היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ד"ר יהודה וינשטיין מספר בספרו החדש "היועץ" על הרהורי חרטה שהיו לו לאחר הריסת בתי שכונת האולפנה ביישוב בית אל בשנת 2012.
וינשטיין כותב: "כיועץ המשפטי לממשלה הייתי מעורב בהריסת בתי האולפנה שבבית אל... אלה לא היו יבילים. אלה היו בתי מידות בני שלוש קומות עם גגות רעפים אדומים. מחזה משובב נפש לכל הדעות.
"כדי שמראות ההרס שנראו במקומות אחרים וגרמו לסערת רוחות של ממש לא ייראו עוד, המציאה ממשלת ישראל פטנט תוצרת בית. הבתים ינוסרו ויובלו אחר כבוד למקומם החדש. מאדמה פרטית פלסטינית יועברו לאדמת מדינה בתוך היישוב".
לדברי וינשטיין, הניסור לקח זמן ומטבע הדברים היה כרוך בהוצאות כספיות לא מבוטלות. "בעיצומה של מלאכת הניסור החליט מישהו להביא דחפורים ולהרוס את מה שנותר מהבתים עד כי לא נותרו מהם אלא עיי חורבות - כך שהכל היה לשווא, בגדר בזבוז זמן וממון.
"כעבור זמן מה", מספר היועמ"ש לשעבר, "כשביקרתי במקום בלוויית המח"ט וראיתי את הבתים ההרוסים, עלו בי הרהורי חרטה. הבתים היו בתוך היישוב והיישוב מוקף בגדר. הפלסטינים לא יכלו להפיק תועלת מאדמתם שעליה הוקמו הבניינים האלה ואילו המתנחלים נמצאו חסרים מאוד.
"תהיתי, ביני לבין עצמי, שמא התקיים בבניינים האלה המקרה הנדיר מאוד שבו היה עלינו להפעיל את 'תקנת השוק' - לפצות את הפלסטינים בעלי הקרקע ולא להרוס את הבתים", כותב וינשטיין בספרו.
