הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי צילום: באדיבות המצולם

הקב"ה הוא חנון ורחום, ומנהיג את עולמו בחן בחסד וברחמים. כיצד אם כן, נוכל להסביר את התרחשותה של השואה הנוראה אשר פקדה את יהודי אירופה?

הנחת היסוד צריכה להיות שרבש"ע אינו דורש מעימנו למצוא מנוחה רגשית ביחס לשואה אשר חוללו לנו הנוצרים באירופה, כמו גם לשאר הפרעות שעברנו מהם במשך אלף השנים האחרונות.

אנו קרובים מדאי להתרחשות המאורעות, ולכן כל תשובה, אמיתית ככל שתהיה, לא תוכל לנחם אותנו מבחינה רגשית. הרגש נפעל מהחושים, ומהזכרון הקצר. על כן, כל אימת שעודנו חיים בצל השואה, אנו מרגישים את כאבה ואין רפואה רגשית למכתנו.

כאשר משה מגיע לבני ישראל בשעבוד מצרים, ומסביר להם ששיעבודם הוא חלק מתכנית אלוקית עליה דיבר יוסף- 'פקד יפקוד אלהים אתכם', ויסודה בדברי אברהם- 'ועבדום ועינו אותם', העם אמנם מקבל את דבריו ברמה האמונית- "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ד' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ", אך במקביל העם אינו פנוי רגשית לעמוד לימין משה, בשל כאב השיעבוד- " וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

מסתבר שגם כאשר ישנה תשובה אמונית קוגנטיבית, קיים צורך אנושי מקביל בנחמה רגשית. נחמה זו, אפשרית רק לאחר שישנו מרחק הסטורי מסויים מהטרגדיה. "מאנה להינחם על בניה כי איננו" - בצמוד לאובדן, עסוקים בכאב רגשי, ולא בנחמה.

עתה, לאחר שאנו מכירים בכך שהסוגיה אינה מכוונת בשלב זה אל העולם הרגשי אשר ממאן להינחם, אלא לעומק הדעת, אנו מתמקדים בתשובה האלוקית המחשבתית. כך נוכל בענווה לקבל שזו דרכו של ד´, גם אם איננו מסוגלים לעבד אותה רגשית כרגע בנפשנו הסוערת והמדממת.

דברי רמח"ל בדעת תבונות, מבטאים יסוד גדול המסביר את עניין הרוע בעולמנו:

"אמנם, הנה זה הוא מחוקו של היחוד העליון לבדו ב"ה - להראות עוצם ממשלתו השלמה; שכל הזמן שהוא רוצה, מניח העולם להיות סוער והולך בילדי הזמן, עת אשר שלט הרע בעולם; ולא עוד, אלא שאינו מעכב על ידי הרע הזה מעשות כל אשר בכחו לעשות, ואפילו מגיעות בריותיו עד הדיוטא התחתונה. אפס כי לא מפני זה יאבד עולמו, כי הממשלה לו לבדו, והוא עשה, והוא סובל, והוא מחץ, והוא ירפא, ואין עוד מלבדו. והנה זה יתד חזק לאמונת בני ישראל, אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי אדרבה, הרשה הקב"ה והניח לרע לעשות כל מה שבכחו לעשות, כמו שביארנו. ובסוף הכל - כל יותר שהקשה הרע את עול סבלו על הבריות, כן יותר יגלה כח יחודו ית´ וממשלתו העצומה אשר הוא כל יכול, ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכחו הגדול ודאי".

למדנו מרבינו הרמח"ל, שהרוע בעולם אינו מופרע ע"י ד´. הבורא מניח לרוע להתהוות בעולם, ומאפשר לאנושות לטעות טעויות כואבות מאד כגון השואה. התהיה והנסיון של האומות (ואנו לב העמים), מביאים בסופו של תהליך לבירור אמיתי ועמוק שד´ ותורתו הם שורש כל המציאות. ד´ מניח לעולם לטעות כדי שיוכל להתבגר בצורה אמיתית ועצמית, ללא כפיה של התערבות אלוקית גלויה.

כיצד?

הסטוריוסופית, השואה קרתה מסיבה ברורה- העולם האנושי תוהה מי הוא, מה זהותו, ומה מוסרו. האנושות ניסתה לענות תשובות רבות, וכל תשובה היא גם נסיון חיים של מאות שנים- אלילות, פריצות, התנזרות, גבורה, ועוד. אשור, בבל, רומא, בזנטיון, אסלאם, ימי ביניים חשוכים, רנסאנס, המהפכה התעשייתית, קומוניזם, אינדוודואליזם, אתאיזם וכו´, כולם הם נסיונות רוחניים תרבותיים של האומות לענות על השאלה מי הן, מה שורשן.

אלא שבכל שלב בהיסטוריה האנושית, חשה האנושות בפנימיותה שאינה מצליחה לגמרי להגדיר עצמה ולהגיע למנוחה פנימית. על כן הגיעה האנושות לנסיון בו ההגדרה העצמית תהיה ע"י מחיקת הצד המוסרי בעולם, שנושאיו הם ישראל. האנושות יודעת שהתשובה מצויה בעומק האומה הישראלית, בתרבות התורה, ולכן ישנה קנאה המעורבת בערגה כלפינו. באומה הישראלית מונחת התשובה. בגופה, בנשמתה ובתורתה.

ד´ אינו מתערב גלויות בשלבי ההסטוריה מאז ניסי התנ"ך. הוא מניח לעולם להתנהל גם ברוע, תוך ידיעה שהעולם יבוא מתוך הרוע לאט ובאמיתיות לקרבת ד´ ולתשובה האמיתית, להכרה שד´ הוא שורש הכל, ישראל הם בני ד´. זוהי המטרה האלוקית- דביקות בד' בכוחות עצמנו, בנס המונח בשורש בחירתנו העולמית החופשית, ולא בחסד ניסי גלוי הסותר סדרי עולם וטבע.

לכן מדינת ישראל היא קידוש ד´ גדול מאד, שכן האומות מכירות בכך שישראל חיים ומבטאים תרבות של תורה, וישראל עצמם בוחרים שוב בזהותם האלוקית בחירות ולא בכפיה של נס גלוי - 'אני לדודי ועלי תשוקתו'.
השואה היא שיא של הסתר פנים, כחלק מקיומה של בחירה חופשית המביאה את העולם לבירור נוקב בדבר המשמעות של הבריאה.

בין קפלי ההסבר האוניברסאלי, מונח עוד רובד עמוק יותר, הנוגע למה שמתרחש בנשמת ישראל. הגאולה המתפתחת בתוכיותה של כנסת ישראל אשר הגיעה שעת פקידתה הפנימית משום שהתאנה חנטה פגיה, האומה בשלה להוציא אל הפועל את נשמתה במלוא כוחותיה, ולצערנו תהליך התחיה בגזירת עליון מלווה גם בייסורים, בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. גור אריה יהודה ניעור מתרדמתו ושב לאלהיו, תהליך ההתעוררות שזור בכאבים גדולים.

כאמור, ההסבר אינו אמור להניח את הנפש מסערתה ואינו מרגיע את ליבנו הפצוע, אלא אף מעצים את זעקת הכאב שלנו. רבש"ע כביכול בוכה איתנו בבתי גוואי שלו על הכאב המוכרח להופעת הטוב, וכביכול יש בחינה למעלה של ´הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הלבנה´.

אולם לצד הרגש הזועק, אנו מאמינים בעומק דעתנו שד´ הוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, וגם הרע מגיע מרבש"ע כחלק מהמכלול, לשם הופעת הטוב המבהיק. "עושה שלום ובורא רע, אני ד' עושה כל אלה".

יש מציאות בעולם שאנו כבני אדם איננו מסוגלים להכיל רגשית, לעת עתה. לצד זאת, יש לנו אמון עמוק בד´ מצד הדעת והבינה – הכל הוא חלק מהבחירה החופשית העולמית, והלאומית, כחלק מהמסע אל ד' ואל זהותנו. בהיכלות מעלה שלו יש אמת וצדק, והכל שתה תחת ידיו במשפט הייחוד העליון.