שאול גולדשטיין
שאול גולדשטייןצילום: ללא קרדיט

"נולדתי בירושלים למשפחה חילונית, ערכית ומאוד ציונית", אומר שאול גולדשטיין, 63, נשוי ואב לשבעה המתגורר בנווה דניאל, בעברו מנכ"ל רשות הטבע והגנים וראש המועצה האזורית גוש עציון.

"אבי נולד בוינה, ואמי בדמשק. אבי שירת בפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות ליווה שיירות שהובילו אספקה לגוש עציון ולירושלים. נולדתי בירושלים אבל כשהייתי בן שנה עברנו לבאר שבע, מכיוון שאבי, שהיה פיזיקאי, הצטרף לצוות ההקמה של הכור האטומי בדימונה. אביה של אמי היה ממקימי הגדודים העבריים והיא עצמה פנתה לתחום החינוך ועשתה בו חיל".

מתי ובאיזה אופן נוצר החיבור העמוק שלך ליהדות?

"בתקופת הנעורים לא היה לי כל כך קשר לחיי תורה, כי בבית לא שמרנו מצוות. אפילו אפשר לומר שהיינו משפחה מאוד לא דתית. אם צמתי בכיפור זה רק בשביל הספורט - לראות אם אצליח לצום ולא כי ה' ציווה. יחד עם זאת, ערכי חשיבותם של עם וארץ ישראל וההגנה עליהם, וערכי היושר והאמת - היו מאוד חשובים להורים שלי. מבחינה אנושית הם חינכו אותו ברמה מאוד גבוהה, וגם טיילנו המון בארץ.

"לאחר התיכון למדתי הנדסה, והתגייסתי לחיל האוויר. סך הכל שירתתי בצבא כעשר שנים. בתקופה ההיא חשבתי לא פעם על העולם ותכליתו, אבל הקב"ה והתורה לא היה בספקטרום שלי. חיפשתי בהרבה מקומות, ואפילו הייתי באיזו כת, אבל היהדות לא הייתה אופציה בשבילי. בתוך כל זאת, יום אחד פתאום נזכרתי בסיפור על רבי עקיבא שיצאה נשמתו באחד, אין לי מושג מאיפה זה צץ לי אבל כנראה שה' רצה שאתקרב אליו, והרגשתי שזה הרבה יותר משמעותי עבורי מכל הדברים האחרים שמצאתי. הדבר הראשון שעשיתי לאחר מכן היה להיפגש עם התנ"ך ללא מתווכים, אז פשוט התחלתי לקרוא אותו כמו ספר קריאה. גרתי אז בתל אביב, התחלתי ללכת לשיעורים בנושא יהדות שהיו באזור מגורי ולאט לאט התחלתי להבין שיש פה דברים הרבה יותר משמעותיים ממה שחשבתי שהם.

"כמה חודשים לאחר מכן מישהי שהכרתי סיפרה לי שיש בירושלים רב בשם הרב יהושע צוקרמן שמעביר שיעורים לסטודנטים חילונים, והמליצה לי ללכת לשמוע אותו. איך שהגעתי אליו, מיד התאהבתי. פעם בשבוע הייתי מגיע לשיעורים שלו מתל נוף, וככה לאט לאט התחזקתי. אחרי תקופה מסוימת החלטתי להתחיל לשמור שבת, מה שלא היה פשוט עבורי ועבור הורי, ועם הזמן קיבלתי עלי עוד ועוד מצוות - אחרי שהבנתי למה צריך לקיים אותן".

שאול גולדשטיין
שאול גולדשטייןצילום: קובי קלמנוביץ

דרך משקפיים יהודיות

"ככל שהעמקתי בלימוד התורה הבנתי שאני רוצה להעמיק בכך עוד ועוד, ולכן התחלתי ללמוד במכון מאיר. רוב הזמן הייתי בצבא כמובן, אבל השתדלתי לבוא כמה שיותר, ובעיקר יצא לי להגיע בערבים ובשבתות. קבלת הפנים לה זכיתי במכון הייתה מדהימה. בפעם הראשונה שבה הגעתי למכון חשבתי שלא כל אחד יכול להתקבל ללמוד בו, וגם שזה עולה הרבה כסף. אחרי זמן קצר שמחתי לגלות ששערי המכון פתוחים לכל אחד, ושגם מבחינה כספית יש הרבה תמיכה למי שצריך.

"כמו שאמרתי, ככל שעבר הזמן הרגשתי שאני רוצה להשקיע יותר בלימוד, אז ביקשתי מהמפקד שלי חל"ת של שלושה חודשים כדי שאוכל ללמוד יותר ברצינות במכון. המפקד לא הסכים, ואמר שמהניסיון שלו מי שחוזר בתשובה כבר לא חוזר לשירות, ושהוא לא רוצה לוותר עלי. בסופו של דבר הוא אישר לי חל"ת של חודש וחצי. אגב, מעניין לספר שבפעם השנייה שבה ביקשתי חל"ת לטובת לימוד בישיבה הוא אישר לי מיד את כל אורך התקופה שביקשתי. כששאלתי למה פתאום אישר לי בלי שום בעיה, הוא ענה שמאז שהתחלתי ללמוד תורה נהייתי קצין טוב יותר ולכן הוא מאפשר לי את זה בשמחה.

"התקופה שבה למדתי במכון הייתה מאוד משמעותית עבורי. המכון זה קודם כל בית בשבילי. בית עם הרבה אמונה ושמחת חיים, בית שבו קיבלתי את הבסיס של האמונה, ההלכה, וההסתכלות הכללית על החיים דרך המשקפיים היהודיות. מעבר לכך, אחד הדברים החשובים שלמדתי במכון זה השילוב הנכון בין חיי הרוח לחיי המעשה. ידעתי מה זה להיות מהנדס, אבל במכון למדתי איך מכניסים את הרוח לעניין הזה. במכון גם למדתי שלא צריך להתבייש לעשות תפקידים קטנים ושכל דבר חשוב, למדתי שלא צריך למדוד כל דבר בכסף, וגם קיבלתי במכון חברים לחיים שהולכים איתי עד היום.

"בנוסף לכל זאת, במכון קיבלתי את השמחה הפשוטה במצוות. אפרופו מצוות, הרב אבינר עשה לי 'פדיון הבן' בגיל 25. אחרי שלמדתי על המצווה שאלתי את אמא שלי אם הם עשו לי פדיון, היא ענתה שלא, אז הרב אבינר עשה לי וזה היה די מצחיק לכולנו. אמנם אחרי התקופה במכון המשכתי ללמוד גם במקומות אחרים, אבל כמו שאמרתי המכון הוא עבורי כמו בית, עד היום. זו תחושה חזקה מאוד כשאתה ממשיך הלאה בחיים בידיעה שיש מאחוריך בית. ואם כבר מדברים על בית, אומר שבמכון גם מאוד עזרו לי בשידוכים, ולמכון גם יש חלק חשוב בהקמת ביתי. זכינו שהרב דרוקמן חיתן אותנו, ואנשים יקרים כמו הרב צוקרמן וחנן פורת היו בחתונה.

"את ביתנו הקמנו בנווה דניאל", מסכם גולדשטיין, "ישוב שקרוי על שם 'שיירת דניאל' שאבא שלי לחם במסגרתה. לאחר השחרור הקמתי חברת בנייה, ובשלב מסוים נבחרתי לראשות המועצה בגוש עציון וכיהנתי בתפקיד כשלוש עשרה שנים. לאחר מכן נבחרתי לכהן כמנכ"ל רשות הטבע והגנים, ושם נשארתי עשר שנים. מה שספגתי במכון ובשאר המקומות בהם למדתי השפיע מאוד על פועלי ומכוון את עשייתי האישית והכללית עד היום".

--

לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן

לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן