פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

עד כמה מה ניתן להתקרב לקב"ה? הרי משאת חייו של האדם המאמין היא הקירבה אל ה'. שני בני אהרן מתו בקרבתם אל ה׳ אז היכן למעשה עובר הגבול?

הפרשה פותחת בציווי: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". כן להתקרב, אבל לא בכל עת. בפרשת שמיני בתיאור מות שני בני אהרן, לא מצאנו את הסברו של ה׳ לעניין, ובפרשתנו אנו עדים לתשובת ה׳: האש הזרה הייתה להיטות יתר לבוא אל הקודש, היעדר גבולות ברורים והיעדר משמעת עצמית.

ה׳ מלמד אותנו את המתווה הנכון לקדושה ולבקשת הקירבה אליו: לדעת שהצבת גבולות היא הדרך להעצמת החיות המפעמת בתוכנו. האיסור על אכילת הדם, למשל נובע מההכרה שנפש האדם, וחיותו נמצאת בדם. זרם הדם מביא את הנפש ואת החיות לכל תא ותא בגופנו, לכל רקמה, לכל איבר וגם לתודעה שלנו.

הדבר דומה לצינור גינה- כשרוצים להגביר את עוצמת זרימת המים ועל מנת להגיע למרחק גדול יותר כדי להשקות עץ מרוחק, אנו מצמצמים את הפיה של הצינור וכך המים ניתזים בעוצמה ומרחק גדולים יותר. הצמצום וההגבלה מגבירים את הזרימה; גם כשהקב"ה ברא את העולם הוא צמצם את עצמו, כי מה לו שמלוא הארץ כבודו, ומדוע שלא יצמצם עצמו לעולם הזה אל מול עמו? אלא שביקש הקב"ה להעביר אלינו מסר חשוב, רב-משמעי וחשוב להתנהלותנו היומיומית, כפי שציווה עלינו: "קדושים תהיו כי קדוש אנכי ה' אלוהיכם".

האור האלוקי האין סופי ממשיך כל העת לזרום אל תוך עולמנו ולהעניק לו חיות, וללא צמצומו היה מתכלה העולם. כך גם בחיי האדם – ללא צמצום באמצעות יצירת גבולות וסייגים ברורים, החיות שבנו הייתה מתפזרת ומתפוגגת לה. ה׳ רוצה שנתנהל בקדושה, אבל גם בדרך אליה יש להציב גבולות וסייגים, שבלעדיהם אש הקודש עלולה לשרוף את האדם ולכלותו.

בפרשת אחרי מות מצויה הסוגייה של איסורי עריות; אנו קוראים פרק זה בכל שנה בכל בית כנסת בעולם, מאז ומתמיד, ביום הכיפורים אחר הצהריים. נשאלת השאלה: מדוע דווקא ביום כיפור? האם אין פרשה אחרת, או נושא אחר בתורה שעוסקים בכל מה הקשור ליום הכיפורים, חוץ מפרשה זו שעוסקת ביחסי אישות אסורים דווקא ביום הקדוש בשנה?

לא חוכמה להתנהג כראוי בפרהסיה, כשיש סביבך אנשים, ובמיוחד כאלה שמכירים אותך. השאלה אינה כיצד אנו מתנהגים בבית הכנסת ובבית המדרש, אלא כיצד אנחנו מתנהגים דווקא בחדר השינה, במקומות האינטימיים ביותר. מוסריות בכלל, ואיסורי עריות בפרט, לא יכולים להיקבע על ידי בני אדם, שכן זו קביעה סובייקטיבית שהיום תתקיים קיימת ומחר כבר לא.

היום יש לה גבול כזה ומחר ה"נורמה" משתנה ומי שעוד מחזיק בה נחשב כ-Old Fashioned, המדרון הוא חלקלק; מי ערב לכך שתנועות לחופש מיני לא יובילו מהלכים לשינוי איסורים וגבולות ויטענו שזו זכותו של כל אדם לבחור כיצד לחיות ועם מי להתרועע ללא כל גבולות. אם אכן כך יקרה כיצד תיראה החברה היהודית? מה צופן העתיד למסגרת המשפחתית הגרעינית הטיפוסית בסיסית שהחזיקה ושימרה את עם ישראל לאורך כל הדורות? מוסריות לא יכולה להיקבע במשאל עם וודאי שלא יכולה להיעתק מעמים אחרים. מוסריות יהודית צריכה ללכת במסילה אחרת ובקצב אחר, היא נובעת ממקור עליון ולא ניתן לשינוי סובייקטיבי.

בפרשתנו מצווה הקב"ה את ישראל להתנהג כאומה קדושה ושונה משאר האומות ובייחוד בכל הנוגע למבחן המוסר שהינו המאתגר ביותר. אין לנו כל צורך בחוקים המקובלים או נהוגים במצרים, בכנען, באמריקה או בהולנד, אלא בספר הספרים היהודי- המדריך המוסרי הייחודי האבסולוטי שאין צורך לערוך אותו או להפיק ממנו מהדורות חדשות ולהתאימו לזמן המודרני, ואינו כפוף לתנועות חברתיות טרנדיות כאלו או אחרות.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה