הרב צבי ארנון
הרב צבי ארנון צילום: ערוץ 7

רבים ממנהגי ליל הסדר, שבו אנו מציינים את יציאתנו מבית עבדים, מכוונים להרגשת המעבר מעבדות לחירות ולהדגשתו, וכפי שלימדונו חכמינו – מתחיל בגנות, ב'עבדים היינו', ומסיים בשבח.

אין ספק שמעמדו של העבד בשפל הקיום האנושי: אין לו כל יכולת בחירה או חופש, והוא חייב לעשות את רצון אדונו בלבד. ברור לכול שהעבד הוא אדם מושפל, מוזנח, ללא אושר ושמחה, שהרי אין ביכולתו להביע, וקל וחומר לממש, את רצונותיו, תשוקותיו וחלומותיו. מנגד, נראה שהאדם החופשי זוכה לחירות, וביכולתו לחלום, לבחור ולממש את רצונותיו. הוא חופשי לעשות כל דבר, והוא אמור להיות שמח ומאושר.

אולם במציאות לא תמיד כך הם פני הדברים. דווקא בדורנו, כשיש חופש בחירה עצום, כמעט בכל תחום – השכלה, תעסוקה, בחירת בני זוג ואפילו מוצרים בסופרמרקט – אנו מוצאים אנשים רבים הסובלים מדיכאון, מחרדה וממצוקות נפשיות נוספות, שייתכן שחלקן אף נובעות מריבוי האפשרויות.

הפסיכולוג בארי שוורץ טוען טענה נועזת: עודף אפשרויות בחירה מוביל לשיתוק, ולמעשה בני אדם אינם מנצלים את החופש שמציעה להם הבחירה. דמיינו את עצמכם עומדים בפני ההחלטה לאיזו תוכנית פנסיה להצטרף, והשוו בין האפשרות לבחור בין שלוש תוכניות פנסיה ובין האפשרות לבחור מתוך עשר תוכניות פנסיה. כיצד תרגישו בכל אחד מהמקרים, וכיצד תגיבו?

מחקר שבדק את הדברים גילה שכפי שכבר אמר שלמה המלך בספר קהלת, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב": בסופו של דבר, מעבר לכך שאנשים הרגישו מתוסכלים יותר כאשר נדרשו לבחור בין עשר האפשרויות, רבים מהם אף נשארו משותקים ולא הצטרפו לאף תוכנית פנסיה. ריבוי השיטות, הגוונים והאפשרויות אינו מותיר מקום לבחירתו של האדם ולרצונו.

לפני כמה שנים סיפרה לי אלמנה צעירה על ימיו האחרונים של בעלה. היה ברור לכול שהוא חולה סופני, לקראת סוף חייו, והרופאים שאלו אותה מה ברצונה שיעשו כאשר יפסיק לנשום – אם להנשים אותו או לא. היא יצאה מהחדר ופרצה בבכי נורא: מה הם רוצים ממני? כיצד אני יכולה להחליט בשאלות כאלה?! הרופאים הציגו גישה ליברלית, מערבית ופתוחה – הם מאפשרים לחולה או למשפחתו להחליט על המשך החיים. הם נותנים משקל עצום לרצונו של האדם (כפי שמופיע בחוק זכויות החולה). אולם האם הבחירות הללו הופכות את האדם למאושר יותר, שלם יותר עם החופש הגדול שניתן לו? מסופקני.

מאידך, פעמים רבות אנו פוגשים אנשים שתרבות המערב נגסה בנפשם, והם טוענים בלהט שרק רצונו של האדם הוא שיקבע את המשך הטיפול בו, ואין להלכה, לחברה או לאתיקה זכות להביע דעה בשאלות אלו.

וכאן אנו נזקקים לעיון המעמיק ביחס לחג הפסח וליל הסדר. כל רעיונות החג מובילים להבנה שהחופש אינו מספק לאדם מטרה: החופש הוא שחרור מדבר מה, אך אינו מציב יעד. משה מבקש "שלח את עמי ויעבדוני" – 'שלח את עמי' הוא רק חצי הדרך, ורק 'ויעבדוני' הוא המטרה, הכיוון והיעד. התורה ומצוותיה מכוונות ומדריכות את האדם בבחירותיו ובחופש שניתן לו. התורה מציבה יעדים וגבולות העשויים להיראות למביט מן החוץ כמצמצמים את גבולות הבחירה של האדם, אך להולכים בדרך התורה ברור שדווקא משום כך האדם שמח ומאושר יותר.

משום כך אנו פוגשים פעמים רבות אנשים הפונים ל'מוקד קדושת החיים' ומבקשים שהרב יקבל עבורם את ההחלטה הנכונה. רצונם הוא שהרב ייטול על כתפיו את משא ההכרעה, ודווקא הפקדת הבחירה בידי אחר מעניקה להם את השלווה וההשלמה הנחוצות בצומת חיים משמעותי זה.

הרב צבי ארנון עומד בראש אגף 'קדושת החיים' מבית מכון פוע"ה