרמטכ"ל שמשדרים שידור חי בלי לדעת מה הלוחמים יגידו וכשחלק מהלוחמים חובשי כיפות ואף אחד לא שאל אותם אם הם מוכנים שהצילום שלהם בשבת ישודר. התרבות הזו שבה הכול מצולם גרמה לכולנו לאבד איזונים בלמים ושיקול דעת. זה לא רק התקשורת, אנחנו כעיתונאים ואנשי מקצוע ובעלי ניסיון של אירועים קודמים, אנחנו צריכים להבין שאי אפשר לתרץ את זה שמדובר בפיגוע ולכן מאבדים את הצפון. גם אם הכתבים בשטח צעירים וזה היה חדש להם, במערכות עצמן עובדים אנשים שסיקרו תקופות הרבה יותר קשות ואי אפשר לאבד כך את הצפון".
אם כן, כיצד צריכות להיראות הנחיות לעיתונאים ולמערכות, בעיקר כאשר יש כאוס מבחינת דוברי הכוחות? קנטי מציינת כי ההמלצות טרם נוסחו, אך כבר כעת ניתן לקבוע מספר כללים לעיתונאי שמבקש לרוץ קדימה. "רוץ קדימה, אבל המצלמה לא יכולה להיות על כתף של חייל שאולי ממתין לחילופי אש שיסכנו אותו ואותך. אפשר גם לשאול את החיילים שלא תמיד יודעים מה מותר ומה אסור, דברו איתם ותבררו מה מפריע להם. מדובר בפעילות מבצעית. בנוסף, צלם אתה העיתונאי כל מה שאתה יכול, אבל אל תשדרו את זה בחי. תעבירו את זה במסננת של המערכת. שיהיו במערכת אנשים שירגיעו".
לדבריה ראוי ונכון שאנשי מערכות התקשורת יקיימו שיח עם אנשי בריאות הנפש על מנת לבחון את הדרך הנכונה להעברת מידע לציבור מבלי לעורר טראומות מחודשות אצל הלומי קרב. "התפקיד שלנו הוא לפרשן לספר ולהעביר מידע, אבל לא ללבות היסטריה. צריך לחשוב על הדברים ולנשום ולהעביר בכלים מקצועיים השתלמויות לעורכים לכתבים ולמגישים, מה השידורים האלה עושים. נשדר שטח, נספר כשיש פיגוע ולא נדמים את שידורי החדשות, אבל יש דרך להעביר את השידור בצורה מתונה ורגועה גם למען הבריאות הנפשית של הציבור".
עוד היא מוסיפה קריאה למערכות הביטחון: "יש לכם צנזור בכל מערכת ויש דובר צה"ל. זה שאף אחד לא הרים טלפון ואמר שזה מפריע בפעילות המבצעית, זה אומר שגם הם צריכים לעשות שיקול דעת ולהפיק לקחים ולבחון את ההתנהלות שלהם".כמה