ליל הסדר. אילוסטרציה
ליל הסדר. אילוסטרציה צילום: נתי שוחט, פלאש 90

ליל הסדר כיצד?

מיד עם שובו מבית הכנסת יפתח את דלת ביתו ויאמר בקול גדול "שבת שלום", ועל כן תנגב אשתו את ידיה מן החרוסת ותאמר לו במאור פנים: "וחג שמח", והוא ימלמל בקול "בסדר, אבל גם שבת היום", שהרי גם בבית הכנסת אמרו המתפללים זה לזה מתוך הרגל שבת שלום ורק אז נזכרו שלא רק שבת היום אלא גם רגל ומועד, על כן רגילים למעוד.

יסקרו בעיניהם את הילדים הקטנים השפוכים על הספה, וינידו בראשיהם ויאמרו: "אמרנו לכם לישון צהריים". ויכסה את המצות ואת הילדים ויחרף את שעון הקיץ הגורם לסדר להתחיל ממש מאוחר, בשעה שעיניהם של הילדים נעצמות והם מתקשים להקשיב אפילו לסיפור על האריה שאהב תות, כל שכן לסיפור יציאת מצרים.

ייטול את הכוס בידו ויאמר: "בואו נתחיל לפני שבאמת כולם יירדמו פה", ומיד תאמר לו אשתו: "רגע, הגדולים עוד לא חזרו מבית הכנסת", לפי שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, ואילו הבנים עצמם מדברים ומדברים הרבה יותר, קל וחומר הבנות, שדיבורים שלאחר התפילה אלו הם דברים שאין להם שיעור.

לאחר שיגיעו הגדולים ישירו שלום עליכם, וייטול את הכוס בידו, ושוב יניחנה כדי להניח לנוכחים למצוא את מקומותיהם סביב השולחן, שידוע שהושבת המסובים היא כחידה פסיכומטרית: נתון שאֵם המשפחה רוצה לשבת קרוב למטבח, ובתה כמה שיותר רחוק ממנו כדי להיניק בשעת הצורך את בנה התינוק, שבשום פנים ואופן אינו מוכן לשבת בעגלה, שצריכה להיות רחוקה מגיסתה, שלא לגמרי מחבבת את בן הדוד השלישי מצד ימין, שמצידו רוצה לשבת ליד הסבא כדי לשמוע כיצד הוא אומר לחייל הנבוך שמתארח אצלם שפעם הצבא היה צבא, לא כמו היום שכל החיילים עשויים משוקולד למריחה.

לאחר סיום סאגת הישיבה ייטול את הכוס בפעם הרביעית, ויגיד שנראה לו שהוא כבר יצא בכך ידי ארבע כוסות אבל אף אחד לא יבין את הבדיחה. ויאמר למסובים למזוג לעצמם מיץ ענבים כי לא טוב לשתות יין על בטן ריקה. והבן שאינו יודע לשתות רשאי לשתות יין, לפי שהבטן שלו עדיין מלאה מהיין ששתה בפורים.

כל המרווה הרי זה משובח

הקידוש כיצד?

יאחז את הכוס בימינו ואת ההגדה בשמאלו ולא ישגיח באשתו המתריעה שחבל על המפה החדשה, עד שיישפך עליה יין כמלוא לוגמיו ואז יוכל להניח את ההגדה על השולחן ולנסות להפוך דף ביד אחת בעודו אוחז בכוס בידו השנייה הרועדת. ואף על פי שזוכר הוא שהיום שבת לא יפתח ב"ויכולו השמיים" אלא ב"סברי מרנן", כדי לבדוק את ערנות המסובים ולעורר אותם לעשות לו "הממ! הממ!" ורק אז יחזור לראש ויחל בקידוש של שבת ויום טוב. ויקפיד לשפוך מהיין על המפה גם כאשר הוא מתיישב לשתות בהסבה, והמהדרין נוהגין לשפוך גם על החולצה החדשה והמכנסיים, וכל המרווה הרי זה משובח.

לאחר הקידוש יקומו ליטול ידיהם. ויש לשבח את המקפידים על נטילה בשיטת השרוול, שבה קודם קמים ליטול אלה היושבים קרוב אל המטבח, ואז חוזרים ומתיישבים, ורק אז קמים הרחוקים ומקימים את הקרובים. ובזמן שהרחוקים נוטלים ידיים יתיישבו הקרובים, למען יוכלו הרחוקים להקים אותם עוד פעם לכשיחזרו מהנטילה. לפיכך נקראת שיטה זו "שיטת השרוול", שבזמן הנטילה מרטיבים הנוטלים את השרוולים ואת הרצפה שבעלת הבית עמלה כל כך לנקות, לכן הלילה הזה מטבילים שתי פעמים, כדי לחזור על החוויה פעמיים.

וישבו ויאכלו כרפס בתיאבון. ומצווה מן המובחר להסיח דעתם של הילדים הקטנים בזמן שאבי המשפחה מחביא את האפיקומן, ומיד לאחר מכן לגלות להם איפה המחבוא כדי לעורר את הילדים ואת חמתו של הסבא.

מגלים את המצות, וכאן הבן שואל: "אמא, מתי הולכים הביתה?" ועל כן עונה לו אמו: "רגע, אתה צריך לשיר לנו עכשיו מה נשתנה". וצריך הזאטוט לעמוד על כיסא, ומשם יביט בפני המסובים המחכים שהוא יפצח בשיר כדי שיוכלו להתקדם ולחתור לכיוון האוכל, ולא ישיר, לפי שזה הזמן שלו לקבל סוף סוף טיפת תשומת לב, אלא ישפיל עיניו, יצמיד ידיו לגופו וישתוק. וכל הנוכחים ינסו לרמוז ולעזור לו עם התו הראשון, והוא אין לו לקבל זיופיהם אלא ירקע ברגליו ויבכה ומיד תהסה אמו את כולם ותאמר לו: "אתה לבד, חמודי, רק אתה שר". והעולל יזקוף את ראשו, ירים את ידיו, יפתח את פיו וישיר בקול ערב מנגינה עדינה, מרנינה ושנונה, שהיא הכול חוץ ממה נשתנה. לפיכך יתנצלו הוריו ש"הוא פשוט עייף", והנ"ל ישפשף את עיניו ויצרח: "אני לא עייף! אתם לא מקשיבים לי!"

ומנהג ישראל להרגיע אותו בעזרת קליות ואגוזים וסוכרייה על מקל ושאר מגדנות שמטרתם להוציא את העיניים לשאר משתתפי הסדר שעד כה לא זכו לטעום אפילו שאר ירקות, אם לא מביאים בחשבון את הכרפס.

הכוח הפנימי של הכנסת

יגלה את המצות ויפתח במגיד, ועוד קודם לכן יסתכל בהגדה במבוכה ויאמר: "רגע, לא צריך למזוג עכשיו כוס שנייה?". על כן תאמר אשתו, או גיסתו, או חמותו: "בהגדה שלי כתוב שהיינו צריכים לעשות את זה לפני מה נשתנה", על כן ידפדפו המסובים בהגדה קדימה ואחורה, כביכול כדי למצוא את הכוס השנייה ולמעשה כדי לראות כמה נשאר עד האוכל. וכאן אומר הבני"ש של המשפחה: "למעשה, המגיד הוא הביטוי החיצוני של סיפור יציאת מצרים המבטא את הכוח הפנימי של כנסת ישראל... טוב, לא משנה, אתם לא מקשיבים לי".

"מקשיבים, מקשיבים", יאמרו המסובים, "דווקא מעניין ההסבר הזה על הכנסת".

"כנסת ישראל", ילחש סוד ההוויה של הבני"ש, אלא שהם יפתחו כבר בניתוח פוליטי יסודי, שהרי ידוע שכל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: בנט, מצב ומרור. יש אומרים ששלושתם היינו הך, ויש אומרים שלא, לפי שהמרור לא עד כדי כך גרוע כמו בנט והמצב.

יניח למסובים לבטא את עצמם במשך כמה דקות, ומיד יאמר: "טוב, די, בואו נמשיך", ומיד תחזקהו אשתו, או גיסתו, או חמותו, ותאמר: "נכון, אחרת לעולם לא נגיע לאוכל".

וימשיכו לספר ביציאת מצרים ובבדיחות מסורתיות ובדברי התורה של הבני"ש, ויסעדו את ליבם בכל טוב הארץ, ויסייעו לילדים למצוא את האפיקומן ולהחביא אותו בשנית, ועורך הסדר אל יקשה את ליבו כפרעה אלא יבטיח תמורת האפיקומן כהנה וכהנה ואל יחשוש, לפי שלאחר הפסח יוכל לומר לילדים שאומנם הבטיח, אבל זאת לא הייתה הבטחה ליבתית.

ויברכו בשמחה ובהודיה על כוס שלישית ויגמרו את ההלל על כוס רביעית, ולפי שמנהג ישראל דין הוא לא ידלגו על הוויכוח הקבוע אם מותר לדלג על הפיוטים שבסוף ההגדה או שחייבים לשיר הכול עד לחד גדיא או עד שיבואו תלמידיהם ויאמרו רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית וחסל סידור פסח כהלכתו, לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

לתגובות: dvirbe7@gmail.com

***

תבטיחו בלי חשבון עבור האפיקומן, ממילא אחר כך אפשר לומר שזו לא הייתה הבטחה ליבתית. אילוסטרציה
תבטיחו בלי חשבון עבור האפיקומן, ממילא אחר כך אפשר לומר שזו לא הייתה הבטחה ליבתית. אילוסטרציה צילום: נתי שוחט, פלאש 90