פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

פרשתנו עוסקת בנורמות חברתיות ראויות, ובאה לתרגם את הדרישות האלוקיות, הפילוסופיות של אמונה לדברים ומשמעויות, פרקטיות מאוד בחיי האדם והחברה.

פסוק המפתח בפרשה הוא: "קדושים תהיו כי קדוש אני...". לכאורה, היינו חושבים שזהו פסוק שמסכם ומצביע על התוצאה של התנהגות נאותה, כפי שהיא נדרשה בפרשות הקודמות בספר: קורבנות, מקדש, הימנעות ממאכלות אסורות, התרחקות מטומאה ושמירת טוהר המשפחה, וכשאנו מקפידים על כל אלה אזי הופכים אנו להיות "קדושים".

המשמעות העממית למונח "קדושה" הוא סוג של התנזרות מהכל; כך זה אצל עמים אחרים: הנזיר המתבודד במנזר הכי מרוחק ומנותק וכמובן ללא נישואין, בפאקירים בסוגים שונים של כתות ומתבודדים, וכשאתה מקפיד על כל אלה אתה הופך לקדוש יותר, אך זה אינו פועל כך ביהדות. פסוק המפתח אינו מהווה תוצאה או סיכום, אלא פתיחה.

הקב"ה אומר: אתם, בני עם ה׳, צריכים להיות קדושים כמו שה׳ קדוש במעשיו כלפי האדם. והרי כיצד הדבר אפשרי? עתה, לאורך כל הפרשה, רשימה שעוסקת בהתנהגות החברתית הרצויה: להשאיר לקט שכחה ופאה לעני, לדאוג לגר ליתום ולאלמנה, לא לגנוב, לא לכחש ולא לעשוק, לא לדבר סרה ועוד. להיות ברמת קדושה מקבילה לה׳ אין פירושה להתבודד ולהתנזר מתענוגות העולם, אלא ליהנות מהם במידה הראויה- לאכול מה שמותר ובמידה, לשמור על יושרה במסחר, למכור ולהרוויח, אבל לא להעלים מס והחשוב ביותר: לדאוג לחלש ולפעול למען הזולת, לכבד את הגר, היתום והאלמנה. זו הקדושה הנדרשת והמועדפת על ידי ה׳ ואם ננהג כך נהיה ראויים להידמות לקדושתו.

הקדושה האמיתית היא היכולת שלך לשלוט בתאוות, ביצרים ובמידות; זו לא רק קדושה, אלא גבורה. איזהו גיבור? הכובש את יצרו- לכבוש את היצר ולא לבטלו, שהרי אנו בני אדם ולא מלאכים; כמובן שבכל דור ודור ישנם יחידי סגולה, מורמים מעם, קדושי עליון, אבל התורה ניתנה לבני אדם רגילים, כמונו.

נקודה רלוונטית ואקטואלית במציאות הישראלית היום: "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר" - רשימה ארוכה של ציווים, שכולם בלשון רבים- לעומת "לא תעשוק", "לא תלך רכיל, ועוד.

בפרשתנו התורה מדברת בלשון רבים על הנורמה החברתית המקובלת, למה אסור ומותר. כל המדינה עוסקת בפרשיות של עושק, מרמה, הפרת אמונים, שוחד ועוד, כאשר העיסוק האינטנסיבי בפרשיות מעין אלה הקהה את ליבנו כשהדבר הפך לנורמה שמתבטאת ביחס סלחני, ובמיוחד אם מדובר על מדושני עונג בעלי שררה וממון, שפעמים רבות מתחמקים מעונש באמצעות שוחד, העלמת ראיות ושכירת הפרקליטים הטובים ביותר.

אלמנה וילדיה בדירה של חדר וחצי, שלא יכלה לעמוד בתשלום המשכנתא בגלל שמטה לחמה נשבר עם מות בעלה תסולק ללא רחמים לרחוב על ידי הבנק או אפילו על ידי חברת הדיור הממשלתית, אבל עתיר הממון, שכשל וגנב יזכה על חשבוננו ל"תספורת" של מילארדי שקלים.

זו הגישה של התורה: אל תהפכו את הגניבה, העושק, הכחש והשקר לנורמה חברתית מקובלת כי אז אתם לא מקיימים את ייעוד הקדושה. הפרשה הזו נאמרה ב"הקהל" - זאת מפני שכל גופי התורה תלויים בה. זהו הציווי לחברה ולא רק ליחיד, ותובע מהחברה הישראלית נורמות חברתיות- מוסריות, לא רק במישור האישי אלא גם בציבורי. הציווים המופיעים בפרשה כוללים בעיקר מצוות חברתיות, שתכליתן להדגיש את הערבות ההדדית, ערכי הצדק החברתי והמוסר. מצוות אלו מחנכות ליושר ונאמנות, לאחווה, לפיוס הדדי, לסובלנות ולהכלה. כל אלו יביאו לתיקון עולם חברתי וזהו יסוד הקדושה כפי שבא לידי ביטוי בפרשתנו.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה