מעבדות לחירות

"חברה שלי אמרה לי - 'בואי נצא לבלות עם ידידים', אז הצטרפתי אליה. כשהגענו למקום, גיליתי שה'ידידים' הם ערבים. עד אז לא היה לי שום קשר עם ערבים, ובחיים לא דמיינתי שיהיה לי קשר איתם. במהלך הבילוי, אחד מהבחורים הערבים לא הוריד ממני את העיניים.

"מאז נוצר קשר בינינו. בהתחלה הוא היה שולח הודעות ולא הפסיק להתקשר. הוא ניצל את המצב הכלכלי הגרוע שלי, זה היה בדיוק אחרי שהתגרשתי, והוא כל הזמן הציע לי כסף, אמר לי שהוא אוהב אותי, ואני נגררתי אחריו".

"כשהבין שאני תלויה בו - הכל התהפך", היא מספרת. "פתאום הוא התחיל להיות אובססיבי ואלים ברמה מטורפת. אבל הייתי אדישה, לא הבנתי שזה לא נורמלי, פשוט השלמתי עם זה שהוא מכה אותי. כמובן, שזה קרה לאט לאט. התחיל בקללה המשיך בדחיפה קלה וכמובן, הוא התנצל ואמר שהוא לא יודע איך זה קרה לו, אבל זה לא הפסיק, אלא רק התגבר, עד שיום אחד הוא חנק אותי, ובאיומי סכין הוא אמר לי - 'היום זה הסוף שלך'. מה שקרה אז, זה לא פחות מהשגחה אלוקית, ניסי-ניסים. הוא פשוט קם משום-מה, ואני ברחתי מהבית יחפה והזמנתי משטרה".

"השוטרים לקחו אותו לחקירה, אבל לא באמת היה שם מישהו שיקשיב. השוטרות והשוטרים נתנו לי את התחושה שאני אשמה והן במשטרה והן במערכת הרווחה לא התיחסו אלי. התנהגו כמו רובוטים.

אחרי שברחתי ממנו, עברתי לערבי אחר, הייתי מכורה, זה היה כמו סם. כבר לא ידעתי איך לצאת מזה, למרות שכל כך רציתי. פשוט כבר לא האמנתי בעצמי, כשהמצב הכלכלי הלך ונהיה יותר גרוע הייתי בחנות בעיר וביקשתי אוכל כדי שלילדים שלי יהיה מה לאכול. בעל החנות שמע את הסיפור שלי ויצר קשר עם להב"ה. באותו יום כבר נפגשתי עם ענת גופשטיין מלהב"ה, שהקשיבה לי ונתנה לי כסף כדי שאוכל להתקיים כלכלית. היא קודם כל הקשיבה לי, עודדה אותי ואמרה לי, שלאט לאט אצליח לצאת מכל הסיפור הזה".

"היא הבינה שקשה לעשות שינוי ביום אחד. שמרנו על קשר, דיברנו הרבה. ענת לא לחצה, וכך לאט לאט התגבשה אצלי החלטה, שאני רוצה לעשות שינוי בשבילי, ובעיקר למען הילדים. וברגע שקיבלתי את ההחלטה ושיתפתי את ענת, היא אמרה לי: 'אנחנו כאן בשבילך'".

"עברתי לעיר אחרת, שבה אף אחד לא הכיר אותי ואת העבר שלי. החלטתי לפתוח דף חדש. שכרתי דירה, מצאתי עבודה, ופתאום התחלתי לעמוד על הרגליים. בהתחלה זה היה נראה כחלום בלתי אפשרי, אך הנה - החלום התגשם בזכות ארגון להב"ה, ובזכות המשפחה שעזרה לי בפרויקט 'להבות בשומרון'. הם הפכו להיות המשפחה המאמצת שלי. האשה, מיכל, היא העוגן שלי, היא מקשיבה ותומכת בי, אני שומעת את הקול שלה ונרגעת. הבעל עוזר לי בסגירת החובות, וביחד הם עוזרים לי לעמוד על הרגליים. השנה בליל הסדר, בפעם ראשונה לאחר שנים רבות, אוכל להסב בליל החג ולהרגיש שיצאתי מעבדות לחירות, עשיתי את יציאת המצרים הפרטית שלי".

"לצערנו, הסיפור של תהילה ממש אינו תופעה בודדת", אומרת ענת גופשטיין, ראש מערך הטיפול בלהב"ה. "אם בעבר פגשנו בעיקר בנערות מתבגרות ומבולבלות שנקלעו לקשר אלים ופוגעני, כיום אנו פוגשים גם נשים בוגרות במצוקה - בעיקר חד-הוריות, אך לעיתים גם נשואות - שנכנסות למלכודת, לקשר מסוכן, ומי שמשלם את המחיר הכבד זה הילדים שלהן".

"בתקופה האחרונה, עם התגברות הטרור, יש הבנה יותר גדולה אצל הנשים והנערות, שאי אפשר לחיות ביחד, שאין עתיד לקשר המסוכן הזה ולכן יש עליה גדולה בפניות ללהב"ה. בשבוע שעבר, התקשרה למוקד החרום של להב"ה אשה, שספרה שהיא החליטה לעזוב לפני הרמאדן ופסח, כי היא רוצה שהילד שלה ידע מה זה פסח ולא יצום ברמדאן. חלק מהנשים הפונות ללהב"ה, עוברות להתגורר בדירות החירום של הארגון לתקופה של שיקום. וחלקן, כמו תהילה, מוצאות פתרונות עם קהילה חמה ואוהבת".

מקדימים תרופה למכה

"המטרה שלנו בלהב"ה היא לפני הכל 'להקדים תרופה למכה'", מסביר יו"ר ארגון להב"ה בנצי גופשטיין את הרעיון העומד בבסיס הפרויקטים החדשים של ארגון להב"ה. "אנחנו לא רוצים לחכות שהנערה תגיע לכפר, תתאסלם, תתחתן, תלד ילדים ואז תזעק לעזרה. אנחנו רוצים למנוע את המקרה הבא. ולכן, בעקבות הפיגועים האחרונים, פירסמנו מודעות ומדבקות בכל רחבי הארץ עם הכיתוב: 'מפטרים היום את המחבל של מחר'. מבדיקה שערכנו עולה, כי 70% מהמקרים שקיבלנו בשנתיים האחרונות אירעו עקב עבודה משותפת, שרות לאומי ביחד עם גויים והכנסת פועלים לתוך הבית. אם נצליח להגביר את המודעות לחשיבות של עבודה עברית, נצליח גם להציל חיים ממש וגם למנוע התבוללות".

"פרויקט נוסף שפתחנו בתקופה האחרונה, שבו תהילה השתלבה, נקרא 'להב"ה בקהילה'. במסגרת זו, מקבלות משפחות כלים שמלמדים אותן כיצד להתמודד ולטפל במקרי התבוללות באזורן, באופן שוטף, על-מנת שיתנו מענה מיידי עם תחילת הקשר ויעניקו סיוע נפשי וגשמי לנשים שהחליטו להפסיק את הקשר."

להבות בשומרון וקומי אורי בלוד

'להבות בשומרון' ו'קומי אורי לוד' אינם שמות חדשים של מאחזים ביו"ש, כפי שאולי ניתן היה לחשוב. למעשה, מדובר בחלק מהפרויקט 'להב"ה בקהילה', שהקים ארגון להב"ה ביחד עם תושבי ערים וגרעינים תורניים ברחבי הארץ. במסגרת הפרויקט עוברות נשים השתלמות, ומקבלות כלים המאפשרים להן להתמודד ולטפל במקרי התבוללות באזורן. יחיעם, תושב לוד ורכז של 'קומי אורי בלוד', מספר על הפעילות:

מהו בעצם הצורך בגרעין 'קומי אורי' בלוד?

"הצורך נובע קודם כל מתוך העובדה, שזו עיר מעורבת במצב סוציו-אקונומי נמוך, מה שגורם לא פעם לכך, שנערות יהודיות הולכות עם ערבים. בנוסף, חלק ממקרי ההתבוללות באים גם מהתיכונים החילוניים, בהם לומדים ערבים ויהודים יחדיו. עוד מקרי התבוללות אנו מוצאים גם אצל נשים חד-הוריות, שהן במובן מסוים חוליה חלשה בחברה הישראלית. הן זקוקות לכסף כדי לשרוד כלכלית, ואת זה בדיוק יודעים הערבים לנצל".

יחיעם מספר על דרכי הפעולה של הגרעין: "מפנים אלינו מארגון להב"ה דיווחים על נשים באזורנו, שצריכות עזרה, ליווי ותמיכה, או שהנשים פונות ישירות אלינו ומבקשות את זה. ובשל העובדה שאנחנו גרים באזור – בידינו היכולת לטפל במקרים אלו במהירות ובאופן שוטף".

במה מתבטא הסיוע של המשפחות?

"לכל אחת שעברה הכשרה, אנו מצמידים אשה במצוקה. היא דואגת לה, ובודקת מה קורה איתה. זה יכול להיות משלוח מנות בפורים, לדאוג שיהיה אוכל לשבת או למצוא מסגרת חינוכית לילדים, וזה יכול לכלול כל מה שצריך, כדי שהנשים האלו לא תרגשנה בדידות. אחד הגורמים לכך שהן חוזרות לבעל הערבי הוא תחושת הבדידות. כשהן יודעות שהן לא לבד, שיש מי שתומכת בהן - זו כבר סיטואציה אחרת".

יחיעם טוען, שהסיוע עוזר גם לנשים שבאותו הזמן עדיין כלואות בקשר עם ערבי. לדבריו: "גם אם הן עמוק בתוך הקשר, הן יודעות שיום אחד הן תצאנה משם, ויהיה להן למי לפנות. כשהן תקבלנה את ההחלטה לצאת - הסיכויים שלהן להתמודד, עם תמיכה צמודה, יהיו גבוהים בהרבה. זאת, מכיון שבמקרים רבים, כשהן כבר רוצות לצאת - אין להן לאיפה, אז הן נשארות שם אבודות. לכן אנחנו שם, כדי לתת להן יד ולעזור להן לצאת מעבדות לחירות".

"פה בלוד", הוא חושף, "אחת לשבוע-שבועיים אנחנו מקבלים דיווח על מקרה חדש של התבוללות. ולא בכל מקרה כזה אנחנו מצליחים, אבל בכל זאת עד עכשיו בלוד לא היה גרעין כזה, ולא היה מי שיעשה את זה, ועכשיו יש. אז גם אם הצלחנו לעזור רק לחלק - זה משמעותי מאוד".

ענת גופשטיין מספרת על החשיבות הגדולה של הפרויקט: "העובדה שיש לנו שגרירים בערים מסייעת לנו מאוד. תמיד טוב שכן קרוב מאח רחוק", אומרת גופשטיין. "אנו בארגון מקבלים כל הזמן מקרים חדשים. ובמקביל, מלווים נשים שהוצאנו לפני שנים. מדובר בנשים ללא עורף משפחתי, שזקוקות למעטפת ליווי צמוד ולמענה בתוך הקהילה. נשים שחצו קו אדום, התבוללו, חלקן התחתנו והתאסלמו וצריכות להשתלב שוב בסביבה יהודית. לכן, יחד עם תושבים יקרים שאכפת להם, הקמנו גרעינים שמסייעים לאותן נשים שנפלו להתבוללות – לקום על הרגליים ולחזור לעם ישראל. אנחנו נעזרים במשפחות הנפלאות האלו, כדי לתת מענה למצוקה של הנשים ולחזק את הזהות היהודית שלהם. שתרגשנה שהן חלק מעם ישראל. וכאן עם ישראל מתגלה בתפארתו! זכינו לשותפים רבים למצווה החשובה הזאת".

"הופתענו מאוד מההירתמות והמסירות המדהימה של התושבים, שרק מבקשים לעזור עוד ועוד. הם נותנים מענה במהירות ובאופן שוטף, כי בסופו של דבר - הם נמצאים בשטח ויודעים יותר טוב מכולם מה קורה בסביבתם".

אתם מתכוונים להרחיב את הפרויקט?

"בוודאי", משיבה גופשטיין. "כבר בתקופה הקרובה, אנחנו מתכוונים להקים עוד ועוד גרעינים בערים, שלצערנו גדושות בהתבוללות. אנו קוראים לציבור שאכפת לו מהבנות שלנו - ליצור אתנו קשר ולהצטרף לפרויקט החשוב הזה, של חסד ושמירה על הזהות היהודית.

בלוד, ברמלה ובערים נוספות, ערכנו סדנאות ונתנו לנשים ולמשפחות כלים, באמצעותם ניתן לסייע לנשים אלו ולתת להן יד. חשפנו אותן למיטב המומחים בתחום. הפגשנו אותן עם נשים שהיו בכפרים ויצאו מאפלה לאורה. כדי לחשוף את ממדי התופעה ולהראות עד כמה זה קורה גם בציבור 'שלנו', ערכנו סיור לילי בכיכר ציון עם מדריך מהזולה.

"ההכשרה היתה חשובה. כל מפגש היה חוויה מלמדת, שפתחה עולם ונתנה כלים שונים להתמודד עם עולמן המורכב ועם הבעיות השונות העולות אצל אותן נערות ונשים", אומר יחיעם דרורי. "צריך להקים קבוצות כאלו בכל עיר מעורבת, כדי לתת מענה מקומי ע"י כוחות איכותיים שיש במקום, שיוכלו ללוות באמת מקרוב את אותן נערות ונשים ולעזור להן בשיקומן".

להבות בשומרון

"'להבות בשומרון' הוא פרויקט של משפחות מלוות לנשים", מספר דוד, רכז התכנית. "יש כאן נשים וילדים שיוצאים לדרך חדשה, דרך שהיא קשה מאוד. עד עתה הן היו תלויות בבעל הערבי, הוא היה המפרנס היחיד, והאשה לא הייתה יוצאת כמעט מהבית, וכמובן שלא הייתה יוצאת לעבודה. במקרים רבים, הבעלים רושמים את החובות שלהם על השם של האשה, וזה מקשה מאוד על היציאה לחיים חדשים. היא לא מתחילה מאפס, אלא מחובות גדולים. ולכן יצרנו קשר עם מספר משפחות מהשומרון ומקרית ארבע, כדי שתלווינה את הנשים הללו בעצה טובה ובנסיון. אנחנו נותנים להן את הכלים לייצר חכות ולא רק להביא להן את הדגים", הוא מסביר. "מתחילים בנסיון להגיע להסכמים עם הנושים השונים ולהגיע לפריסת חובות. לאחר מכן אנחנו מצמידים להם אנשי מקצוע, שילוו אותן בהתנהגות כלכלית נכונה. במידת הצורך, ארגון להב"ה מממן קורסים ללימוד מקצוע, כך שהן תוכלנה לפרנס בכבוד את המשפחה. כל משפחה מאמצת משפחה אחת - אשה וילדים - וכך היא יכולה להיות קשובה לצרכים של אותה משפחה. השנה, הצלחנו לקבל עזרה מהציבור גם למתנות לאביונים וגם לקמחא דפסחא, כך שאת החג הקרוב המשפחות שאנחנו מלווים תחגוגנה בשמחה".

בנצי גופשטיין מקפיד להדגיש – "אנשים נוטים לחשוב, שהעבודה הקשה היא להוציא את הבנות מהכפר. מדי יום אני מקבל טלפונים של יוצאי סיירות, או אנשים שחולמים להיות בסיירות, שרוצים לבוא אתנו לחילוצים. אני נאלץ להשיב את פניהם ריקם. החילוץ הוא הקטע הכי קל, יש לנו אנשי המקצוע שלנו. אבל העבודה הקשה היא להגיע אל הבנות לפני, לשכנע אותן ולעזור להן לסיים את הקשר הפוגעני, ולכך מתאימות נשים ונערות שעוברות את ההכשרה שלנו, והליווי אחר כך - הוא פרויקט חשוב מאוד לנשים או למשפחות ולא לבחורים".

"בשבועות האחרונים קבלתי מכתב מרגש מבחורה, שעזרנו לה בעבר כשהיתה עם ערבי", מספרת ענת גופשטיין. למכתב היא צרפה הזמנה לחתונה, עם מכתב ובו בקשה מפתיעה: "אני שמחה לספר לך שבחסדי שמים אני הולכת להקים בית נאמן בעם ישראל! אני עומדת להתחתן עם בחור יהודי, מתמיד בתורה הקדושה, ירא שמים אמיתי, צדיק, ובעזרת ה' יהיה לנו בית יהודי, בית של תורה ונזכה לילדים צדיקים! אני כולי נרגשת לספר לך, את חלק בלתי נפרד מהזכות הזאת, אם לא את, אני לא רוצה לחשוב איך זה היה נגמר. כל הסיפור הזה - תמצתי אותו על הדף אבל הוא היה ארוך, יהי רצון שהקב"ה יצליח דרככם, ואף אחד לא יצליח להפריע לכם בעבודת הקודש שלכם. כל עם ישראל מחזק את ידיכם ואוהב אתכם!

אני מצרפת את ההזמנה לחתונה שלי בעזרת ה', אך אני נאלצת לבקש שלא תבואו, מהסיבה שאף אחד אינו מעלה על דעתו, שאתם חלק בלתי נפרד מהשמחה העצומה הזאת, מלבד הורי, אתם והקב"ה. בשמחה אמנם לא תהיו, אך אתם תמיד תהיו בלבנו".

"ברוך ה' אנחנו זוכים לתמיכה גדולה בציבור" אומר בנצי גופשטיין, "אבל ככל שאנחנו מצליחים יותר - השמאל והתקשורת נלחמים בנו יותר. אסור להזכיר את השם שלי בפייסבוק או באינסטגרם, סגרו לי את הטוויטר ואת הטיקטוק וכלי התקשורת מחרימים אותנו. השר בר-לב, השר הכושל, נלחם בנו באובססיביות. "לאחרונה פורסם ב'שביעי', שאותו עמר בר לב הודה שהפעיל לחץ על רשם העמותות ועל היועמ"ש כדי להוציא אותנו מחוץ לחוק, למרות שנאמר לו בפירוש על ידי רשויות החוק כי "אין מספיק ראיות". אותו בר-לב שאחראי לשפיכות הדמים של יהודים בארץ, התבלבל בזיהוי האויב. על המחבלים הוא מגן, אבל באותו הזמן הוא נלחם מלחמת חורמה במי שמונע התבוללות. כשאחד כמו עמר בר-לב נלחם נגדי, אני בטוח ב-100%, שאני בדרך הנכונה. אנחנו נמשיך בעבודת הקודש, למרות כל המכשולים".

***