הר הבית
הר הבית צילום: מנהלת הר הבית

המשיח, יודע כל ילד, יגיע דרך שער הרחמים. אני לא יודע מהיכן הגיעה האגדה הזאת אבל גם הערבים מכירים אותה.

"יודעי חן אומרים: השערים מכוונים נגד שבעה ימי שבתא, כל שער כנגד יומו, ששה שערים כנגד ששת ימי המעשה, והשער השביעי - "שער הרחמים" במזרחה של חומה – כנגד יום השבת. ומצפה שער הרחמים ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

כל שבעת השערים – אף שער הרחמים – פתוחים היו, אלא שגויים סתמוהו באבנים. יודעים הם שדרך שער זה עתיד מלך המשיח להיכנס לבית הבחירה ולכן חסמו את השער, כדי לעכב את הגאולה. ועוד עשו, הסמיכו את קבריהם אל השער כדי לטמא — חלילה – את מלך המשיח מטהרתו."

נחשפתי לאגדה הזאת בפעם הראשונה בטיול בבית הספר היסודי סביב חומת העיר העתיקה.

אתם רואים את בית הקברות הזה?, שאל המדריך, הערבים קוברים שם את מתיהם כדי שהמשיח לא יוכל לעבור ולהגיע לשער הרחמים. אבל הם טפשים, אמר המדריך. הם לא יודעים שהמשיח לא כהן, ושקברי גוים כלל לא מטמאים באוהל…

לא משנה מה מקור האגדה וכמה היא נכונה. ברור לנו שהערבים יעשו הכל בשביל לעכב את הגאולה.

שטח הר הבית, הוא 144 דונם, שטח העזרה, האסור מדאורייתא לכניסת מי שהוא טמא-מת, הוא כ 10 דונם בלבד. למרות זאת אנו מקפידים להתרחק גם מספיקות-דרבנן בהר הבית, ולכן אנו נמנעים מלהתקרב גם למקום שיש בו ספק כניסה ל"חיל".

ברוב הר הבית יש מספיק מקום ללכת ללא כל חשש לפי כל השיטות, למעט בחלק המזרחי. שם העזרה קרובה יחסית לחומת הר הבית. לכן דווקא בחלקו המזרחי של ההר, מעדיפים העולים להתרחק מכל התקרבות, וללכת צמוד לכותל המזרחי. שם בוודאות מוחלטת מותר למי שטבל במקווה, לעלות וללכת.

הערבים שיודעים זאת מנצלים את חופש הדת אותו שממשלת ישראל מעניקה להם ביד נדיבה, ובחסות חודש הרמדן הארור ואלפי הערבים שמורשים להכנס להר הבית בימי שישי, הם הפכו לשדה-מכשולים את כל הנתיב הבטוח הצמוד לכותל המזרחי מבפנים.

ערימות אבנים, פסולת בניין, זבל, מתרסים מאולתרים, מחסומי ברזל, נבנו לאורך השביל במטרה זדונית ופושעת. למנוע מיהודים ללכת בו.

ובמקביל פרצו בהתפרעויות במרחב ההר, כדי למנוע לגמרי את עליית היהודים.

המשטרה הדפה את הפורעים מהמרחב הפתוח של הר הבית. חלקם הגדול התבצרו להם בתוך אל-אקצה, ומיעוטם בתוך כיפת הסלע מקום קודש הקדשים. המשטרה הצליחה לאבטח את עליית היהודים לרגל. למעלה משבע מאות עלו לשמוח לפני השם. מספר שיא לבוקר אחד של חול המועד.

אולם, הנתיב המזרחי נותר חסום. משטרת ישראל החליטה שהיא לא תפנה את הזבל המוסלמי. שפועלי הוואקף יתמודדו עם זבל המוסלמים. בתמורה לכך, איפשרה המשטרה ליהודים מסלולים חלופיים בהר הבית. קרובים יותר אל הקודש. בדומה לתקופת שנות השמונים, שבה הוואקף לא איפשר את ההליכה בנתיב המזרחי.

זכו עולי הר הבית וכמידי יום נכח בעליה הראשונה הרב אליהו ובר, מרבני העיר העתיקה המומחה הגדול להר הבית והלכותיו. הרב וובר פסק לשואלים את הנתיב הקרוב יותר שבו ניתן ללכת לפי כללי ההלכה בתנאי העליה הנוכחיים. העולים הזכירו גם את מסלול הליכתו הקרוב של הרב דוב ליאור, בשנות חסימת נתיב הכותל המזרחי. במקביל איפשרה המשטרה גם מסלולים מקוצרים למחמירים, והפרה את מזימת האוייב להותיר את מחכי המשיח מחוץ להר הבית.

לא ניתן לערבים לעכב את הגאולה!